נפגע טרור מבקש מביהמ"ש: נתקו אותי ממכשירי ההחייאה

ימים ספורים אחרי כתבה מרגשת שפורסמה בעניינו בעיתון "ידיעות אחרונות", מבקש מי שמוגדר כ"פצוע הפיגועים הקשה ביותר", יונה מלינה, מבית המשפט המחוזי בתל אביב, לאשר לו לשים קץ לחייו ולנתקו ממכשירי ההחייאה.

מלינה, רווק בן 38, נפצע באורח אנוש בפיגוע בקו 26 בירושלים, לפני כ-9 שנים. רסיס עף וחדר לבסיס הגולגולת שלו, בין החוליה הראשונה לשנייה, וניתק את כל מערכת העצבים. מאז, הוא משותק בכל חלקי גופו מהצוואר ומטה, ואינו מסוגל לנשום בכוחות עצמו. הוא מחובר 24 שעות למכונה המנשימה אותה 12 פעמים בדקה.

באחרונה חלה הידרדרות נוספת במצבו, לאחר שלקה בדלקת קשה. הוא אושפז בבית החולים שיבא בתל השומר, והרופאים העריכו כי סיכוייו לשרוד את הניתוח קלושים.

בבקשה שהגיש, באמצעות עו"ד יצחק חושן, מתבקש בית המשפט "להצהיר על זכותו של התובע, שחייו לא יוארכו, באופן מלאכותי", או לחלופין על זכותו "שלא לקבל כל טיפול רפואי הקשור למצבו הרפואי, שאין בו אלא כדי להאריך את חייו, באופן מלאכותי", או לכל הפחות "שלא לקבל סיוע נשימתי והזנתי באמצעים מלאכותיים, באופן מתמיד, כך שכל רופא שיפעל למימוש הצהרה זו, יהיה מחוסן מכל תביעה פלילית או אזרחית".

כשחזר להכרתו בשוויץ ביקש לחזור לישראל

סיפורו של מלינה הוא מופלא. בצעירותו נאבק לגלות את יהדותו ועלה ארצה בגפו, כשכל משפחתו נשארה בשוויץ. לאחר הפיגוע, הוא אושפז בבית החולים הדסה בירושלים ומשם הועבר לשוויץ, ארץ הולדתו ומקום מושבו עד לפיגוע, שם גם מתגוררים הוריו, וכל זאת כאשר שהוא משותק ב-4 גפיו, מחוסר הכרה ומונשם.

במשך כל השנים, נאמר בבקשה, הביע מלינה את רצונו להמשיך לחיות, למרות נכותו ומגבלויותיו הקשות מנשוא. לאחר ששב להכרתו, ביקש לחזור לישראל בטענה שעשה עליה והחליט לקשור גורלו בישראל.

בשנת 97' הוא הועבר להמשך אישפוז במחלקה לשיקום נשימתי בבית החולים תל השומר, שם הוא מאושפז עד היום. הוא ביקש להשתחרר מבית החולים כדי שיוכל להמשיך את חייו מחוץ לכותלי בית
החולים, כאחד האדם, אולם בקשתו כובדה רק לאחר מאבק משפטי בבג"צ.

בחודש אוגוסט הוא עבר ניתוח, כאמור, ממנו לא החלים, ובגינו התאשפז שוב בבית החולים. פרקליטו טוען, כי מלינה מתנגד להמשך הטיפול בו, שאין בו אלא להאריך את חיו באופן מלאכותי. לדבריו, לפני כ-3 שבועות אמר לאחת המטפלות הפיליפיניות שלו שאין עוד ברצונו להמשיך לחיות במצבו וכי הוא מבקש למות. לדבריו, הוא חזר על בקשתו זו פעמיים נוספות.

מבקש להתבסס על תקדים שנקבע לאחרונה

עו"ד חושן מתבסס בבקשתו, בין היתר, על החלטה תקדימית של נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אורי גורן, שקבע בחודש יולי השנה כי אין להאריך את חייו של חולה מחוסר הכרה, למרות שלא הותיר צוואה כתובה בה הוא מבקש לעשות כן, אלא בהתבסס על עדויות בני משפחתו בלבד [ראו קישור].

עד להחלטה זו, אישרו בתי המשפט לנתק רק חולים שהשאירו צוואה מפורשת המורה שלא להאריך את חייהם באופן מלאכותי, או שהובאו בפני בתי המשפט מקרים בהם לא היתה מחלוקת באשר ל"הסכמה מדעת", אלא רק באשר למצבו הרפואי של החולה.

הנשיא גורן, שהיה מודע להשלכות החלטתו, הדגיש כי "אין כאמור בפסק הדין הכשר כללי להגשת בקשות של בני משפחה בשמו של החולה ופסק הדין הזה ניתן רק על-סמך נסיבות המקרה המיוחדות שבתיק". אגב, גם בתיק זה יוצג החולה על-ידי עו"ד חושן.

ה"פ 1554/04 יונה מלינה נ' המרכז הרפואי על-שם שיבא ואח'