ביהמ"ש: נמאס לנו 'לבלוע' הסדרי טיעון מקלים בתאונות דרכים

שנה וחצי מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על-תנאי, 12 שנות פסילת רישיון וקנס בסך 10,000 ש"ח. זהו העונש החמור שגזר (23.11.04) בית המשפט לתעבורה בירושלים על המורה ליאורה סבן מגוש עציון, שהורשעה בגרימת מותה ברשלנות של אחת מתלמידותיה.

בית המשפט דחה הסדר טיעון שהציגה לו הפרקליטות, ואותו הגדיר "מוזר", וציין בהחלטתו כי "בית משפט זה נאלץ מידי יום 'לבלוע' הסדרי טיעון מקלים מדיי הפוגעים לדעתו באינטרס הציבורי... אבל במקרה שלפנינו כלו כל הקיצין, לא ברור לי אנא אנו באים, וכיצד נוכל להעביר מסר חד-משמעי לציבור. אינני יכול לראות איך יוגן הציבור אם אלו יהיו הסדרי הטיעון המקובלים".

ארבע בנות ישבו בחלק הרכב המיועד למטען

בכתב האישום שהוגש נגד סבן נטען, כי בחודש יוני 2003 היא נהגה ברכב סיטרואן C-15 בכביש המוביל מאלון שבות לראש צורים, והסיעה שבע תלמידות בנות 9 בקירוב, למרות שרישיון הרכב מתיר להסיע רק חמישה אנשים. חלק מהבנות לא היו חגורות בחגורות בטיחות, וארבע מתוכן ישבו בתוך ארגז המטען של הרכב, אשר אינו מיועד להכיל נוסעים.

במהלך הנסיעה, סטתה סבן מהכביש והתנגשה בעמוד התאורה בצד הדרך. כתוצאה מכך, נפערה הדופן הימנית של ארגז המכונית ושלוש מתוך שבע הבנות שישבו בתוכו נזרקו החוצה אל הכביש. אחת הבנות שנזרקו אל הכביש היתה שמחה שני דיוק ז"ל, שנפטרה מפצעיה זמן קצר לאחר קרות התאונה. שש הבנות האחרות נפצעו באורח קל עד בינוני.

הסדר הטיעון מאמץ את עונש המינימום ועוד בעבודות שירות

נציג הפרקליטות, עו"ד פליקס גלפרין, והסניגור של סבן, עו"ד זכריה שנקולבסקי, הודיעו לבית המשפט כי הושג הסדר טיעון, במסגרתו מודה סבן בעבירה שיוחסה לה - גרימת מוות ברשלנות, שהעונש המירבי בגינה הוא 3 שנות מאסר, ובתמורה יימחקו כמה פרטים מכתב האישום ובית המשפט יתבקש לגזור 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות וזאת בנוסף לפסילת רישיון ולפסילה על-תנאי, כפי שיראה לנכון בית המשפט.

לאחר שהסביר לה את השלכות הודאתה ואת העובדה כי בית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון, הרשיע השופט אברהם טננבוים את סבן בעבירה. בבואו לקבוע את גזר הדין, הקדים וציין השופט כי "אין באפשרותי לכבד את הסדר הטיעון המוזר שהוצג לי על-ידי התביעה".

השופט ביקר בחריפות את הפרקליטות על ה"הסדר" (המרכאות במקור; נ.ש.), המאמץ בעצם את עונש המינימום שקובעת פקודת התעבורה לעבירה של גרימת מוות ברשלנות - חצי שנת מאסר בפועל. "אם כן, לאיזה הסדר הגיעו הצדדים במקרה שלפנינו? הצדדים חיפשו (ומצאו) את עונש המינימום המתאים למסגרת החוק, ממנו לא ניתן לחרוג... ואם לא די בזאת הרי שהוא ירוצה בעבודות שירות".

במקרי רשלנות חמורה אין להקל גם כשיש נסיבות מקלות

טננבוים ציין, כי "המגמה בפסיקה היא כי במקרים של רשלנות חמורה בהם ניתן היה למנוע את התאונה לו היה נוקט העבריין באמצעי זהירות, אין להקל עם העבריין גם אם ישנן נסיבות הקשורות לאישיותו של הנאשם שיש בהן להקל עימו".

במסגרת הנסיבות לקולא, ציין השופט כי סבן היא "נהגת שלא עברה עבירות עד היום ואין לחובתה כל עבר פלילי או תעבורתי. מדובר במורה מסייעת מצטיינת שזכתה לשבחים רבים ממורים, הורים, מנהלים, וכל מי שבא עימה במגע. ברור כי מדובר בנאשמת בעלת כישורי חינוך מעולים, ויכולת גישה יוצאת דופן לילדים. אודה ולא אבוש כי הנאשמת מוגדרת על-פי כל קנה מידה אפשרי, כאזרחית למופת, תורמת לקהילה שעתידה בשדה החינוך עוד לפניה".

"אולם", הוסיף מייד השופט, "אין אפשרות שלא להתייחס למקרה שלפנינו... עצם ההסעה של ארבע בארגז הרכב שלא בנוי כלל להסעת נוסעים מהווה רשלנות לכשעצמה... חומרה יתירה יש לכך כי מדובר בילדות צעירות שלחלקן יש בעיות התפתחות שונות... אולם החומרה העיקרית לדעתי היא העובדה כי מדובר במסגרת לימודית שבה נמצאים תלמידים תחת פיקוח של מורים. מורה אמורה להוות דמות חינוכית לילדים והיא אשר אמורה לשמש דוגמא אישית".

3 מורות בישראל לא חשבו שצריך לפעול לפי החוק?

השופט גם התייחס לעובדה שהמחנכת של הכיתה ומנהלת בית הספר "ראשית", אישרו את הנסיעה וכנראה אף הורו לסבן לבצעה, ולא שקלו אפילו לרגע אם נכון המעשה אשר הן עושות. "שלוש מורות בישראל לא העלו על דעתן כי מן הראוי להסיע ילדות צעירות על-פי החוק?", תהה השופט.

באשר להסדר הטיעון, ציין השופט כי "הכלל בפסיקה הוא כי בית משפט לא יתערב בהסדר טיעון, אלא אם כן מאיזון האינטרסים עולה שמדובר בהסדר שלא ניתן לקבלו", וכך הוא המקרה שלפנינו.

"בית משפט זה נאלץ מידי יום 'לבלוע' הסדרי טיעון מקלים מדיי הפוגעים לדעתו באינטרס הציבורי, אולם ההלכה מחייבת אותו ועליו לנהוג לפיה. במקרה שלפנינו כלו כל הקיצין, לא ברור לי אנא אנו באים, וכיצד נוכל להעביר מסר חד-משמעי לציבור. אינני יכול לראות איך יוגן הציבור אם אלו יהיו הסדרי הטיעון המקובלים".

דווקא בעבירות תעבורה יש אפקטיביות לענישה מחמירה

השופט הדגיש, כי דווקא בעבירות תעבורה יש מקום לענישה מחמירה ואין להישמע לטענה "וכי גרימת סבל תחייה את המתים?". השופט ציין, כי "עברייני התעבורה רובם ככולם הם אנשים הגונים, נורמטיביים, אשר עונש משפיע עליהם בבירור. דווקא לגבי אלו יש מקום להשתמש בכלים הבסיסים של ענישה והרתעה".

"מן הראוי לשלוח מסר ברור ואולי בוטה לכלל האחראים על ילדי ישראל. אין לי ספק, כי אם יידעו כל המורים, המחנכים, המנהלים, ושאר מסיעי הילדים שהתוצאה של גרימת מוות ברשלנות היא מאסר בפועל, תהווה ידיעה זו תמריץ לנהיגה זהירה יותר", סיכם השופט טננבוים את החלטתו וגזר את העונש החמור כאמור.

ת"ד 2550/04 פרקליטות מחוז ירושלים נ' ליאורה סבן

צילום: נמאס מהסדרי הטיעון בתאונות דרכים. השופט טננבוים [צילום: בוצ'צ'ו]