המועצה לשלום הילד

לקראת פרסום "דו"ח העוני" של המוסד לביטוח לאומי, השבוע, (ביום ג' הקרוב), חושפת המועצה לשלום הילד נתון מדהים.

בעוד שלפי כל התחזיות עלה שוב מספר הילדים החיים מתחת לקו העוני ומגיע לכ-30% מכלל הילדים בישראל, ירד בו זמנית, בצורה משמעותית באותה שנה עצמה (2003) ,
מספר הילדים שחיו במשפחות שכל הכנסתם מקוצבת הבטחת הכנסה (העניים שבעניים).

בעוד שב-2002 חיו כ-301,000 ילדים במשפחות מקבלית הבטחת הכנסה, חיו ב-2003 רק 261,000 ילדים במשפחות כאלה.

איך קרה "הנס" הנפלא הזה, שהביא לכך שפחות ילדים חיים במשפחות המתקיימות על הבטחת הכנסה, בעוד שמספר הילדים העניים גדל והולך?

התשובה כמובן איננה נעוצה בהטבת מצבם של הילדים והמשפחות החיות בעוני, אלא תוצאה ישירה של החמרה ושינוי לרעה של הקריטריונים לזכאות לקבלת הבטחת הכנסה.
(כך לדוגמא בעוד שבעבר היתה אם חד הורית שיש לה ילד בן שלוש ולא היתה לה הכנסה, זכאית להבטחת הכנסה, על פי הכללים החדשים אין היא זכאית לכך, לאחר שהילד עובר את גיל שנתיים).

יותר ויותר ילדים חיים איפוא מתחת לקו העוני, אך פחות ופחות ילדים עניים זכאים לסיוע מינימלי לקיום.

ד",ר יצחק קדמן מנכ"ל המועצה לשלום הילד, אשר חשפה נתונים אבסורדים אלה, אמר בתגובה, כי מדובר במדיניות מרושעת המגדילה את העוני ומקטינה את הסיכוי של ילדים להחלץ ממנו.

הילדים העניים הולכים ממילא על חבל דק, מתוח על פני תהום מפחידה ועכשיו גם שומטים מתחת לרגליהם את רשת הבטחון המינימלית של הבטחת הכנסה
ומי שנופל , נופל. ושוקע עמוק בתהום היאוש.