''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
25°
ירושלים 25°
חיפה 27°
באר שבע 26°
אילת 30°
מדורים
שימושי PLUS

צמח המרווה מסייע לחולי האלצהיימר

כך עולה ממחקר שערכה ד"ר מינה פארן לקראת כנס שנתי של העמותה הישראלית לצמחי מרפא; מיץ הרימונים עשוי לעכב את התפשטות מחלת טרשת העורקים

גלית יצחק
ה' כסלו התשס"ה
t
t

צמח המרווה עשוי לסייע לחולי אלצהיימר, בכך שהצמח ממריץ את העברת הגירויים העצביים ומגביר את הפעילות הקוגנטיבית של המוח. כך עולה (יום ה', 18.11.04) ממחקר שערכה ד"ר מינה פארן, מהעמותה הישראלית לצמחי מרפא.

מחקר זה ועוד רבים אחרים יוצגו ביום ה' (9.12.04) בכנס השנתי של העמותה הישראלית לצמחי מרפא, בשיתוף המדור לתולדות הרפואה של המחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן. הכנס יעסוק השנה בנושא המרכזי: "צמחי המרפא של ארץ ישראל: עבר והווה".

ד"ר פארן בדקה במחקרה כיצד צמחים ממשפחת השפתניים משפיעים על שיפור הזיכרון ועל דמנציה (שהיא אחד מתסמיני מחלת האלצהיימר). יצוין, כי צמחים אלו מוכרים בתרבויות השונות וברפואה המסורתית כמגבירי זיכרון, והם מכונים צמחים נואוטורופיים.

צמח המרווה ידוע בשפע נוגדי חמצון, אשר מגנים על קרומי התאים מפני הרס, שעלול להיגרם על-ידי הרדיקלים החופשיים. נוגדי החמצון מאפשרים זרימת דם תקינה אל תאי המוח. ממצאי המחקר הראו, כי זיכרונם של משתתפי המחקר השתפר מיד לאחר חשיפה לשמן זן המרווה.

פרופ' מיכאל אבירם מהפקולטה לרפואה בטכניון, ממרכז רפואי רמב"ם וממכון רפפורט למחקר במדעי הרפואה בחיפה מצא, כי מיץ הרימונים עשוי לעכב את התפשטות מחלת טרשת העורקים - חומרים נוגדי החימצון שבו יכולים לעכב את פעולת חמצון הכולסטרול ה"רע" (LDL), ובכך להאט את התהליך הטרשתי.

עוד עולה ממחקרו של אבירם, כי חולים אשר שתו כוס אחת של מיץ רימונים ליום במשך שבועיים, אובחנה בהם ירידה משמעותית של כ-6% בלחץ הדם.

ד"ר זהר עמר, ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן וד"ר אפרים לב מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, ערכו מחקר על הגניזה הקהירית. החוקרים פענחו במחקרם מרשמים רפואיים ורשימות תכולה של בתי מרקחת ואף מצאו מידע על שימוש בכ-450 חומרי מרפא, בהם השתמשו בני הקהילה היהודית בקהיר בתקופת ימי הביניים.

בין הצמחים שהופיעו הם: קינמון הקמפור, אלת המסטיק, סחלב, שקד ועוד.

ד"ר יעל בוכמן, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן חקרה את השימוש והמסחר בסממני מרפא משלשלים בישראל הקדומה. לדבריה, ההפרשות הגופניות היו אחד מהאמצעים לשמירה ופיקוח על בריאות בגוף והוצאת חומרי פסולת ממנו. כאשר הללו לא הופיעו כסדרן היה צורך בסילוק חומרי הפסולת באופן יזום, מחשש שיגרמו לסתימת מעיים.

בוכמן מצאה, כי החומרים השונים בהם השתמשו תושבי ישראל בעת הקדומה ובימי הביניים היו: חצב מצוי, קחוון, כשות הקורנית, אבטיח הפקועה ועוד. חומרים אלו גרמו להם לשלשול או הקאה וניתנו לחולה בדרכים שונות.

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה