גלריית "החדר" תציג תערוכת צילום של לי ינור

גלריה לאמנות עכשווית "החדר" תציג את תערוכת היחיד של הצלמת לי ינור. ינור, זוכת פרס קונסטנטינר לצילום 2002 ויוצרת הסרט "קפה עם פינה", המתעד את פעילותה של הכוריאוגרפית האגדית פינה באוש, ביססה בעשור האחרון את מעמדה כאמנית בינלאומית מובילה, שעבודותיה (ווידאו וצילום) עוסקות בתנועה ומחול.

בחלל "החדר" מציגה ינור שתי סדרות תצלומי שחור לבן על בד שיפון אוורירי. לצד תצלומי בתה בת ה-5 הרוקדת-משחקת בשמלת כלה, מוצגת סדרת תצלומים המתעדת סצינות נבחרות מהופעות של רקדני מחול בינלאומיים. ינור נעה באקרובטיות על קו התפר שבין הפן המשוחרר והילדותי של משחק הריקוד לבין הפן האקסקלוסיבי וחמור הסבר של הופעת מחול על במה ובוחנת את האסטטיקה של התנועה כמקור של אנרגיה ראשונית.

ינור מבקשת להקפיא את התנועה ולזכך מתוכה רגע פיוטי בודד, אשר מתעד את האלמנט הטהור של התנועה כהיאחזות בשרידי הזיכרון. הדימויים המופיעים בעבודות מנותקים מהקשרים ארציים של זמן, מקום וחלל ומשמשים את ינור בניסיונה לכלוא את התנועה לכדי פרגמנטים דינאמיים ואנרגטיים בעלי משמעות מאגית. השימוש בתצלומי שחור-לבן והבחירה לטשטש ולתלוש את הדימויים מסביבתם הטבעית מנקזים את תשומת הלב של הצופה לפער שבין ההיבט הריטואלי-פולחני לבין ההיבט המשחקי-ילדותי של המחול.

דימויי הפוזיטיב-נגטיב שמצלמת ינור יוצרים הקבלה בין ריקוד הילדים לבין המחול המקצועי. הניסיון לחבר בין התחושה האופטימית של עולם הילדות לבין תחושת המחנק והכובד המלווה את עולם המבוגרים זוכה לביטוי מובהק על-ידי הצבה של פנטזיה רומנטית של ילדה קורנת מאושר בשמלת כלה לצד תצלום מלא בתחושת ריק ואבדון העוטפת זוג רקדנים הכלואים בחלל שחור ואטום.

סיפורי האגדות שנקשרו לפרח Forget me not (או בשמו העברי "זיכריני"), שהעניק את שמו לתערוכה, עוסקות באהבת נעורים שאינה מתממשת ומשאירה בנאהבים תחושת זיכרון חמקמקה. הדימויים האקספרסיבים שמציגה ינור על בדי השיפון מבקשים ליצור בקרב הצופים תחושה דומה של משחק בין קיום והיעדר קיום, כמשחק המילים המופיע בשם התערוכה.

התערוכה ב"החדר" גלריה לאמנות עכשווית, הינה תערוכת היחיד הראשונה של ינור בגלריה תל אביבית מזה עשור. ינור הציגה במרכז פומפידו בפריז, באינדונזיה, בפסטיבל הווידאו ארט בניו יורק ובפסטיבל וידאו-דאנס שהתקיים במוזיאון תל אביב בשנת 2003.