בג"צ דחה עתירה שדרשה להשיב לתעודות הזהות את סעיף הלאום. השופטים קבעו, כי תעודת הזהות היא מסמך זיהוי טכני-סטטיסטי, ומשכך אין משמעות מהותית לסעיף הלאום.
העותרת, ליאורה גולדמן, יהודיה נכה שנולדה בישראל בשנת 45', ביקשה לחדש את תעודת הזהות שלה שבלתה, ובה צויין בסעיף הלאום כי היא 'יהודיה'. עם זאת, בתעודה החדשה שקיבלה, תחת סעיף הלאום מופיעות 8 כוכביות "********", במקום הציון 'יהודיה'.
העותרת: אין מדובר בסעיף טכני
בעתירה שהגישה באמצעות עורכי הדין יעקב וברוך רובין, נטען כי הסבר הפקידה לתופעה, היה שמאז אפריל 2002 אין מציינים עוד את הלאום בסעיף זה, לאור פסיקת בג"צ בפרשת נעמ"ת (329/99), שחייבה את פקיד הרישום לרשום גם אנשים שעברו גיור רפורמי כ"יהודים" בתעודת הזהות. בתשובה לפנייה נוספת, נמסר לה ממשרד הפנים כי בוטלה התקנה שחייבה לרשום את סעיף הלאום.
סירובו של שר הפנים דאז, אלי ישי, לרושמם כיהודים מאחר וגויירו בגיור רפורמי - שכידוע הינו חסר תוקף מבחינה ההלכה האורתודוקסית - הביא למשבר קואליציוני, ש"הנוסחה הגואלת" שלו היתה ביטול סעיף הלאום בתעודת הזהות, באופן גורף.
גולדמן טענה, כי הישרדותם של העם היהודי והדת היהודית היא תופעה שאין לה אח ורע בעולם. היהודים "ראו בהשתייכותם לדת היהודית והלאום היהודי זכות עליונה ולא חובה". החל מקום המדינה, מצויינת עובדת היותה יהודיה בכל הזדמנות, החל במגילת העצמאות וכלה בחוק השבות.
לחלופין, טענה, "לכל הפחות יש זכות לבעל התעודה לדרוש כי לאומו יופיע על גבי תעודת הזהות מבלי שהחלטה זו תהיה גורפת לגבי כל האזרחים, תוך אי התחשבות בדעתם וברצונם".
סעיף הלאום נמחק בעקבות משבר פוליטי שיצרה פסיקת בג"צ
ואולם, השופטים מישאל חשין, דורית ביניש ואסתר חיות, לא התרשמו מהטיעונים. בהחלטה שכתב השופט חשין הוא מציין, כי חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, מסמיך את שר הפנים לקבוע אילו פרטים יופיעו בתעודת הזהות, ובלבד שיקבל את אישורה של ועדת החוקה של הכנסת לכך. בין הפרטים שהופיעו בתקנות שקבע השר היה, עד לאחרונה, גם סעיף הלאום.
ואולם, "היה זה משבר קואליציוני שהביא את שר הפנים להחליט - ואת ועדת חוקה לאשר את ההחלטה - למחוק את פרט הלאום שבתעודת הזהות". המשבר היה, כאמור, תוצאה של פסיקת בג"צ לפיה תושב ישראל שעבר הליך של גיור קונסרבטיבי או רפורמי, זכאי להירשם במירשם האוכלוסין כ"יהודי" בפרטי הדת והלאום, וכי חובה היא המוטלת על שר הפנים לקיים זכותו זו של המתגייר.
"שר הפנים", הוסיף חשין, "שאותה עת היה חבר סיעת ש"ס בכנסת, נתקשה למלא צו זה שנצטווה בידי בית המשפט, והפיתרון שנמצא למשבר היה כי פרט ה'לאום' ימשיך להיות רשום במירשם, כדבר חוק המירשם, אך יימחק מתעודת הזהות ולא עוד יופיע בה".
חשין עמד על מטרתה של תעודת הזהות וקבע, כי "תעודת זיהוי - כשמה - אמורה אפוא לשמש מיסמך-של-זיהוי, ותכליתה תכלית של זיהוי היא. מסקנה נדרשת מכאן היא - כתכלית החוק - כי פרטים שיבואו בה ישרתו - בראש ובראשונה - את תכלית הזיהוי. וכך, בבוא שר הפנים להחליט אלו פרטים ייכללו ואלו פרטים לא ייכללו בתעודת זהות, שומה עליו לשוות נגד עיניו את תכלית הזיהוי, וכנדרש מכך ייכללו בתעודת הזהות פרטים המשרתים תכלית זו. ומשפועל שר הפנים בגדרים אלה של החוק, נתקשה לומר כי פעל בניגוד לחוק או בהיעדר סבירות".
תעודת זהות אינה מסמך דקלרטיבי על יהדותך
חשין דחה את טענתה של גולדמן, לפיה התעודה "מהווה מסמך באמצעותו יכול כל יהודי (או אזרח המדינה בן לאום אחר), להכריז קבל עם ועולם: 'יהודי אנוכי'". הראיה, לדבריו, באה מהערה קטנה המופיעה בגוף התעודה וקובעת: "לפי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, יהיו פרטי הרישום שבתעודה זו - למעט רישום 'הלאום', 'המצב האישי' ו'שם בן-הזוג', ראיה לכאורה לנכונותם".
חשין ביקש להבהיר, כי הפסיקה אינה תקדימית. "מאז ראשית ימיה של המדינה", ציין, "מיתדפקות על דלתו של בית המשפט, שוב ושוב, עתירות הכורכות את נושא מירשם האוכלוסין - המירשם בסיפרי המדינה והמירשם בתעודות הזהות – עם זהותה של המדינה ועם זהותם של העותרים. תשובתו העיקרית והנחרצת של בית המשפט לכל אותן עתירות היתה זו, שחוק המירשם אינו אלא חוק סטטיסטי-רישומי ותכליתו אינה אלא להקים מאגר מידע על-אודות תושבי ישראל".
חשין: לא הכרענו בסוגיות של דת ומדינה
כדי להימנע מביקורת ציבורית על הפסיקה, הוסיף חשין: "לא היכרענו, ולא נתכוונו להכריע, בשאלות של דת או בשאלות של דת ומדינה. תמיד כיוונו מבטנו אל לשון החוק ואל תכליתו החוק, והכרעות שהיכרענו לא היו אלא בתחומיו של החוק בלבד. לא בהיסטוריה של העם היהודי ענייננו, לא בזהותו של העם היהודי, לא בזהותה של המדינה ולא בנושאי לאום ומדינה. ענייננו עניין שיגרתי הוא: חיפוש אחרי תכלית חוק שחקקה הכנסת וכיבוד רצון המחוקק כפי שאותו רצון בא לידי ביטוי בלשונו וברוחו של החוק".
"חוק המירשם קבע את תעודת הזהות כמיסמך-של-זיהוי, וגם אם בעיני העותרת - ואפשר בעיני אחרים אף-הם - תעודת הזהות היא מסמך בעל משמעות מרחיקת-לכת - וכהשקפת העותרת: מסמך של זהות יהודית או הצהרה של המדינה על זהותה היהודית של העותרת - אין בתחושות סובייקטיוויות אלו כדי לשנות מתכליתה של תעודת הזהות כבת לחוק טכני-סטטיסטי".
בג"צ 6539/03 ליאורה גולדמן נ' מדינת ישראל - משרד הפנים
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה