בג"צ: מותר לפטר שרים משיקולים פוליטיים גם כדי להשיג רוב טכני

"העברתם מכהונה של השרים ליברמן ואלון - בהליך חפוז, ערב שבת-קודש, כשהמטרה היא ש-48 השעות הדרושות לכניסת הפיטורים לתוקפם, יחלפו עד לכינוס ישיבת הממשלה ביום א', ובדרך זו ליצור רוב להצעת ראש הממשלה - רחוקה מלהיות תהליך אשר נכון לקיימו במשטר דמוקרטי".

כך כותב שופט בג"צ, אדמונד לוי, במסגרת הנימוקים לפסק הדין שדחה את חמש העתירות שהוגשו נגד פיטורי שרי האיחוד הלאומי, בני אלון ואביגדור ליברמן, לפני ישיבת הממשלה ב-6 ביוני, בה אושרה תוכנית ההינתקות המדורגת. עם זאת, סבור גם השופט לוי, כי במצב החוקי הקיים אין מקום למנוע את פיטורי השרים.

טענתם העיקרית של העותרים היתה, כי תכלית הפיטורים היתה למנוע משרי האיחוד הלאומי להצביע נגד תוכנית ההינתקות, ובכך להשיג רוב מלאכותי בממשלה. עוד נטען, כי הפיטורים נוגדים את החוק כיוון שהם נעשים משיקולים בלתי ענייניים וכדי להשיג רוב מלאכותי בממשלה, ולא בשל מעשה בלתי תקין ו/או בלתי חוקי מצד השרים [להרחבה בעניין העתירות - ראו ידיעות קודמות].

ראש ממשלה רשאי לפטר שר כדי להשיג רוב טכני בהצבעה גורלית

בשורה התחתונה, קבע בג"צ כי ראש הממשלה רשאי להעביר מכהונתו שר בשל עמדותיו המדיניות ובשל התנגדותו למהלך מדיני של ראש הממשלה. שבעת השופטים, ובראשם הנשיא ברק שכתב את ההחלטה העיקרית, הבהירו כי שיקולים פוליטיים אינם פסולים בקבלת ההחלטה על פיטורים, העשויה, לדבריהם, להתקבל גם ערב החלטה גורלית בממשלה.

"הממשלה ושריה אינם טפלים לראש הממשלה", קבע הנשיא ברק. "הרשות המבצעת של המדינה היא הממשלה, לא ראש הממשלה. משמונה שר... לא ניתן להעבירו מתפקידו בשל דבר של מה-בכך... ראש הממשלה מוסמך להעביר שר מכהונתו רק אם הוא משוכנע, כי יש בכך כדי לקדם את יכולת הממשלה לתפקד כראוי כרשות המבצעת של המדינה, ולהגשים את יעדי המדיניות הניצבים בפניה".

"שיקולים פוליטיים בתור שכאלה אינם פסולים, לפיכך, במסגרת החלטת ראש הממשלה על העברה מתפקיד. יש לבחון אותם במסגרת כלל הנסיבות... שיקולים פוליטיים אלו יכולים לכלול גם עניינים של מדיניות", הם כוללים גם את "הצורך לקיים קואליציה ולהבטיח המשך אמונה של הכנסת".

ראש הממשלה אינו כבול לקווי היסוד של הממשלה

ברק מוסיף, כי קווי היסוד של הממשלה הם דבר חשוב, אך אין בהם כדי לכבול את שיקול דעתו של ראש הממשלה בבואו להחליט בשאלת העברתו של שר מכהונה. "כבילת שיקול דעתו של ראש הממשלה לקווי היסוד משמעה עיקור של יכולתו לנווט את הממשלה כרשות המבצעת של המדינה על-פי הצרכים המשתנים", אומר ברק, אך נזהר בלשונו: "וזאת מבלי להכריע כמובן בשאלה אם אכן פעל ראש הממשלה בניגוד לקווי היסוד, אם במדיניותו שלו ואם בהחלטה להעביר מכהונה שרים שפעלו על-פי האמור בקווי היסוד האמורים".

בהמשך נראה, כי לפחות אחד השופטים לא נמנע מלהכריע בנקודה זו ושם את הדברים "על השולחן".

ברק חותם את דבריו בציינו, כי לראש הממשלה מתחם סבירות נרחב, ולא נראה כי הוא סטה ממנו בהחלטתו זו. משכך, אין מקום להתערבות בג"צ בהחלטה.

חשין: אין להתערב בפיטורי שר למעט כשמדובר בשחיתות

השופט מישאל חשין הרחיק לכת מעט יותר, כשקבע כי "שיקול דעתו של ראש הממשלה בנושא זה משייט לו בסטרטוספירה, מקום שהאטמוספירה המשפטית דלילה וקלושה היא במאוד". כלומר, מאחר שלראש הממשלה סמכות רחבה יותר בנושא, סמכות ההתערבות של בג"צ היא כה קטנה, עד ש"למעט שיקולים שניתן לראותם כשיקולי שחיתות או מעין-שחיתות, רשאי ומוסמך הוא ראש הממשלה לשקול (כמעט) כל שיקולים שהם: שיקולי מדינה, שיקולי פוליטיקה, שיקולים אישיים".

חשין הוסיף, כי למעט שיקולי שחיתות אלה "אתקשה לראות בית משפט מתערב בהליך העברתו של שר מכהונתו. הליך זה נתון לשיפוט הכנסת ושותפי הקואליציה, לשיפוטם - בעיקרם של דברים - ולא לשיפוטו של בית המשפט".

השופט לוי: שרון הוא זה ששינה את מדיניותו, לא הממשלה

השופט אדמונד לוי, שביקר את צעדיו של ראש הממשלה גם בדיונים המוקדמים בעתירות, ציין כי הוא סובר - כמו השופט חשין - כי מתחם ההערבות של בית המשפט הוא קטן מאוד, משום ששיקול דעתו של ראש הממשלה הוא גדול. עם זאת, השופט לוי מטיח ביקורת קשה בהתנהלותו של אריאל שרון.

לדברי השופט לוי, תיקון החוק באופן המסמיך את ראש הממשלה לפטר שרים מבלי לקבל את אישור הכנסת, נועד כדי להילחם במפלגות הקטנות הסחטניות. דברים אלה הוא מסיק מהדיונים בכנסת, בטרם התקבל התיקון.

השופט לוי מציין, כי נגד השרים אלון וליברמן לא הועלו טענות במישור התנהלותם האישית, ולא השגות כנגד מילוי תפקידם כשרים. הם לא פעלו נגד החלטות הממשלה ואף לא הקשו על יישום מדיניותה. עמדתם באשר למסירת שטחים "היתה ידועה לראש הממשלה מיום הקמתה של ממשלתו". מכאן מסיק לוי, כי "אין הם נמנים עם אותם שרים ממרים או עם 'מפלגות קטנות סחטניות', שהתיקון בחוק נועד לאפשר לראש הממשלה להתמודד עימם".

"התהום שנפערה בין שני השרים וסיעתם לבין ראש הממשלה, מקורה בהחלטתו של האחרון לאמץ קו-מדיני חדש", דבר שאמנם מותר לו, אולם "באותה מידה זו גם זכותם של השרים, אם לא לומר חובתם, להביע בממשלה את דעתם ולתת ביטוי להשקפת בוחריהם".

"השקפתו החדשה של ראש הממשלה היא, בכל הכבוד הראוי, קודם כל השקפתו-שלו, והיא נותרת כזו כל עוד לא אימצה אותה הממשלה ונתנה לה תוקף באחת מהחלטותיה. לנוכח האמור, מחייב ההיגיון כי ההחלטה להעביר שרים מכהונתם בעילה שהשקפת עולמם תקשה על ישום מדיניות הממשלה, אינה יכולה להתקבל ערב ההצבעה בממשלה על אותה מדיניות, אלא רק לאחריה".

השופט לוי: חשבתי שאני מהרהר בחזיון תעתועים

"והרי לך דוגמה, כיצד נזנחו כליל המטרות אותן נועד להשיג תיקון מס' 3 לחוק יסוד: הממשלה (קרי, התמודדות עם שרים ממרים ועם "סיעות קטנות סחטניות"), וכיצד נעשה שימוש באותו תיקון למטרות אשר ספק אם יוזמיו של התיקון העלו על דעתם".

"חוששני, שגם בשנה ה-56 לעצמאות ישראל טרם התגבשו דים המשטר הדמוקרטי-פרלמנטרי ובעיקר תרבות השלטון המחייבת ריסון עצמי גם מקום שהמחוקק העניק לרשות המבצעת סמכות רחבה שגבולותיה לא תוחמו באורח ברור".

לוי גם עומד על חומרת הדבר: "שווה לנגד עיניך את האפשרות שראש ממשלה כלשהו, ממניעים ענייניים או משיקולים פנימיים פסולים, מוביל מהלך מהסוג האחרון (הכרזת מלחמה), שעל פני הדברים ברור מראש כי לא יזכה לרוב בממשלה. והרי את המכשול הזה יכול ראש הממשלה לעקוף בנקל, כפי שנעשה במקרה הנוכחי, על ידי פיטוריהם של שרים ויצירת רוב מלאכותי. אין צורך לומר עד כמה השלכותיה של החלטה כזו עלולות להיות גורליות ותהיתי, ביני לביני, אם מהרהר אני אך בחזיון תעתועים, שהמשטר בישראל חסין דיו כדי למנוע אותו. לדאבוני, התקשיתי להשיב בחיוב על שאלה זו".

מאחר שצירוף שר לממשלה כרוך בהודעה אותה מאשרת הכנסת, "תהיתי, אם לא ראוי היה לו לתהליך של העברת שרים מכהונתם כי ייעשה באותה דרך ובאותו כובד ראש... העברתם מכהונה של השרים ליברמן ואלון – בהליך חפוז, ערב שבת-קודש, כשהמטרה היא ש-48 השעות הדרושות לכניסת הפיטורים לתוקפם, כקבוע בסעיף 22(ב) לחוק היסוד, יחלפו עד לכינוס ישיבת הממשלה ביום א', ובדרך זו ליצור רוב להצעת ראש הממשלה – רחוקה, להשקפתי, מלהיות תהליך אשר נכון לקיימו במשטר דמוקרטי".

למרות כל הביקורת, החליט השופט לוי להצטרף לדוחי העתירות, משום ש"ראש הממשלה לא עשה שימוש בהוראת חוק שהוא יצר לצרכיו, אלא בסמכות שהכנסת העניקה לו", ומשכך ידיו של בית המשפט כבולות, לדעתו, בנושא זה.

השופט טירקל רומז: אם היה מפטר יותר משני שרים - התוצאה היתה שונה

השופט יעקב טירקל הצטרף לעמדתו של השופט אדמונד לוי, לפיה היה מקום לפטר את השרים אחרי ההצבעה ולא לפניה וכי על הכנסת לקבוע אמצעי בקרה על סמכות נרחבת זו של ראש הממשלה.

טירקל הוסיף, כי מעשהו של שרון, שפיטר שרים כדי להשיג רוב טכני בהצבעה, היה כשר מבחינה חוקית, אך מסריח: "כדין, אך לא כדת; לאמור, לפי לשון הסעיף... מוסמך היה ראש הממשלה לעשות כן, ואף על פי כן ראוי היה שלא יעשה כן".

טירקל ציין, כי בנסיבות לא שונות בהרבה, גם עמדתו היתה משתנה. "עוד רואה אני חובה לעצמי להעיר, כי בפרשה הנידונה דובר בפיטוריהם של שניים משרי הממשלה בלבד; האם כך יהיה דינה של החלטה לפטר מספר גדול יותר של שרים? אינני בטוח, ונניח לשאלה לבוא עיתה".

בג"צ 5261/04 ו-4 נוספות, עו"ד יוסי פוקס נ' ראש הממשלה