במחקר שנעשה בחולדות, מדענים מאוניברסיטת פיטסבורג (ארה"ב) גילו, כי התעמלות של הגפיים מסייעת להגן על תאי המוח שבדרך כלל ניזוקים או נהרסים כתוצאה ממחלת הפרקינסון.
בהתבסס על ממצאים אלו, החלו החוקרים במחקר ניסיוני כדי לבדוק האם ההתעמלות היא בעלת השפעה על התקדמות מחלת הפרקינסון אצל בני אדם החולים בה.
אצל חולי פרקינסון, תאי המוח המכילים דופמין (אחד החומרים הכימיים המעבירים גירויים עצביים, י.ג.) מתים בהדרגתיות עד שרק אחוז קטן מתאים אלו נשאר. דופמין הוא נוירוטרנסמיטר החיוני בשליטה על השרירים. איבוד של דופמין מסתכם בתסמינים אופיניים של פרקינסון: יציבה כפופה, קשיחות של הגפיים, תנועות איטיות ורעידות שאינן ניתנות לשליטה.
במחקר זה, חולדות אולצו 'להתעמל' במשך שבעה ימים לפני שניתן להם רעלן הגורם למחלת הפרקינסון. קבוצה נוספת של חולדות שלא התעמלה קיבלה גם היא את הרעלן.
אצל החולדות 'שהתעמלו' פחות תאי המוח המכילים דופמין נהרסו, באופן משמעותי, מאשר אצל החולדות שלא התעמלו.
עורך המחקר, מייקל ג'יי זיגמונד, פרופ' לנוירולוגיה, נוירוביולוגיה ופסיכיאטריה אמר כי "בעוד שקיימים מספר הסברים שיסבירו מדוע החיות שהתעמלו הצליחו כה טוב, יש בידינו ראיות המצביעות על כך שהסיבה היא שהתעמלות מגרה את יצור הפרוטאין החשוב להשרדותם של תאי העצב".
פרוטאינים אלו, הנקראים "גורמים נוירוטרופים" (גורמים עצביים המשפיעים על תהליך התזונה) מגנים על תאי העצב ומקדמים את השרדותם.
המחקר הוצג בכינוס השנתי של איגוד הנוירולוגים בסן פרנסיסקו החודש.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה