חוק שירות הביטחון הכללי התקבל בכנסת (יום ב', 11.2.02) בקריאה שניה ושלישית, ברוב גדול, למרות התנגדות עזה מצד האופוזיציה. בעד החוק הצביעו 47 חברי כנסת, 16 התנגדו ושלושה נמנעו.
על-פי החוק, ראש השב"כ ימונה לתקופה של חמש שנים. החוק מגדיר את תפקידיו של השירות. לפי החוק, השב"כ "מופקד על שמירת ביטחון המדינה, מוסדותיה ומשטרה הדמוקרטי מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול, וחשיפת סודות מדינה, וכן יפעל השירות לשמירה וקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה".
החוק מחזיק 25 סעיפים. הוא מגדיר מחדש את מעמדו וסמכויותיו של שירות הביטחון הכללי, ואת דרכי בחירתו של העומד בראש השירות. החוק קובע את דרכי עבודתו של השירות, ואת אמצעי הפיקוח עליו בידי הממשלה והכנסת.
בעד החוק הצביעו סיעות האופוזיציה. כנגד החוק הצביעו חברי הכנסת מהסיעות הערביות, ואליהם הצטרפו כמה חברי כנסת מן השמאל הקיצוני, ובהן ענת מאור וזהבה גלאון.
החוק החדש כולל, בין היתר, סעיף שנוי במחלוקת, המגביל פרסום של מידע הנוגע לשב"כ, ומאפשר ענישה של עד שלוש שנות מאסר למפרסם מידע ללא היתר.
משמעות הדבר: מידע רב המפורסם ברגיל באמצעי התקשורת, הנוגע למעשים ומחדלים של אנשי שב"כ, לא יוכל להתפרסם, אלא אם יואילו אנשי השב"כ או גורם מוסמך אחר ליתן היתר פרסום. עקב הסתייגויות של חברי כנסת, נערכה בגין סעיף זה הצבעה נפרדת, ובסופו של עניין אושר גם סעיף זה בחוק ברוב של 46 חברי כנסת כנגד 23 חברי כנסת.
החוק החדש שהתקבל, אינו כולל היתר לעינויים או היתר ל"לחץ פיסי מתון" על חשודים. שר המשפטים מאיר שטרית שפעל למען קידום חוק זה, אמר כי אין מקום להיתר שכזה בחוק, וכי היתר שכזה יינתן במקרים מיוחדים, אם יהא צורך, על-ידי היועץ המשפטי לממשלה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה