זמיר: נגד העמדה לדין של רבנים; "הם יקריבו עצמם למען אמונתם"

רצח יצחק רבין היה רצח אידיאולוגי. הרצח לא צמח מלוא כלום. הוא צמח מקבוצה שתמכה בו - שאמרה שיש דבר שחשוב יותר וקובע יותר מאשר עקרונות הדמוקרטיה והחוק. אותה תופעה אז הביאה לרצח, ואותה תופעה עלולה להביא חלילה לרצח נוסף. דברים אלה אמר שופט בית המשפט העליון (בדימ.), יצחק זמיר, בראיון לרשת ב' (שבת, 23.10.04).

זמיר מביע דאגה לעתידה של מדינת ישראל. "הסכנה והחומרה נובעות, מן הרקע, המטרה והתוצאה של הרצח. הרצח היה אידיאולוגי". כמו אז, הוא אומר, כך עכשיו - המאבק הוא בין מדינה של חוק וסדר, לבין מדינה שכל קבוצה אידיאולוגית קטנה רוצה להנהיג את הרוב. התוצאה יכולה להיות אנרכיה. של איש הישר בעיניו יעשה.

זמין מציין, כי אנחנו בעיצומו של מאבק על דמותה של המדינה "ואוי לנו אם מיעוט ישלוט ברוב". זמיר מפנה אצבע מאשימה כלפי החברה בישראל וכלפי המנהיגות שהתעלמה מתוצאות רצח רבין. הבעיה נשארה אותה בעיה. הרצח הזה לא צמח מלוא כלום. הוא צמח מקבוצה שתמכה בו, שאמרה שיש דבר שחשוב יותר, וקובע יותר, מאשר עקרונות הדמוקרטיה והחוק. אותה תופעה אז הביאה לרצח, ואותה תופעה עלולה להביא חלילה לרצח נוסף.

בהתייחסו להסתה מצד רבנים אמר זמיר, כי יש לבחון זאת בזהירות, נוכח ההכרח לשמור על חופש הביטוי בישראל. דברי הרבנים, אמר, הם בדיוק "הדגמה לבעיה". יש רבנים רבים שחושבים שכל הכבוד לחוק - אם הוא מוצא חן בעניהם, "אבל אם הוא לא נראה לנו בנקודה זו היום, או בנקודה זו מחר, אנחנו יכולים להשפיע כדי להפר את החוק".

זמיר מבקש לבדל בין אמירות קשות לבין אמירות בלתי חוקיות לכאורה. "למשל, כאשר קוראים לראש הממשלה בוגד, או לעורכי הסכם אוסלו - בוגדים, זו אמירה קשה, אבל ספק אם הן עבירה על החוק. אבל, כאשר קוראים לחיילים לסרב פקודה, זו עבירה על החוק. לכן, ככל הנראה, מבחינה פורמלית, כל אחד הקורא לסרב פקודה, זו עבירה על החוק".

למרות זאת, מציע זמיר להימנע מהעמדה לדין של רבנים. לגישתו - גישתו זו דומה במהותה לזו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז [ראו קישור], ונוגדת את תפיסתו של פרופ' מרדכי קרמיניצר [ראו קישור] - מבחינה ציבורית, אין עניין ציבורי בהעמדת הרב אברהם שפירא, הרב הראשי לישראל לשעבר, לדין פלילי. "למערכת המשפט יש מגבלות. אנשים חושבים שמערכת המשפט יכולה לפתור הכל. יש תופעות שצריך להתמודד איתן. יש תופעות חברתיות שישראל איננה יכולה להתמודד איתן. וזו טעות להטיל את האחריות לטיפול בבעיות האידיאולוגיות לפתחו של בית המשפט... האחריות היא קודם כל על המנהיגות הציבורית והחברתית. היא אינה תופעה משפטית בראש וראשונה. היא נובעת מחינוך מסויים".

זמיר מטעים, כי יש לזכור שהחוק נותן ליועמ"ש שיקול דעת להורות על חקירה או להגיש כתב אישום. "גם כאשר קיימות לכאורה ראיות לביצוע עבירה, ליועמ"ש יש שיקול דעת אם להגיש כתב אישום או לא, בשל עניין ציבורי". והוא מדגיש: "מה יועיל כתב אישום נגד רבנים כמו הרב שפירא, שבאמת הם קנאים לאמונתם. לא ירתיעו את הרב שפירא, ולא קנאים אחרים. הם יכולים להפוך את עצמם - להקריב את עצמם למען הארץ".

העמדה לדין, מסביר זמיר, עלולה לעצור תופעה חיובית שמסתמנת: רבנים אחרים, הציבור הרחב והמנהיגות המדינית, מתחילים לחשוב על הדברים האלה. היום, בעיתונות, יש תנועה של רבנים שמתחילה החתמה. אפילו השר עוזי לנדאו, אומר שהסרבנות היא יותר גרועה מהינתקות". הסכנה הגדולה למדינה, אומר זמיר, היא הסרבנות.

זמיר יוצא גם להגנתו של ראש הממשלה, אריאל שרון, מפני מתקפות הימין עליו. "שרון לא 'קורע את העם' [כפי שטוענים 'המורדים', י.י.], כיוון ששרון לא מחליט. ההחלטה היא בידי הממשלה ובידי הכנסת. רק אם וכאשר הממשלה והכנסת יאשרו את התוכנית הזו, כמו כל תוכנית אחרת. לראש הממשלה יש ללא ספק את הלגיטימציה להציע תוכנית שנראית לו תוכנית טובה מבחינה לאומית. בסופו של דבר, מי שמחליט זו הכנסת והממשלה. והשאלה היא האם מיעוט קטן יכולים להחליט, מתוך התנשאות, זה לא מוסרי - אנחנו יודעים יותר טוב. זו גישה לא מוסרית.
לדברי זמיר, אנחנו נמצאים בעיצומו של מאבק. אם מתוך חשש ופחד, הרוב יוותר, זה יכול להיות תקדים מסוכן ותחילת הסוף למדינה דמוקרטית. זה מאבק שאסור להתפשר עליו.