"הסרט של מנוחה" יוצא לאקרנים

"הסרט של מנוחה" - סרטם של הבמאי לייזי שפירא והמפיקה זיו נווה יוצא להקרנות בסינמטקים וישודר ב-23.10.04 בערוץ 8.

הזיכרון מתעתע בנו. לעיתים במעורפל, לעיתים בתמונות ברורות וצלולות, לעיתים עד לפרטי פרטים. במצלמה האנושית שלנו נצרבו מיליוני ואף מיליארדי תמונות של רגעים מעברנו. חלקם סתמיים, חלקם ישפיעו עלינו לאורך ימים, יעצבו את אישיותנו ואף יקבעו את אורח חיינו. לעיתים רחוקות נוכל לזהות בהתנהגותנו את אותו רגע שהשלכותיו וביטוייו שקועים עמוק בשיגרת חיינו.

שבעים שנה שמנוחה שותקת. בזיכרונה נותרה חקוקה תמונת הפרידה בתחנת הרכבת של וורשה ב-1935. היא, ילדה בת חמש, פניה לחוצים לחלון הקרון. עיניה מביטות באימה במחזה. אחותה מינדל בת ה-11 נאחזת נואשות בשמלתה של אמא. שריקת הרכבת קורעת את האוויר. האם נעתקת באחת מאחיזת הבת וממהרת לעלות לקרון ואז שקשוק הגלגלים והעשן המיתמר מוחקים את דמותה של הילדה הרודפת אחר הרכבת הנעלמת.

לאחר שביימה מספר סרטים במסגרת החוג לטלוויזיה קהילתית, הרגישה מנוחה שהיא בשלה לעשות את הסרט של חייה. כשבידיה רק תמונת סטילס אחת שצולמה בתחנת הרכבת, היא מבקשת לשחזר את אותו רגע טראומטי ומכריע בילדותה בפולין, באמצעות שחקנים, ניצבים, תפאורה ותלבושות. היא נחושה בדעתה לביים את הסצינה שנחקקה בזיכרונה ולהנציח על-גבי הצלולויד את אותה פיסת זיכרון, שתהפוך למצבה ולעדות, לקיומה של אחותה מינדל.

בתהליך העבודה על סרטה ובדיאלוגים המתפתחים בינה לבין השחקניות המגלמות את אמה, את אחיותיה ואת עצמה, (דליה שימקו, בתפקיד האמא ואסתר פאי, בתפקיד מינדל), מתעמתת מנוחה לראשונה עם השאלות שהדחיקה במהלך השנים. הסצינה הדרמתית של הסרט, נבנית כמו תמונת פאזל, שלב אחר שלב, מתוך פיסות הזיכרון של מנוחה וגם מתוך הפרטים שנוספו בדמיונה עם השנים.

במהלך הסרט התיעודי, המנסה לפענח את משמעות הזיכרון והשלכותיו, נחשפים סיפור חייה של מנוחה, האובססיה שלה להנצחה, השאלות הלא פתורות שיש לה כלפי הוריה והקשיים וההתלבטויות אותן היא חווה. גם סופה הטראגי של אחותה מינדל, נחשף תוך תהליך החיפוש של אתרי הצילום, האודישנים, והדרכת השחקנים.

מנוחה היא אישה יפה. תנועותיה נמרצות ואינן מסגירות את גילה. לעיתים מתגנב צליל מתפנק לקולה המעניק לדמותה הקטנה מראה של ילדה. לפני עשר שנים, לאחר שהתאלמנה החליטה לעזוב את צפת ולחזור ולגור בתל אביב, חיפשה חיים חדשים במקום שאיש לא יכיר אותה. אז, כמעט באופן מקרי התגלגלה לחוג לטלוויזיה לגמלאים.

על סף גיל שבעים היא מצאה את עצמה יוצרת סרטים דוקומנטריים קצרים. סרטה הראשון, "אגדה של רחוב", סוקר את פינות החמד ואת העבר המפואר של הרחוב שלה, רחוב קינג ג'ורג'. הסרט הוקרן בערוץ 9 ונרכש על-ידי ארכיון שפילברג. על סרטה השני "הראיון" המספר את סיפורם של צמד ירקנים בני 90, זכתה בפרס ראשון במסגרת תחרות סרטי הטלוויזיה הקהילתית.

שני סרטים נוספים שיצרה הם הסרט "משחק הברידג'" הסוקר את משחק הקלפים הקלאסי, שמהווה עבורה "סם חיים" והסרט "ביטויי אהבה" - הבוחן את ההבדלים בין גילויי האהבה של צעירים ושל מבוגרים.

בסרטיה של מנוחה יש משהו מרענן וחינני, הם אומנם קצת מיושנים, איטיים בקצבם ומלווים בקריינות תיאטרלית, אולם כולם שזורים בהרבה חן, הומור, יופי ותמימות.

לאחרונה החלה מנוחה לחלום על ילדותה המוקדמת. בחלומה שבה ומופיעה דמותה של אחותה מינדל שנספתה בשואה, לאחר שנים של בדידות וניתוק מהמשפחה.

מאז היתה בת חמש, היא נמנעה מלשאול שאלות. השנים נקפו וקשיי היומיום טשטשו את תמונת הפרידה מאחותה וגורלה של מינדל שנעלמה בפולין, שקע בשכחה. לפני שלוש שנים, ערב מותה של אחותה הבכירה הדסה, שמעה מנוחה לראשונה פרטים חדשים. אמא שלה נולדה בעיירה גור. בגיל שתים עשרה נישאה לראשונה. בגיל שבע עשרה כבר היתה אלמנה, כשהיא מטופלת בשתי ילדות קטנות: הדסה ומינדל.

לאחר מספר שנים נישאה בשנית, ונולדה הבת השלישית - מנוחה. כשהיתה בת חמש, החליטה משפחתה לעלות לפלשתינה. האב שהעפיל לפלשתינה בגפו הצליח להשיג עבור משפחתו שלושה סרטיפיקטים בלבד. על האם נפלה הבחירה את מי משאירים מאחור. ההחלטה נפלה על מינדל, הבת האמצעית.

ביחד עם אמא, הדסה, האחות הבכירה, ומנוחה הקטנה, הגיעה מינדל חגיגית ונרגשת לתחנת הרכבת הגדולה בוורשה, לבשה שמלה חדשה, מצפה בהתרגשות למסע לארץ ישראל. ברגע האחרון, נשלחות לעלות על הרכבת מנוחה והדסה. בעודן תופסות את מקומן על הרכבת והקטר מתחיל לשרוק, לוקחת האם את מינדל הצידה ומודיעה לה שהיא צריכה להישאר בוורשה אצל הסבתא. בכל אותה עת ישבה מנוחה בת החמש ברכבת, צופה במחזה המבעית מהחלון. עכשיו היא זוכרת בפרטי פרטים את הצעקות ששמעה ואת המראות הקשים שניבטו מבעד לחלון.

בשנים הראשונות עוד נשמר הקשר עם מינדל. הדסה, האחות הבכורה סיפרה שהיא זוכרת את המכתבים שהגיעו, מכתבים נואשים של ילדה אומללה ובודדה שלא הבינה מדוע הושארה מאחור. עם פרוץ מלחמת העולם השניה ניתק סופית הקשר איתה ולפי עדויות שאספה מנוחה, נשלחה מינדל לאושוויץ ומצאה את מותה באחת מצעדות המוות לקראת סוף המלחמה.

כשבידיה רק תמונת סטילס אחת ישנה, יוצאת מנוחה למסעה. תמונה זו צולמה ערב הנסיעה לארץ. במרכז התמונה יושבת האם ולידה עומדות שלוש הבנות. על פניהן נסוכה ארשת שלווה. אף אחת מהבנות אינה מודעת לסוד הנורא שכבר נוכח בתמונה המצולמת: שתי הבנות, הדסה ומנוחה, לבושות בבגדי חג וגורבות גרביי נסיעה ארוכים ואילו מינדל לבושה בשמלה פשוטה, גרביים קצרות ובנעליים מרופטות שאינן מתאימות למסע.

התחקיר של מנוחה והשאלות הלא פתורות מלוות את תהליך העשייה ומתועדות במצלמה הדוקומנטרית. האם מנוחה תבוא חשבון עם הוריה? כיצד יכולה אם לבחור בין ילדיה לחיים או למוות? האם מדובר בסיפור אישי או שמא בתופעה של משפחות שהשאירו את יקיריהם מאחור.

מועדי הקרנת הסרט: סינמטק ירושלים-רביעי, 13.10-20:00/חמישי, 14.10-21:30/שלישי, 19.10-20:00, סינמטק תל אביב-שישי, 8.10-14:00/שישי, 15.10-6:00/ שני, 18.10-18:30. שידור: ערוץ 8, מוצאי שבת 23/10/04 בשעה: 21:40.