''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
28°
ירושלים 25°
חיפה 28°
באר שבע 27°
אילת 30°
מדורים
שימושי PLUS

המדינה, לבג"צ: יש לבטל פיצויי הלנת השכר לעובדי עיריית לוד

התגובה נמסרה לקראת הדיון מחר בעתירת העיריה נגד פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, המחייבת אותה לשלם 60% פיצויי הלנה, המסתכמים בכ-35 מיליון ש"ח; הפרקליטות: בפסק הדין טעות משפטית, בכך שלא התחשבו בעיריה כחדלת פרעון שאינה יכולה "להתפרק"

נועם שרביט
י"א תשרי התשס"ה
t
t צילום: בוצ'צ'ו

"עמדת המדינה היא כי דין העתירה להתקבל, במובן זה שיבוטל פסק הדין ויבוטל כל חיוב בפיצויי הלנה כלשהם שעל העיריה לשלם לעובדיה". כך הודיעה (יום א', 26.9.04) פרקליטות המדינה בתשובה שהגישה לבג"צ, לעתירה שהגישה עיריית לוד נגד פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, לפיה על העיריה לשלם לעובדיה פיצויי הלנת שכר בסך 25%.

את תגובת המדינה הגישו מנהלת המחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה, עו"ד נורית אלשטיין, וסגן בכיר לפרקליט המדינה וממונה על אכיפת שכר, עו"ד דניאל גולדברג, לקראת הדיון שייערך מחר (ג').

שכרם של 937 מעובדי העיריה הולן

נזכיר, כי 937 מעובדי העיריה ועד העובדים הגישו לבית הדין האזורי תביעה לתשלום שכרם המולן של העובדים בגין כמה חודשים. לאחר שנתנה דעתה לגירעון הקשה של העיריה, פסקה השופטת ורדה וירט-ליבנה כי העיריה תישא בתשלום פיצויי הלנת שכר בשיעור 60% מהפיצויים הקבועים בחוק.

העיריה ערערה על ההחלטה לבית הדין הארצי, וטענה בין היתר, כי שיעור פיצויי ההלנה שהושת עליה עלול להביא לקריסתה ולפגיעה אנושה ביכולתה למלא אחר התחייבויותיה לנושים, עליהם נמנים גם עובדיה. בית הדין הארצי קיבל את הערעור באופן חלקי. השופטת נילי ארד, שכתבה את פסק הדין, הורתה להפחית את שיעור הפיצויים לכדי 25% בלבד מהקבוע בחוק.

השופטת הוסיפה, כי אם הפיצויים לא ישולמו עד ל-14 בספטמבר, פסק הדין של בית הדין האזורי יעמוד בתוקפו, ושיעור הפיצויים ישוב להיות 60%. מאחר שהעיריה לא עמדה בתנאי זה ולא שילמה עדיין את הפיצויים, חיובה על-פי פסק הדין עומד עתה על כ-35 מיליון ש"ח.

העיריה עותרת לבג"צ

על החלטות בית הדין הארצי לעבודה לא ניתן לערער, אולם ניתן לעתור נגדן לבג"צ, שאינו יושב כערכאת ערעור. הוא לא יתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אלא אם כן השתכנע "שנפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה", או ש"הצדק מחייב התערבותו של בית המשפט לאור נסיבותיו של העניין".

מכל מקום, העיריה עתרה לבג"צ נגד פסיקת בית הדין הארצי, וטענה שהלנת השכר נגרמה עקב נסיבות שלעיריה לא היתה שליטה עליהן. לטענתה, שגה בית הדין הארצי לעבודה משלא הורה על הפחתת פיצויי ההלנה לשיעור של ריבית בנקאית חריגה. הדבר יביא לסיכול תוכנית ההבראה של העיריה, אשר הושג לגביה אישור עקרוני של משרד הפנים.

השופטת אילה פרוקצ'יה, בפניה הונחה העתירה, הורתה למדינה ולוועד עובדי העיריה, להגיש את תגובתם המקדמית עד ליומיים לפני הדיון.

המדינה: אנו בשעת חירום לאומית במשק

בתגובתה, קובלת המדינה על שטענותיה לא נשמעו בשתי הערכאות של בית הדין לעבודה, משום שמשרד הפנים או היועמ"ש לא צורפו כנתבעים, "וממילא לא נלקחו בחשבון השלכות הרוחב המכבידות אשר יש לפסק הדין, בהיבט הכללי ובהיבט המקומי". המדינה סבורה, כי "נמצאים אנו בשעת חירום לאומית במשק המקומי".

לדברי המדינה, "בעוד העיריה פועלת לפתרון מצוקתה באמצעות תוכנית הבראה, הן מול משרד הפנים והן מול העובדים, ניהלו העובדים מול העיריה הליכים משפטיים בנוגע לתביעתם לפיצויי הלנת שכר".

לטענתה, 'הסדר הריבית החריגה' אותו היה נכון מנכ"ל משרד הפנים לאשר בשלב זה - כאשר הערעור לבית הדין הארצי טרם הוכרע - "ממקורות מימון שהעיריה תגייס, שוב אין לו כל הצדקה בעת הזאת והוא אף עלול להקים טענות בדבר הפלייה בלתי מוצדקת בין הרשויות המקומיות".

כל תוכניות ההבראה אותן אישר משרד הפנים, ונכון להיום מדובר בכ-100 רשויות, מבוססות על עיקרון התשלום הנומינלי, דהיינו, שחישוב חובות העיריה לנושיה, לרבות לעובדים, לא יישא פיצוי מכל סוג בגין האיחור בתשלום.

ביה"ד לא התחשב בכך שהעיריה חדלת פרעון ואינה יכולה "להתפרק"

עוד טענה המדינה, כי "העיריה נמצאת, למעשה, במצב של חדלות פירעון. על-פי הדינים המיוחדים החלים על אישיות משפטית חדלת פירעון (דיני פשיטת הרגל או דיני הפירוק של תאגידים), נשללת הזכות לפיצויי הלנת שכר במצב כזה. התחום המשפטי שעניינו פשיטת רגל או פירוק איננו מן העניינים המובהקים שבסמכות בית הדין לעבודה, ובית הדין התעלם מדינים אלו בכלל וממילא לא ערך את האיזון הדרוש בינם לבין תכלית חוק הגנת השכר".

הפרקליטות מציינת, כי פיצויי הלנת שכר הם פיצויים בעלי אופי עונשי, אשר נועדו להרתיע מעסיקים מפני הלנת שכר עבודה. לכן, כאשר הלנת השכר נובעת מנסיבות שלמעביד לא היתה שליטה עליהן, רשאי בית הדין לבטל או להפחית את פיצויי ההלנה. המדינה סבורה, כי בית הדין אכן נהג לעשות שימוש בסמכותו זו כאשר המעביד נמצא על סף פשיטת רגל, אולם הוא לא עשה כן במקרה זה.

בכך, התעלם בית הדין מהעובדה שרשויות מקומיות חדלות פירעון אינן ככל מעביד אחר, לו קיימת אפשרות להקטין את נזקו בכך שייכנס להליכי פירוק או פשיטת רגל, וממילא עסקו ייסגר, עובדיו יפוטרו, והוא לא יחוב עוד בשכרם. מעביד ציבורי, הלכה למעשה, אינו יכול "להתפרק".

בג"צ 8596/04 עיריית לוד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה