יישום ההינתקות יחייב הקצאת מיליארדים למקורות מים חלופיים

יישום ההינתקות יחייב הקצאת מיליארדי ש"ח להשקעות חדשות בפיתוח מקורות מים חלופיים, וכן הקמת מתקני התפלה נוספים. דבר זה לא נלקח בחשבון, בתהליך קבלת ההחלטות לביצוע ההינתקות. כך קובע ד"ר יוסף דרייזין, מנהל האגף לתכנון בנציבות המים, במכתב ששיגר את נציב המים, שמעון טל.

נודע, כי המסמך נדון בנציבות המים, והובא גם לידיעתם של הגורמים במשרד ראש הממשלה, שטיפלו בכל נושא יישום תוכנית ההינתקות. ואולם, דיון ממצה בנושא, תוך מציאת פתרונות למקורות מים חלופיים, טרם התקיים. במסמך שהובא לידיעתנו מזהירים מפני השלכות דרמטיות על המשק.

נושא זה נדון גם במשרד לאיכות הסביבה, וזאת במסגרת אחריות המשרד לאיכות המים לציבור. בתקופת כהונתה כשרה, נדרשה יהודית נאות לנושא זה מספר פעמים. הנושא נדון גם במשרד התשתיות הלאומיות - המחזיק בתיק נציבות המים, בתקופתו של יוסף פריצקי.

המכתב של ד"ר דרייזין הועבר ביולי 2004, בעיצומם של הדיונים בנושא תוכנית ההינתקות. נאמר בו, כי על-פי המידע המצוי בנציבות המים, ובהתחשב בעבודה שמדובר בתוכנית הינתקות חד-צדדית, הרי שברור שהפלשתינים ינצלו עד תום את מקורות המים שיועברו אליהם, וכמויות אלה ייגרעו ממקורות המים של ישראל.

במכתב נאמר: "תוכניות המים הפלשתיניות מרחיקות לכת בכל מה שקשור לניצול המים הטבעיים, בעיקר מי אגן ההר. הם רואים מקור מים זה, בנוסף לחלקם במקורות הירדן, כפוטנציאל ניצול עד כדי 700 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה כזכות המוקנית להם עם השליטה הנדרשת בשטח. כלומר, תוכניות ההפקה מאקוויפר ההר, מבחינת הפלשתינים, נותנות מענה לרוב צורכי המים בטווח שני העשורים הבאים". ניצול מקורות המים, כפי שמתכננים הפלשתינים, "תפגע אנושות במשק המים הישראלי בתחומי הגלבוע, חרוד ובית שאן"; "הפגיעה תתבטא, ישירות, במחסור 50 מלמ"ש, לצד עליית מליחות משמעותית בחלק ניכר של הקידוחים והמעיינות בעמקים. אנו מעריכים שתידרש השקעה בסך 1.25 מיליארד ש"ח בפיתוח מים אלטרנטיביים והולכתם לאזור" [רק ברכיב זה].

ד"ר דרייזין מזהיר, כי אי העמדת פתרונות חלופיים למשקי המים באיזור זה, תגרום להתמוטטות מערך ומירקם התיישבותי/חקלאי/תיירותי/כלכלי שמייחד אותו. המשמעויות למשק המים גדולות אף יותר, ולגישתו של דרייזין הן יכולות להיגזר בשלושה תחומים (ציטוט):

1) המשמעות הישירה של ייצור מים חלופיים, בעיקר התפלת מי ים, והתאמת מערכות המים לקליטתם - ההערכות יכולות לנוע בין 300 עד 500 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה, עלות השקעות בסך 3.3 מיליארד עד 5 מיליארד ש"ח ועלות שנתית 700 עד 1000 מיליוני ש"ח;

2) המשמעות למערכת המים הארצית שתאבד מרכיב מרכזי, כמותי ואיכותי. אנו מעריכים שאיבוד אקוויפר ההר יכול להתקזז, מעבר לכמות הישירה החסרה, בעוד 150 עד 300 מלמ"ש מיוצרים בהתפלת מי ים, עם השקעות בסך 2 עד 4 מיליארד ש"ח, ועלות שנתית נוספת של 500 עד 1000 מיליוני ש"ח (מתקני התפלה לכיסוי שנים שחונות ו/או חודשי צריכת שיא מחוסר איגום רב-שנתי ועונתי בהיקף מספיק).

3) הישענות כה מסיבית של משק המים הישראלי על מקורות מלאכותיים מהווה סיכון אסטרטגי משמעותי ביותר, כשמדובר במים. אנו מעריכים שבתנאים הקיימים יידרש פיתוח עד 500 מלמ"ש מי ים מותפלים למילוי צורכי ישראל עד לשנת 2020. הרחבת ההיקף לכדי הכפלתו, כשהמקורות הטבעיים מכסים פחות מחצי כמות המים השפיעים הזמינה, תחייב תלות ביבוא אנרגיה לצד סיכונים נוספים שכלל לא ברור אם נשקלו בנסיבות הקיימות.

בחוות דעתו מזהיר דרייזין, כי הדבר מצריך דיון בהשלכות המהלך כולו. "בעמקים הצפוניים בלבד, הפחתת פוטנציאל המים ועליית המליחות 'תמדבר' את האיזור כולו, תפגע באיכות חיי התושבים, תחסל את החקלאות ואת התיירות, ותפרק את המסגרות ההתיישבויות שמייחדות איזורים אלה.

ממשרד ראש הממשלה נמסר: "נושא זה לא הועלה מעולם, גם לא כשנדונה סוגיית תקציב ההינתקות בממשלה, כמו גם בדיוני המשרד לאיכות הסביבה עם משרד האוצר".