נדחתה בקשת קחטן ושותפיו בגרנדסנטר לסלק על הסף תביעת בנק דיסקונט

בית המשפט העליון דחה (21.9.04) את בקשתן של חברות גרנדסנטר וחברות נוספות הקשורות עם האחים אליהו ועזרא קחטן, לסלק על הסף את בקשתו של בנק דיסקונט לאכוף איגרות חוב שנתנו לטובת הבנק.

מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דניה קרת-מאיר, שהגישו גרנד סנטר חברה לפיתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ, טרנסגלובו ישראל (1994) בע"מ, 'טרנסגלובו ונטורס אינק', אלסקה מימון בע"מ ומרכז תל אביב בע"מ, נגד בנק דיסקונט ומדינת ישראל.

הבנק: החברות הפרו את הסכם המימון

החברות המערערות, שהן שותפות בפרויקט יוקרתי להקמה של מגדל בן 28 קומות, הכולל שטחי מסחר, משרדים, מגורים וחניה, שיעבדו באגרות חוב לטובת הבנק, את זכויותיהן בפרויקט במתחם הרחובות דיזנגוף-פרישמן-אסתר המלכה בתל אביב.

לטענת הבנק, החברות הפרו את הסכם המימון שנחתם בין הצדדים להקמת הפרויקט. נכון לחודש יוני 2003, החברות חבו לבנק כ-200 מיליון ש"ח, בעוד שהפרויקט עצמו מצוי בשלביו הראשוניים.

החברות: הבנק צריך היה לפנות להוצל"פ והאגרה אינה מספקת

החברות פנו לבית המשפט המחוזי בשתי בקשות לסלק על הסף את בקשת הבנק לאכיפת השעבודים. בבקשה האחת טענו החברות, כי יש לסלק על הסף את בקשת הבנק, שכן הוא צריך היה לפנות ללשכת ההוצאה לפועל לצורך מימוש השעבודים ולא לבית המשפט המחוזי.

בבקשה השנייה טענו החברות, כי יש לסלק על הסף את תביעת הבנק, שכן הבנק לא שילם אגרה, משום לטענת החברות בקשת הבנק הינה, במהותה, לסעד כספי (כ-200 מיליון ש"ח) ואילו האגרה ששולמה על-ידי הבנק הינה בגין "תביעה אחרת".

השופטת דניה קרת-מאיר דחתה בחודש אפריל השנה את בקשות החברות לסילוק על הסף ועל החלטתה הגישו החברות בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ובית המשפט דן בהן כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור.

העליון: הבנק פעל כשורה כשפנה לבית המשפט המחוזי

השופט אשר גרוניס דחה את בקשת רשות הערעור של החברות, וקבע כי הבנק פעל נכונה כשהגיש לבית המשפט המחוזי, בקשה לשם אכיפת כלל השעבודים אשר נוצרו על-ידי החברות, הן במסגרת השעבודים הצפים והן במסגרת שעבודים קבועים. טענת החברות, כי הבנק צריך היה לבקש את אכיפתם של השעבודים הקבועים ושל המשכנתאות, בהליכי הוצאה לפועל - נדחתה.

"לשם אכיפתה של אגרת חוב המובטחת בשיעבוד צף נדרש אישורו של בית המשפט המחוזי (סעיף 194 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983). לעומת זאת, אכיפתו של שיעבוד קבוע על נכס מסוים יכול שתיעשה, במקרים מסוימים, על-ידי צו של ראש ההוצאה לפועל, ואין נדרשת לשם כך החלטה של בית משפט", ציין השופט גרוניס.

"ברי, כי לראש ההוצאה לפועל אין סמכות בעניין אכיפה של שיעבוד צף. כאמור, אגרות החוב אשר אכיפתן התבקשה בבית משפט קמא הונפקו על-ידי המבקשות 3-1. חלקן כללו הן שיעבודים צפים והן שיעבודים קבועים, ואילו היתר כללו אך שיעבודים קבועים. הדרך הראויה במקרה שכזה הינה פנייה לבית המשפט לשם אכיפתם של שני סוגי השיעבודים הכלולים באגרות החוב. כך נמנע פיצולם של הליכי המימוש בין בית המשפט לבין ההוצאה לפועל. פיצול שכזה עלול לגרום לבעיות שונות".

בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי "אין נפקא מינה, לעניין החשיבות שבריכוז כלל הליכי המימוש [של הבטוחות] תחת קורת גג [משפטית] אחת, אם השיעבוד הקבוע נוצר באיגרת חוב אותה הנפיקה חברה, או שמא נוצר הוא שלא במסגרת איגרת חוב כאמור".

העליון: אין מדובר ב'תביעה לסכום כסף קצוב'

החברות המערערות טענו, כי יש לסווג את בקשת האכיפה כתביעה לסכום כסף קצוב, ולפיכך מחייבת היא תשלום אגרה בשיעור 2.5% מן הסכום הנתבע. הואיל ועסקינן בחוב של כ-200 מיליון ש"ח, לגירסת הבנק, הרי מדובר באגרה בסכום של כ-5 מיליון ש"ח. גם המדינה הצטרפה לעמדה זו.

"אכן", ציין השופט גרוניס, "מטרתו של הליך לאכיפת שיעבודים הינה פירעון חובו של החייב באמצעות מימוש השיעבודים. משמע, בסופו של ההליך צפוי הנושה המובטח לקבל לידיו סכום כסף. כמו כן, לא פעם הנכסים המשועבדים אשר מימושם מתבקש הינם בעלי שווי כספי ניכר. מבחינות אלו ישנה מידה של היגיון בכך שסכום האגרה המוטל ביחס להליך הנזכר יהא זהה, או למצער דומה, לסכום האגרה המוטל בגין תובענה כספית".

"עם זאת, התקנות כנוסחן דהיום אינן מאפשרות להגיע לתוצאה האמורה. ברי, כי הליך לאכיפת שיעבודים אינו מהווה משום 'תביעה לסכום כסף קצוב'. ביטוי זה מיוחד למקרה בו הסעד המבוקש הינו חיוב הנתבע או המשיב בתשלום סכום כסף מוגדר. כך למשל, תובענה למתן סעד הצהרתי בדבר קיום חוב כספי אינה מהווה, לצרכי אגרה, תובענה לסכום כסף קצוב", ואילו "תובענה למתן סעד הצהרתי בדבר בעלות במקרקעין אינה נחשבת כתובענה לסכום כסף קצוב, הגם שניתן לבטא את שווי המקרקעין במונחים כספיים".

חשוב שתקנות האגרה יהיו "ידידותיות למשתמש"

בית המשפט העליון הדגיש, בהקשר זה, את החשיבות שבקביעתם של כללים לתשלום אגרה שהינם פשוטים ובהירים. "אחת מן התכליות אשר עומדות בבסיסן של התקנות הינה יצירת מנגנון לקביעת סכום האגרה, שיהיה פשוט ו'ידידותי למשתמש'. יש לזכור, כי קביעתה של האגרה נעשית על-ידי גזברות בית המשפט בעת הגשת ההליך. ברור שיש צורך כי הקריטריונים לעניין האגרה יהיו בהירים וקלים ליישום. דרישה זו אף מתחדדת לאור השינויים בדרכי ההגשה של תובענות. משניתנת אפשרות להגיש הליך שלא באופן ידני אלא על דרך תקשורת מחשבים, יש ליתן משקל יתר לפישוט כללי ההגשה, כולל אלה העוסקים באגרת משפט".

החברות חוייבו לשלם לבנק הוצאות משפט בסך 35,000 ש"ח. הבנק יוצג על-ידי עורכי הדין אהוד ארצי ואליה צונץ ממשרד ש. הורוביץ ושות'. החברות יוצגו על-ידי עו"ד יואב נרי וד"ר יוסי שגב.

רע"א 4851/04 גרנד סנטר חברה לפיתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל ואח'