בית משפט השלום בחיפה חייב את עיריית קריית ים לשלם פיצוי בסך כ-40 אלף ש"ח לתושבת העיר שנפגעה מבעיטת סוס בראשה, בעת ששהתה בחוף הים העירוני. השופט קבע, כי העיריה לא קיימה את הוראות החוק המטילות עליה לפקח על הסדר בחוף.
בפני בית המשפט הובאה תביעתה של רחל אדיבי, גמלאית בת 73, שבילתה לה להנאתה בבוקר יום קיצי של חודש יולי 99', בחוף הים "דולפין" שבתחומי קריית ים. אדיבי השתרעה להנאתה על החול בקרבת סוכת המציל, כאשר חשה לפתע חבטה עזה בצד ימין של ראשה, והופתעה לגלות כי נפגעה מבעיטה או דריכה של סוס שחלף במקום עם רוכבו.
המומה ופצועה, החלה אדיבי לזעוק לעזרה והמציל שנזעק לשמע צעקותיה העביר אותה לטיפול רפואי. לא המציל ולא אף אחד אחראי בחוף טרח לנסות ולעצור את הסוס ורוכבו. היו עדי ראיה שטענו כי רוכב הסוס עצר לדרישת המציל (שלא נקרא להעיד בבית המשפט) ודרש למסור את פרטיו, אולם הוא נמלט מן המקום.
אדיבי טופלה בחדר המיון של בית החולים רמב"ם בחיפה, נותחה בהרדמה כללית במחלקת פה ולסת, ומאז מתלוננת על סחרחורות וסיוטי לילה.
העיריה לא מילאה את חובתה לדאוג לסדר ולפיקוח
באשר לחובתה של העיריה במקרה זה, קבע השופט אילן גנון כי "אחריותה של הנתבעת לסידורי בטיחות בחוף הרחצה ומתקניו, לדרך התנהלותו נודעת בפסיקה ובדיני הנזיקין. חובת הזהירות מוטלת עליה כמחזיק המקרקעין, לא כל שכן כמי שמזמין את אזרחי העיר לבוא לרחצה בחוף מוסדר. גם בצו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה) תשכ"ו-1965, קיימת חובה לקיים פיקוח בחוף כאמור, בין היתר בכל ימות השבוע, על-ידי סדרן או מפקח. גם חובת ההשגחה על הסדר הטוב והסדר הציבורי הוטלו על הנתבעת בדין".
השופט קבע, כי העיריה "לא קיימה הוראות אלה. העדים אשר נשמעו הביאוני למסקנה כי התמונה, שהיתה בשעת האירוע, עגומה ביותר... בכניסה לחוף צריך להיות שילוט האוסר כניסת בעלי חיים, אלא שלא הוכח קיומו של שילוט כזה בזמן הרלוונטי... הבינותי שהיו בתקופה הנידונה אירועים רבים של פריצת בעלי חיים לאזור החוף שבו מתרחצים וכי התופעה של סוס הדוהר בחוף בין מתרחצים, לא הווה תופעה חריגה בשעתו".
"הרוחצים לא מצפים להימצא בסיכון של פגיעת רכב או בעלי חיים"
"תקוותי היא", הוסיף השופט גנון, "שהמצב כיום שונה וכי ננקטים כל הצעדים כדי למנוע כניסתם לחוף הרחצה של בעלי חיים לרבות רוכבי הסוסים ושל כלי רכב, ג'יפים וכיוצא באלה כלים המסכנים את שלום הציבור".
"אזרחי העיר המגיעים לחוף הים המוסדר עושים כן כדי להנפש ולנוח מטרדות היום יום, כדי לנוח קמעא מלחץ חיי היום יום - אין הם מצפים להימצא גם שם בסיכון של פגיעת רכב או בעלי חיים".
באשר לסכום התביעה שהועמד על כ-200 אלף ש"ח, קבע השופט כי "התחשיב מוגזם וחסר בסיס... התביעה לעזרת הזולת בסכום 50,000 ש"ח מוגזמת. בהתחשב בגילה של התובעת, בסבלה עקב האירוע הטראומטי, האשפוז והטיפולים, אפסוק לה פיצוי גלובלי לפי אומדנה בסך של 9,000 ש"ח נכון להיום".
חוות דעת סותרות של המומחים
מומחה לרפואת שיניים שאת חוות דעתו צירפה התובעת לתביעתה, קבע כי "לאחר הריפוי עדיין נשארו בעיות מסביב למקום השבר, כולל נימול וכאבים ממושכים במגע של הראש ובהישענות על אותו צד". לדעת המומחה, אחוזי הנכות המגיעים לתובעת עקב השבר בעצם הזיגומטית בלסת העליונה הוא 10%, ועלות הטיפולים העתידיים שהיא תזדקק להם מוערכת בכ-60,000 ש"ח עד לאיזון וריפוי הנזקים.
ואולם, מומחה שמינה בית המשפט הגיע למסקנות אחרות, וקבע כי אינו מוצא נכות כלשהי או בסיס לקשר סיבתי בין תלונותיה של התובעת לתאונה, וכן כי לא שוכנע שהיתה פגיעה בשיניים.
כן פסק השופט פיצוי בסך 20 אלף ש"ח בגין כאב וסבל, וכן 5,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות ונסיעות - לרבות טיפול פסיכולוגי ושכר המומחה. סך הכל, פסק השופט פיצוי של 34,000 ש"ח בצירוף אגרת בית משפט וכן כ-5,000 ש"ח שכר טרחת עו"ד ומע"מ.
התובעת יוצגה על-ידי עו"ד י. רינפלד ואילו העיריה וחברת הביטוח אררט יוצגו על-ידי עו"ד ר. לוריג.
ת.א. 7377/01 רחל אדיבי נ' עיריית קריית ים ואח'
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה