בית משפט השלום בחיפה דחה בקשה שהגישה משפחת גלרנטר מכרמיאל, שעזבה את דירתה השוכנת בבניין בו מצויה תחנת טרנספורמציה, ודרשה לחייב את חברת החשמל לממן לה מקום מגורים חלופי, עד שתתברר התביעה שהגישה.
תחנות ההשנאה "מחלקות" את החשמל לצרכנים
בני משפחת גלרנטר, ההורים ושני ילדיהם הקטינים, קנו בשנת 98' דירה מקבלן, בה גרו משנת 2000 ועד חודש פברואר השנה, אז עברו להתגורר בדירת קרובי משפחה בקריית ים, לטענתם משום שמתחת לדירתם ממוקמת תחנת טרנספורמציה (השנאה) המשרתת את אזור המגורים כולו, הגורמת לכאורה לפליטת קרינה מסוכנת שגרמה להם לתופעות בריאותיות שונות.
כפי שהסביר זאת מומחה מטעם חברת החשמל, "תחנות השנאה הן חלק מחיינו היום יומיים, תפקידן ל"חלק" את החשמל לצרכנים. העברת החשמל, קרי העברת האנרגיה, ועוצמת האנרגיה החשמלית נקבעים על-ידי המתח על הקו והזרם שעובר בו. נוצר שדה מגנטי כתוצאה מכך, כאשר מדידת השדה המגנטי מתבטאת ביחידות מיליגאוס (MG). השדה המגנטי החיצוני, כמו ממקור אנרגיה של תחנת השנאה יכול להשפיע על שדות מגנטיים אחרים הנמצאים בסביבתו כמו למשל, שדה מגנטי שבגוף האדם".
המשפחה: במשך 4 שנים אנו סובלים מבעיות בריאות שונות
בתביעה שהגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה, טענו בני המשפחה כי מאז שעברו להתגורר בדירתם החדשה ובמהלך 4 השנים, החלו לסבול מבעיות בריאות שונות כמו כאבי ראש, בעיות במערכת העיכול, הופעת לימפומות, עיכוב גדילה של הילדים ומנגנון רחב נוסף של בעיות. לדבריהם, הרופאים המטפלים בהם "לא הצליחו… לתת להם כל הסבר".
התובעים טוענים, כי החלו לחשוד שיש קשר בין תחלואי המשפחה לבין תחנת ההשנאה של המשיבה הממוקמת ממש מתחת לרצפת דירתם. הם נסמכו על פרסומים ומאמרים שפורסמו בעיתונות. נוכח תקופת הסבל הממושך הם החליטו לעזוב את הדירה, ולא להמשיך לסכן את בריאותם.
לאחר שהתראיינה אף לחדשות ערוץ 2, שם טענה כי תחנת הטרנספורמציה גורמת לה למחלות שונות, הגישה המשפחה בקשת ביניים, בה ביקשה מבית המשפט לחייב את חברת החשמל "למצוא או לממן עבורה דיור חילופין זמני בכרמיאל ברמה הולמת".
ביהמ"ש: לא הוכח קשר סיבתי בין המחלות לתחנות ההשנאה
השופט אילן גנון דחה את בקשת המשפחה, וציין כי אלה לא טרחו "להציג כל חומר רפואי אשר יצביע ולו גם לכאורה, על קשר סיבתי (לפחות רפואי אם לא משפטי) בין תחלואיהם, או מי מהם, לבין מתקן החשמל שבנידון ו/או הקרינה אשר נפלטת ממנו".
"המבקשים גם אינם פורשים בפני בית המשפט מה אופי מחלתם או תיעוד רפואי אודות אותן מחלות. מתברר עוד, כי עד אשר חתמו המבקשים על כתב ויתור סודיות רפואית, המאפשר למשיבה לבדוק את החומר הרפואי – חלף זמן ניכר – היה צורך בדרישות חוזרות עד אשר נמסר הויתור על סודיות רפואית לחברת החשמל רק לפני ימים אחדים".
השופט: הסוגיה ראויה לבחינה חדשה, אך לא במסגרת זו
מה שכן הסתמכו עליו בני המשפחה, שיוצגו על-ידי עורכת הדין איילת השחר-מיכאלי, היא תעודה שבה נבדק מפלס הקרינה בדירתם. בדיקה שערך המשרד לאיכות הסביבה בחודש פברואר השנה, לפיה ערכי הקרינה הנמדדים במיליגאוס: 18.5 מיליגאוס במרפסת, שלדבריהם היא כפליים מהרמה המומלצת על-ידי המשרד לאיכות הסביבה (10 מיליגאוס) ואילו בחדר הילדים יש קריאה של 9.5 מיליגאוס.
מנגד, הציגה חברת החשמל באמצעות עורכי הדין יהושע חורש, אליה צונץ וצהלה הורמן ממשרד ש. הורוביץ ושות', תשובה מנומקת בצירוף מסמכים ותיעוד רב.
השופט גנון ציין עוד בהחלטתו, כי "הסוגיה של רמת הקרינה המסוכנת או שעשויה לסכן ראויה לבחינה חדשה, לפי מיטב הידע המדעי העדכני, אולם עניין זה עשוי להתברר בהליך עצמו ואין, מטבע הדברים, מקום ויכולת לבררו עתה בהליכי הביניים".
במרבית המדינות התקן הוא 1,000 מיליגאוס
חברת החשמל הגישה לבית המשפט תוצאות של מספר בדיקות קרינה שבוצעו בדירה, בידיעת המשפחה, "ושחלקן הוסתרו על ידה", כפי שקבע בית המשפט. בין היתר, הגישה החברה חוות דעת של מומחה מטעמה, ד"ר כהן, הסבור כי המבחן לחשיפת האוכלוסיה לשדה מגנטי קבוע על-ידי המשרד לאיכות הסביבה בערך של 1,000 מיליגאוס, שהוא ערך הסף במרבית המדינות המפותחות בעולם, והטענה שערך הסף בארץ הוא 10 מיליגאוס אינה מציאותית כלל.
השופט אילן גנון קבע, כי גם האיגוד הבינ"ל להגנה מפני קרינה (IRPA) קיבל את הערך של 1,000 מיליגאוס, ואף קבע אותו למעשה כערך סף, שאומץ גם על-ידי מדינות ומוסדות בינ"ל כמו ארגון הבריאות העולמי. מכון התקנים הישראלי הכין אף הוא דוח בנושא, ומתייחס במפורש לערך סף של 1,000 מיליגאוס. גם בארץ התבססו בתי המשפט במספר הליכים על ערך הסף הנ"ל.
"הקביעה של 1,000 מיליגאוס נמצאה על-ידי מרבית המדינות והגופים כרמת סף מקובלת שאינה כרוכה בסיכון הסביבה האנושית", ציין בית המשפט.
ביהמ"ש: "חוות הדעת של המשרד לאיכות הסביבה פופוליסטית"
המסמך עליו הסתמכו התובעים נערך על-ידי הממונה על הקרינה במשרד לאיכות הסביבה, ד"ר סטליאן גלברג, לגביו אמר בית המשפט כי הוא "אינו ערוך כחוות דעת" ו"עוסק בגישות השונות לקביעת ערכי הסף מבחינות שונות. המסקנות של הכותב אינן אלא הערכתו לצרכי החברה והציבור, פרי 'לחץ ציבורי' – ופשרה. אלה הן המלצות בלבד ואינן בגדר קריטריון מקובל או מאומץ לצורכי איכות הסביבה. ההמלצה שהחשיפה לא תעלה בממוצע במשך היממה על 10 מיליגאוס אינה התיזה המקובלת והשלטת בכיפה - אין לה גם כל תוקף מחייב".
השופט גנון הוסיף, כי "ד"ר גלברד מוליך במאמרו לקו מחשבה מאוד פופוליסטי (לדעתי), המונע יותר מתחושת הציבור מאשר מפרי עמל מדעי, והוא עוסק בערבוב ואי הפרדה בסוגים שונים של קרינה, שאין כל קשר ביניהם, כמו קרינה רדיואקטיבית, קרינה מייננת ועוד. הוא מסכים, כי מדובר בקביעת ספים סביבתיים שהם פשרה בין אי הגבלת הגופים הכלכליים ואי חשיפת הציבור לסיכונים לא סבירים, וקביעת הספים מאפשרת המשך הפיתוח תוך מזעור 'ההתנגדות הציבורית'".
גם מבחינה עובדתית, קבע בית המשפט כי "הבדיקות [שערכה חברת החשמל] מראות שהקריאה בדירה ובמרפסת הפתוחה, היא מתחת לסף המקובל, ומדובר ברמה קטנה ביותר. אפילו תאמר שהרמה המומלצת הממוצעת היא רק 10 מיליגאוס, הרי לכאורה מדובר בקריאות נמוכות גם מרמה זו באופן משמעותי ביותר".
אין הצדקה מוסרית או משפטית לחייב את חברת החשמל בפיצוי
"אפילו היו הבדיקות ותוצאותיהן כנטען על-ידי המבקשים, עדיין אין מקום להסיק כי מדובר ברמה בלתי מקובלת או בלתי סבירה או רמה אשר יש בה משום סיכון לבריאות הציבור". עוד נקבע, שאין בנסיבות העניין הצדקה, מוסרית או משפטית, להטיל על חברת החשמל את הנטל לפצות את התובעים.
בשולי הדברים, ציין השופט כי "ייתכן וקיימות פעולות שניתן לעשותן כדי להקטין עוד את רמת הקרינה המגיעה לדירתם. לעניין זה ראוי שהצדדים יתנו דעתם, שמא ניתן להגיע להסכמה לקבלת חוות דעת מוסכמת ממומחים ניטרליים. ועדיין לא ביררנו לעצמנו האם המחלות מהן סובלים המבקשים קשורות ברמת הקרינה".
בש"א 13592/04 במסגרת ת.א. 12551/04 אייל גלרנטר ואח' נ' חברת החשמל לישראל
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה