אנשי יש"ע נגד המפד"ל: נשקול הצבעתנו "ביום פקודה"

האווירה בקרב תושבי יש"ע קודרת. תחושת בגידה, אכזבה ו"סכין בגב", אופפת אותם מאז החליטה המפד"ל, ברוב של 66% קולות, להישאר בקואליציה [ראו קישור].

חלק מחברי המרכז הנמנים עם קבוצת נאמני ותושבי יש"ע סיפרו ל-Nfc, כי מאז תוצאות ההצבעה במפד"ל, אין ביכולתם יותר להשפיע על הצבעת חבריהם ובני ביתם - אם אלו ירצו "ביום פקודה" לא לשמור על מפלגת "הבית" - המפד"ל.

מספר המושבים (מנד"טים) במפד"ל ירד בהדרגה באופן משמעותי עם השנים. אם ב-1977 נהנתה המפלגה מ-12 מושבים, היום היא זוכה ל-6 מושבים בלבד [ראו פירוט בהמשך]. מה שהציל את המפלגה בבחירות האחרונות, היו בין היתר, תושבי יש"ע ותומכיהם שהוסיפו לפחות עוד 2 מנדטים.

בתוך המפד"ל התעוררו בשנים האחרונות ויכוחים שאין היא מייצגת את תושבי השטחים בלבד. "לא הכל צריך להיות בבסיס יהודה ושומרון", אמר פעם שר הרווחה, זבולון אורלב. עם זאת, קשה להתעלם מקבוצה המהווה כ-4% מכלל האוכלוסיה.

מבחינת המפד"ל זה הכוח המוסרי. והפגיעה, אם יש"ע ותומכיהם יעזבו - יכולה להיות חזקה. ההדים, כי ללא תושבי יש"ע ספק אם המפלגה תוכל לעבור את אחוז החסימה, אינם מוקדמים. שכן, מפלגת השלטון (הליכוד) בניצוחו של יו"ר הקואליציה, גדעון סער, פועלת להעלאת אחוז החסימה.

החל מעתה, חברי סיעת המפד"ל - אם יחליטו להיות המפלגה הציונית הדתית המובילה ולא להעניק את הכתר לאיחוד הלאומי, יצטרכו להאזין ולציית יותר לקול בוחריהם.

קולות יש"ע - אנשי המפד"ל וחבריה

חגית ריין, מקרני שומרון, בת 50 ואם לשמונה, חברת מרכז מפד"ל ותיקה "מבטן ולידה", כך לדבריה, מזה כ-15 שנה, מספרת ל-Nfc, על האכזבה הגדולה בהחלטת המפלגה להישאר בקואליציה:

"באופן אישי אני יכולה להגיד שקברו את המפד"ל בארון המתים. רוב אנשי היישובים ביש"ע הצביעו מפד"ל ומרגישים שזה הבית שלהם. שזקוקים לנו, אז יודעים מה הכתובת. זה כאב לב, אנחנו מרגישים בגידה. האנשים כועסים, מאוכזבים, מרגישים מופקרים. אני מצפה מהאחים שלנו בכנסת לא לתת יד לפשע. כששאלתי את אורלב [השר זבולון אורלב], מדוע הם עושים זאת, הוא אמר לי, 'אני השליח, אני אעצור את ההינתקות'. אני לא חושבת שהוא השליח".

"בפעם הבאה", ממשיכה ואומרת ריין, "המפד"ל לא תעבור את אחוז החסימה. אני מאד חוששת. בפעם שעברה שהיו לבני משפחתי ספקות לגבי הצבעה למפלגה, אני עמדתי כחוצץ ושיכנעתי את כולם שזה הבית. יש לי שמונה מצביעים, בעלי, ילדי, חתנים וכלות. אני לא חושבת שהפעם הזו אני אוכל לשכנע. אני לא מאמינה. אני חושבת שנעדיף להצביע לתקומה [האיחוד הלאומי]".

אודי ליברמן, ראש מועצת קרני שומרון, איש מפד"ל, מודה שקיימת תחושה של בלבול. באופן מתון ומעט מפותל הוא מודה, כי אם המפד"ל לא תעמוד ביעדים שהציבה לעצמה [פרישה בתנאים: הממשלה והכנסת יאשרו עקירת ישובים, הכנסת תשלים חוק פינוי-פיצוי; כניסת "העבודה" והסדרת תפקוד השירותים הדתיים ומוסדות הדת], יהיה קושי גדול מאד להצביע עבורה.

"אני לא יודע מה אני אעשה, או מה התושבים יעשו. אם המפד"ל תשנה את תנאיה להישארות בממשלה ובקואליציה, יהיה לפחות לי ולבני ביתי קשה להצביע מפד"ל בבחירות הבאות... יש אלמנטים רגשיים. אחד החששות שלנו, הוא שהמפד"ל תנסה לא לקיים את תנאיהם. זה יכול להוות נקודת שבר במפלגה".

פנחס ולרשטיין, ראש מועצת בנימין אומר, "תחושת הנבגדות היא הגדולה מכולם, זה סכין בגב. התחושה היא, שפעלנו רבות עבורם. לא נעמול למענם יותר. התחושה היא שצריך לצאת למערך נגד המגרש הפוליטי-מפלגתי. כל חיי הרגשתי כאיש תנועת תורה ועבודה, כולל בבחירות האחרונות. המפלגה דבקה לכסא בצורה משפילה, לא אוכל לתת את קולי. גם ראש ישיבה גדולה ששוחחתי איתו מרגיש אותה תחושה".

צבי בר-חי, ראש מועצת הר חברון, מוסיף על דברי חבריו ואומר, כי האווירה הכללית היא, שהמנהיגות של הציבור הדתי-לאומי לא מובילה מאבק ולכן קיימת אכזבה גדולה. "לצערנו, לא נוכל לסמוך על המפד"ל במתכונת הנוכחית. במסגרת פעילות המתיישבים ומועצת יש"ע נמשיך לפעול לשינוי התודעה הציבורית... יש תחושה שהמפד"ל לא מובילה את המאבק. אני מעריך, שמשמעות הדבר תהיה ביום פקודה. בבחירות האחרונות המפד"ל, לפחות בגללנו, עלו בצורה משמעותית, אני חושב שבפעם הבאה יקרה תהליך הפוך".

יו"ר מועצת יש"ע: להחזיר את אריק לחווה

בנצי ליברמן, יו"ר מועצת יש"ע, מודה שקיימת אכזבה מעמדת המפד"ל, אך מסרב להשיב האם יצביע למפלגה בבוא העת. "אין ספק שהקו האדום שהיה, הוצא. אנשי המפד"ל נתנו לו [לראש הממשלה] איזה שהוא פסק זמן של חיים פוליטיים, כדי לתת לו עוד פוש. המפד"ל היתה חייבת לקבל קו אדום, קו מוסרי ופוליטי. הם טעו פוליטית, אידיאולוגית, חברתית ומוסרית. אך אני מקווה שהם יתעשתו עוד חודש או שבועיים. קיימים קולות זועמים ואכזבה, אך המטרה שלנו זה לא המפד"ל, אלא להוריד את אריק מהשלטון ולהחזיר אותו לחווה. אני מאוכזב, מתוסכל, אבל צריך להמשיך הלאה".

השתלשלות היסטורית - נסיגה שמאלה
של המפד"ל לוותה תמיד בעונש

סקירה כללית מאז 1977 מלמדת, כי בכל פעם שהמפלגה הדתית לאומית - המפד"ל "שברה שמאלה", היא נענשה:

- בבחירות-77' עת העמידה המפלגה במקום מספר 2 את הרב חיים דרוקמן, והודיעה שהיא שוברת ימינה, היא הצליחה להחזיק ב-12 מנד"טים.

- בבחירות 81' - תמכה המפלגה בנסיגה מסיני במסגרת הסכם קמפ דיוויד. הדבר עלה למפלגה במספר מושביה שירדו מ-12 ל-6.

- בחירות 84' - המפלגה ממשיכה לתמוך בנסיגה מסיני ותוכנית אוטונומיה. התפלגות נוצרת במפלגה כאשר יו"ר המפלגה, חנן פורת והרב דרוקמן מחליטים לפרוש. המפד"ל חשה זאת על בשרה והיא זוכה ל-4 מושבים בלבד בבחירות 1984.

- בחירות 88' - פורת, דרוקמן ויצחק לוי הקימו את מפלגת מצ"ד (מחנה ציוני דתי), כאשר ב-1985, התאחדו שוב עם המפד"ל. הדבר בא לידי ביטוי בבחירות 1988 - המפלגה עולה ל-5 מנדטים.

- בחירות 92' - המפד"ל יוצאת עם הסיסמא המפורסמת "המפדל לימינך" - הדבר הביא לעליה נוספת במספר המנדטים מ-5 ל-6.

- בחירות 96' - מהפך. המפד"ל כמפלגה לוחמת, מחליטה להישאר באופוזיציה, מה משזכה אותה בעלייה ניכרת במספר המנדטים מ-6 ל-9.

- בבחירות 96' עולה בנימין נתניהו לשלטון, והמפד"ל בכל כוחה מצטרפת אליו עם 9 מנד"טים. המפלגה שומרת על קו ימני יציב - כל זאת עד הסכם וואי.

- המפד"ל לא תומכת בהסכם שהוביל נתניהו, אך זועמת על חברה לסיעה, חנן פורת, שהלך ימינה מדי והפיל את נתניהו. המפלגה פולטת את פורת, ובבחירות 1999 שוב מפלה: מ-9 מנדטים היא יורדת ל-5.

- בחירות 2003 - עושה המפלגה תפנית ימינה כאשר הכניסה את איש הימין המובהק אפי איתם, הדבר מזכה את המפלגה במנדט נוסף והיא עולה ל-6.