מזוז: רשות הפלשתינית אינה נהנית מ"חסינות ריבון זר"

הרשות הפלשתינית אינה מוגדרת כ"מדינה" על-פי כללי המשפט הבינ"ל וישראל מעולם לא הכירה בה ככזו. על-כן אין היא נהנית מחסינות של "ריבון זר". כך קובע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בעמדה עקרונית שהגיש לבית המשפט העליון [ראו קישור].

לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשו בשנים האחרונות כמה תביעות נזיקין נגד הרשות הפלשתינית, לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לאזרחים ולעסקים ישראלים במהלך וכתוצאה מפעולות הטרור אשר בוצעו בתקופה האחרונה.

מעבר לתביעות של נפגעי טרור, ניתן למצוא גם תביעה של חברה לאספקת נפט, הטוענת שהרשות הפרה את ההסכמים המסחריים עימה; תביעה של חברת הביטוח מנורה, הטוענת לנזקים כספיים בשל עידוד ואי מניעה של גניבות כלי רכב רבים מתחומי מדינת ישראל אל תחומי הרש"פ; תביעה של חברה לייצור ושיווק תכשיטים התובעת הפסדים מסחריים, שלטענתה נגרמו לה בעטיים של מעשי טרור; וכן תביעה נוספת של עמותה העוסקת ברכישת קרקעות באזור יהודה ושומרון, הטוענת כי עקב הסכמי הביניים נבצר ממנה לבצע פסק דין שניתן נגד מוכתר הכפר.

תביעות אלה ואחרות העלו כמה שאלות עקרוניות משותפות, אותן העלה בא-כוחה של הרשות, עו"ד יוסי ארנון. נשיא בית המשפט המחוזי דאז, השופט ורדימוס זיילר, איחד את הדיון בתביעות לצורך הכרעה בשאלות מקדמיות אלה (ולא בתביעות גופן), ומינה לשם כך את השופטים משה גל, משה דרורי ומרים מזרחי.

השאלות העקרוניות היו טענה של הרשות לחסינות שלה מפני שיפוט פנימי של במדינת ישראל, נוכח היותה "ריבון זר"; סמכות בית המשפט לדון בשאלות המדיניות והפוליטיות של קיום ההסכמים הבינ"ל מכוחם קמה הרשות הפלשתינית; היות בית משפט בישראל פורום מתאים לדיון במחלוקות שעניינן יישום הסכם בינ"ל; קיומה של עילת תביעה הנטענת על הסכם בינלאומי שלא אומץ בחקיקה פנימית; טענה כי בהתאם לכללי ברירת הדין, אמור לחול על התביעות הדין שחל בשטחי הרשות (הדין הירדני), ולכן אין לתובעים עילת תביעה על-פי הדין הישראלי.

המחוזי דוחה את כל טענות הרשות הפלשתינית

ב-30 במרס 2003 פרסם ההרכב המיוחד את החלטתו, וקבע בין היתר: סוגיית חסינותה של הרשות מפני שיפוט פנימי במדינת ישראל, נתונה להכרעה בהתאם לתעודת שר חוץ, שתקבע את מידת ההכרה של המדינה ברשות. חסינות זו היא דיונית, ועל-כן המועד הרלוונטי להתייחסות הינו זמן ניהול ההליכים; בית המשפט אינו מתערב ואינו דן בעניינים בעלי אופי מדיני מובהק, ולכן אל לו לדון בשאלות המדיניות והפוליטיות של קיום הסכמים בינלאומיים מכוחם קמה הרשות.

עוד נקבע, כי "שאלת התאמתו של הפורום היא פונקציה של כל תביעה ותביעה, ואין ליתן תשובה כוללת לכל התביעות. ואולם, ברובם המכריע של המקרים, לא נראה כי טענת הפורום הבלתי נאות מתאימה לתובענות כפי שהוגשו"; ההסכמים המדיניים והבינלאומיים שמכוחם קמה הרשות, אינם יכולים כשלעצמם לשמש מקור לתביעה או נושא לדיון בהליך משפטי במדינת ישראל, אלא אם הנורמות אומצו בחקיקה הפנימית הישראלית, או שהן קיימות ממילא במשפט הבינ"ל המנהגי, שאינו נסתר בחוק מקומי.

והחשוב מכל, השופטים קבעו: "לא מצאנו שעל התביעות דנן חל הדין השורר בשטחי הרשות. לפי כללי ברירת הדין הנוהגים במדינת ישראל, ניתן להיזקק לתביעות ולהחיל לגביהן את הדין הישראלי. האמור אינו חל על תביעת פדסקו, שעניין זה לגביה יצטרך להתברר בתיק הקונקרטי, לפי ההסכם הספציפי נשוא התביעה".

שופט המיעוט: גם בלי תעודת שר החוץ, הרשות אינה חסינה

בשתי נקודות נחלקו שני שופטי הרוב, משה גל ומרים מזרחי, מול דעתו החולקת של השופט משה דרורי. האחרון סבר, כי "הרשות הפלשתינית, על-פי מצבה המשפטי כיום, איננה חסינה בפני שיפוט פנימי של בתי המשפט במדינת ישראל, וזאת ללא צורך בתעודה שר החוץ, שכן זה הדין".

גם שופט המיעוט דרורי הסכים, כי "בית המשפט לא יעסוק, בדרך כלל, בשאלות המדיניות והפוליטיות של קיום או אי-קיום ההסכמים הבינלאומיים מכוחם קמה הרשות הפלשתינית". ואולם, לדעתו "בית משפט רשאי לבדוק הסכמים אלה, כחומר משפטי, לצורך קביעת מעמד הרשות, כולל לשם בחינת טענת הגנתה כי היא זכאית לחסינות, כמדינה. כמו כן, בית משפט ישראלי חייב להפעיל את ההסכמים הבינלאומיים הללו, כאשר אלה עברו בכור ההיתוך של החקיקה הישראלית", כפי שסברו שופטי הרוב.

מזוז מאמץ את עמדות בית המשפט המחוזי

מאחר והחלטת בית המשפט המחוזי היתה החלטת ביניים, המוגדרת כ"החלטה אחרת" לצורך ערעור, הרי שהרשות הפלשתינית נאלצה לבקש רשות לערער עליה. ואכן, בחודש ינואר השנה העניקה השופטת דליה דורנר לרשות הפלשתינית את רשות הערעור והורתה ליועץ המשפטי לממשלה להציג את עמדתו בשאלות אלה.

ואכן, מזוז הגיש עתה לבית המשפט את עמדתו ביחס לטענות שהעלתה. את עמדתו כתבו מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, עו"ד אורית סון; אחת הסגניות הבכירות לפרקליט המדינה, עו"ד נעמי זמרת; וסגנית פרקליט המדינה, עו"ד מיכל שרביט.

רוב עמדת היועץ מוקדשת לטענה המרכזית של הרשות הפלשתינית, כאילו היא חוסה תחת חסינות של "ריבון זר" (State Immunity). מדובר בחסינות המוענקת למדינה זרה מפני הליכים משפטיים אזרחיים במדינה אחרת. כלומר, בתי המשפט של מדינה אחת אינם זכאים להפעיל את מרותם וסמכות שיפוטם על מדינה ריבונית זרה, אם מוגשת כלפיה במישרין ובלא הסכמתה תביעה אזרחית.

בית המשפט העליון בישראל פירש בעבר חסינות זו בצורה מצומצמת ומוגבלת, לפיה החסינות חלה אך ורק ביחס לפעולות המדינה כשלטון, זאת במאובחן מפעולותיה במישור המשפט הפרטי.

מזוז: הרשות הפלשתינית אינה "מדינה" לפי המשפט הבינ"ל

בעמדתו, קובע מזוז כי הרשות הפלשתינית אינה מוגדרת כ"מדינה" על-פי כללי המשפט הבינלאומי, כפי שאלה נקבעו באמנת מונטווידאו. 4 התנאים שקובעת האמנה הם: אוכלוסיה קבועה, טריטוריה מוגדרת, שלטון וכושר לקיים יחסים עם מדינה אחרת. מזוז קובע כי תנאים אלה אינם מתקיימים לגבי הרשות והוא מנמק זאת במפורט. הוא אף מציין, כי במספר תביעות שהוגשו בארה"ב נגד הרשות, דחה בית המשפט את טענת החסינות בנימוק שהרשות אינה בגדר "מדינה".

תנאי חמישי לקיום "מדינה", שלא נקבע באמנה, הוא שהמדינה המבקשת לשפוט תכיר באותה ישות זרה כבמדינה. במדינות שונות, קובע מזוז, התנאי החמישי נקבע לפי עמדת הרשות המבצעת (הממשלה) ומדובר בשאלה מדינית מובהקת. "הדרך ללמוד על הכרתה של מדינה בזכותה של ישות זרה לחסינות במשפט הפנימי היא באמצעות תעודת שר חוץ". עד היום הוגשו מספר תעודות שר חוץ במספר תיקים, מציין מזוז, ובכל התיקים הללו הודיע משרד החוץ בשמו של שר החוץ, כי המועצה הפלשתינית ו/או הרש"פ, אינן נהנות מחסינות שיפוט באותם תיקים.

אמנם, מוסיף מזוז, מצאנו מקרים נדירים בהם בנסיבות מסויימות, תוכל ישות שאינה בגדר "מדינה" ליהנות מחסינות ריבון זר, ואולם "כאשר קיימת מעורבות מעשית של מדינת האם בניהול השטח, וכאשר בפועל הישות האוטונומית אינה מפעילה סמכויות ריבוניות המעידות על קיומה של עצמאות דה-פקטו - או אז אותה ישות לא תיהנה מחסינות ריבון".

גם לפי הסכמי הביניים, ישראלי לא הכירה ברשות כמדינה

מזוז מוסיף, כי אין כל בסיס לטענה כאילו במסגרת הסכם הביניים הישראלי-פלשתיני הוקמה מדינה פלשתינית, או שישראל הכירה במדינה כזו; נהפוך הוא, "מתוך כוונה ברורה, שלישות שתוקם לא תהינה סמכויות ריבוניות, סוכם במפורש בהסכם הביניים, שלמועצה לא יהיו כוחות ואחריות בתחום יחסי החוץ".

לדברי מזוז, "כל ההסכמים שנחתמו עם הצד הפלשתיני, גם לאחר הקמת המועצה הפלשתינית, נחתמו עם אש"ף ולא עם הרשות הפלשתינית או המועצה הפלשתינית. עובדה זו מהווה ביטוי מובהק נוסף להיעדר מעמד בין-לאומי של הרשות הפלשתינית, לא כל שכן מעמד ריבוני. גם לגבי אש"ף, שנתבע בחלק מהתביעות דנן, נקבע כי הוא אישיות משפטית כשירה לחובות וזכויות ואינו נהנה מחסינות כלשהי".

מזוז: ישראל היא בהחלט הפורום הנאות

מזוז דוחה גם את טענת הרשות כי ישראל היא פורום בלתי נאות. לדבריו, "בית משפט בישראל קנה סמכות לדון בתביעות, בהתאם להוראות הדין הפנימי ובהתאם לאמור בהסכם הביניים. בנוסף, הרשות לא ציינה מהו הפורום החלופי הנאות, לשיטתה, שהוא בעל הסמכות לדון בתביעות, כנדרש מצד המעלה טענה מסוג זה".

כן הוא מציין, כי "לבתי המשפט הפלשתיניים אין סמכות לפי ההסכמים לדון בתביעות דנן... לתובעים אין כל אפשרות מעשית להגיש תביעתם בשטחי הרשות", בשל המצב הביטחוני וצו האלוף האוסר כניסת ישראלים לשטחי A, "ומשכך נשמט הבסיס לטענה באשר להיות מדינת ישראל פורום לא נאות".

מזוז: יש לדון בתביעות לפי הדין הישראלי

הדין שיחול על התביעות, קובע מזוז, ייקבע לפי כללי ברירת הדין בנזיקין. "המגמה השלטת בפסיקה, החוצה את הגישות השונות לברירת הדין, היא להחיל את דין הפורום. גם לפי הגישה המפנה לדין בעל הקשר המשמעותי ביותר לעניין, בעוולות שאירעו בפורום הנטייה היא להחיל את דין הפורום".

מזוז מציין, כי "אם מדובר בדין אנכרוניסטי או בדין שיישומו נוגד את תפיסת הצדק שלנו, ניתן לקבוע כי הדין הזר סותר את תקנת הציבור החיצונית שלנו". כך גם כאשר יש בעיה להוכיח את הדין הזר יש מקום לשקול את החלת דין הפורום, וזאת על-פי חזקת שוויון הדינים.

רע"א 4060/03 הרשות הפלשתינית ואח' נ' אליהו דיין ואח'

צילום: מייצג את הרשות. עו"ד יוסי ארנון