פרקליטת המדינה מציעה להחמיר ענישת חולי הנפש

פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, פנתה בימים האחרונים במכתב אל שר המשפטים ואל היועץ המשפטי לממשלה, ובו העלתה את צורך הדחוף בתיקון חקיקה ביחס לנאשמים, לגביהם נקבע שלא היו אחראים למעשיהם בשל מחלת נפש.

במכתבה כותב ארבל כי, "זה שנים רבות אנו עדים למקרים בהם אדם ביצע עבירות חמורות ביותר ואושפז לאחר שנקבע לגביו כי לא היה אחראי למעשיו בשל מחלת נפש, משתחרר מאשפוז לאחר זמן קצר בלבד ויוצא לחופשי, מבלי שנתן את הדין על מעשה העבירה שביצע. השתלשלות עניינים זו קשה במיוחד, במקום בו מדובר במי שביצעו עבירות קשות כעבירת רצח. כך נתקלה הפרקליטות בשני מקרי רצח של נשים על-ידי בעליהן. בשני המקרים נקבע לאחר פחות משנה מאז בוצע הרצח, כי הנאשם החלים, ולפיכך לא נותר אלא לשחררו. במקרה השני נקבע לאחר פחות משנה מאז בוצע הרצח, כי נוכח ההטבה במצבו של הנאשם יש לאפשר לו יציאה לחופשות ומפגש עם ילדיו הקטינים".

על-פי המצב המשפטי כיום, נפסקים ההליכים הפליליים נגד הנאשמים ובית המשפט רשאי להורות על אשפוזם בבית חולים לחולי נפש. עם זאת, אין כל מניעה לשחרורם מבית החולים בהמשך, מנימוקים רפואיים, על-ידי ועדה פסיכיאטרית. מצב זה כותבת הפרקליטה, בו מדובר בנאשמים שביצעו עבירות חמורות כגון רצח, "אינו משביע רצון, בלשון המעטה, בין היתר בשל הסיכון שעלולים להוות הנאשמים אלה לשלום הציבור עם שחורם".

בחלק מהמקרים מדובר בנאשמים לגביהם אין לפסיכיאטרים הסבר למנגנון הנפשי שהביא לביצוע העבירה, וממילא אין באפשרותם להתנבא באשר למסכנותו העתידית של הנאשם.

פרקליטת המדינה מציינת, כי "במצב דברים זה, אנו סבורים, כי שלום הציבור וביטחונו, אמון הציבור במערכת אכיפת החוק וזכויות קורבנו של הנאשם או בני משפחתו - כל אלה יוצאים נפגעים".

הקשיים המתוארים מחייבים, לדעת הפרקליטה הכנסת תיקון בחוק טיפול בחולי נפש (התשנ"א-1991).

ארבל מציעה לגבש מחד הסדר שיביא בחשבון את זכויות הנאשם החולה, שביצע את מעשה העבירה בהיותו בלתי אחראי למעשיו, ומאידך את אינטרס ההגנה על שלום הציבור וביטחונו מאידך.

ארבל מעלה גם את הצעתה של פרקליטת מחוז צפון, אסתר גופר, לקבוע שחולי נפש שעברו עבירה שעה שלא היו אחראים למעשיהם והחלימו בתוך תקופה שהמשכה ייקבע בחוק, יישארו בתנאי פיקוח ומעקב פסיכיאטרי לתקופה שתיקבע בחוק, בין היתר בשים לב לעבירה שביצע החולה.

ארבל מתייחסת למצב הנהוג במשפט האמריקני. על-פי המשפט האמריקני, מצומצמת תחולת הגנת אי-השפיות רק למי שסובל ממחלת נפש חמורה והדרישה בדבר רמת יכולתו של הנאשם להבין את משמעות המעשה היא דרישה מחמירה. במדינות אחרות בארה"ב, קיימת אפשרות לתת פסק דין שתוצאתו: "אשם אבל חולה במחלת נפש". במקרים אלה מורשע הנאשם ונענש ואם אין צורך באשפוזו, הוא מרצה את יתרת עונשו במאסר.