''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
25°
ירושלים 19°
חיפה 25°
באר שבע 22°
אילת 27°
מדורים
שימושי PLUS

ספר חדש: לחיות אחרת או לא להיות

השבוע יצא לאור ספר חדש בנושא המגמות הסביבתיות - חברתיות בישראל ובעולם

הדר פרבר
ט"ו שבט התשס"ב

דו"ח מיוחד: "סימני חיים 2001", שהופיע עתה (יום ב', 28.1.02), משלב ממדים חברתיים וסביבתיים וקובע:

- אובדן השטחים הפתוחים - מהפכה אנטי-סביבתית חמורה;

- גורמים סביבתיים קשורים לעליה המדאיגה בשיעור התחלואה ממחלות סרטן;

- קצב גידול הפסולת הוא כ-%5 לשנה לעומת קצב גידול אוכלוסיה שנתי של כ-2% בלבד;

- בישראל יש מי שמרוויח מזיהום אוויר - בתחבורה, בחשמל ובתעשיה.

השבוע יצא לאור ספר חדש בנושא המגמות הסביבתיות - חברתיות בישראל ובעולם, וכותרתו "לחיות אחרת או לא להיות".

בהתאם למסורת של מכון Worldwatch, האחראי לחלק הבינלאומי של הסקירה השנתית, מבטאת הערכת המצב ראיה סביבתית-חברתית משולבת, המבוססת על ניתוח מקצועי ורעיוני.

הספר מקנה תמונת-עולם רחבה, המתבססת על מצב הסביבה כמכלול ושואף להתוות כיוונים לפתרון הבעיות הסביבתיות והחברתיות.

השיח הסביבתי בישראל נמצא בפיגור-מה אחרי זה שמנוהל בשנים האחרונות במדינות המפותחות, אך לאחרונה מתפתחת גם בישראל מודעות לחשיבות נושא איכות הסביבה ואיכות החיים.

הספר עוסק במספר נושאים המעלים גם את הבעיות הנקודתיות בישראל:

אובדן השטחים הפתוחים בישראל, בעיקר עקב תהליכי הפרוור, הוא מהפכה אנטי-סביבתית חמורה ביותר:

משמעות תהליך זה קשה במיוחד בארץ כה צפופה כישראל. במרכז הארץ, שם מתגוררת מרבית האוכלוסיה, חריפה במיוחד מצוקת השטחים הפתוחים. למגמה של התרחבות הבניה צמודת הקרקע יש חלק משמעותי בכרסום בשטחים הפתוחים. היקף השטח הפתוח לנפש במרכז הארץ הוא 0.6 דונם לנפש בלבד!

במחוזות אלו רק %11 מהשטחים הפתוחים בישראל, בעוד שחיים בהם %68 מאוכלוסיית המדינה. בנוסף לכך, השטחים הפתוחים בישראל מקוטעים, וכשני שליש מהם נמצא בסמיכות מיידית (עד 5 ק"מ) לבינוי או קווי תשתית. היקף השטחים החקלאיים, שלהם ערך נופי ותרבותי, הצטמצם אף הוא בעשור האחרון, כאשר הם "הופשרו" לשימושים לא חקלאיים שונים.
הצמצום הנרחב ביותר בשטחים אלה התרחש במרכז הארץ ומקורו בלחצי הפיתוח החזקים באזור זה.

בעשור האחרון ניכרת גם מגמה של נגיסה בהיקף השטחים הפתוחים העירוניים בישראל, למשל בבנייה מסיבית לאורך חופי הים וסגירתם בפני הציבור הרחב.


גורמים סביבתיים קשורים לעלייה המדאיגה בשיעור התחלואה ממחלות סרטן בישראל:

בארבעים השנים האחרונות חלה עליה של %80 בשיעור התחלואה ממחלות הסרטן בישראל. השפעתם של הגורמים הסביבתיים על התפתחות מדאיגה זו ניכרת בכך שהעליה בתחלואה באה לידי ביטוי בכל קבוצות הגיל והמוצא, כך שאין לייחסה למשתנים אלה בלבד.


צריכה ממד חברתי מהותי מאפיין את כל הבעיות הסביבתיות:

הצריכה בישראל צומחת בקצב מהיר יותר מאשר גידול האוכלוסיה ויש לה, לפיכך, משקל רב בגידול "טביעת הרגל האקולוגית" שלנו (שהיא המידה בה האדם מאכל את סביבתו).

אך הצריכה איננה נעשית על-ידי הציבור באופן שווה. בשנת 1999 הוצאות הצריכה לנפש בחמישון העליון היו כמעט פי 4 מאשר בחמישון התחתון.

היבט נוסף הוא "מרבה נכסים - מרבה פסולת":

ככל שהמעמד החברתי-כלכלי של יישוב גבוה יותר, כך עולה כמות הפסולת היומית לנפש המיוצרת בו.

מידי שנה מיוצרים בישראל כ-4.5 מיליון טון של פסולת עירונית. קצב גידול הפסולת הוא %5 לשנה, לעומת קצב גידול אוכלוסיה של %2. העליה בכמות הפסולת לנפש נובעת מהעליה ברמת החיים ומשינויים בהרגלי הצריכה.

נסיעה ברכב פרטי:

לרכב הפרטי תרומה שלילית במיוחד לאיכות הסביבה בישראל.
בין השנים 1972 ל-1996 עלה אחוז הנסיעות ברכב פרטי ובאופנוע מ-%35 ל-%62. ואילו אחוז הנסיעות בתחבורה ציבורית ירד מ-%53 ל-%30. עם זאת, ל-%40 ממשקי הבית בישראל אין כלל רכב.

השימוש ברכב פרטי גבוה במיוחד בישובי הפרברים, עם בניה בצפיפות נמוכה, ואחוז הנוסעים לעבודה ברכב פרטי מהם ב-1995 הגיע ל-%70 ויותר (בישובים כמו כוכב יאיר, מכבים-רעות ושוהם - מעל %80).

התמודדות עם תרבות הרכב הפרטי מחייבת העדפה ברורה לחלופה של פיתוח מיגוון אמצעי תחבורה ציבורית יעילה, נוחה וזולה. אך עד כה לא ננקטת בישראל מדיניות כזו.

הניתוח בסימני חיים 2001 מראה, כי יש מי שמרוויח מזיהום אוויר: בתחבורה, בחשמל ובתעשיה. כך, למשל, ממשיכה חברת החשמל להרוויח מאי-התקנת משקע אלקטרוסטטי לצמצום פליטת חלקיקים מתחנת הכוח רדינג, הממוקמת בלב ריכוז האוכלוסיה הגדול ביותר.

צו שהוציא המשרד לאיכות הסביבה בעניין זה עוד ב-1993 לא נאכף, אלא רוכך, ושונה באופן שאיפשר את המשך הרעלת האוויר בחלקיקים.

טיפול בפסולת:

שינוי חיובי חל במהלך שנות התשעים בנושא הטיפול בפסולת בישראל, בעקבות החלטת הממשלה לסגור אתרי פסולת הנעדרים תשתית הולמת ולהקים אתרים מרכזיים שיעמדו בדרישות הסביבתיות.

שיעור המיחזור בישראל עלה מ-%10 בשנת 1998 ל-%12 בשנת 2000. הדרך עוד ארוכה וקצב השינוי צריך להיות מהיר בהרבה.

מים:

החמרה מסוימת בתקינה לזיהומי מים בשנת 2000 היא כשלעצמה חיובית, אך מצב זיהומי המים בישראל נותר חמור, וחסרה תמונת מצב מדויקת וכוללת לגבי איכות המים בכל מקורות מי השתיה.

למרות התגברות תודעת המחסור במים, ממשיכים להשתמש בהם בקצב העולה בהרבה על קצב התחדשותם, ונמשכת הירידה במפלס מי הכנרת ובמפלס האקוויפרים.

הכיוון לפתרון:

ביסודו של דבר, המשבר הסביבתי, בישראל ובעולם כולו, קשור לאופן פיתוח מסוים הצורך את הסביבה, מעכל אותה ובסופו של דבר משמיד אותה. אופן הפיתוח הזה מונע על-ידי רווח פרטי לטווח קצר, והוא פורץ מחסומים של הגבלות בחקיקה ובתכנון, שנועדו להגן על טובת הכלל.

אופן הפיתוח ההרסני הזה הוא פן מרכזי בתרבות צרכנית כוללת. במקרים רבים הוא נעשה לתועלתם של יחידים, אך פוגע בחברה כולה.

החלופה לפיתוח הרסני איננה שלילה כוללת של פיתוח. נדרשת לנו תפיסה אחרת של קידמה, התפתחות אמיתית של החברה לטובת כל חלקיה, שתאפשר עתיד ראוי גם לילדינו ולעולמם. תפיסה כזו הולכת ומתבססת דרך רעיונות הקיימת (Sustainability) והפיתוח המקיים (בר-הקיימא).

בלימת ההידרדרות לא תוכל להיעשות במהלך אחד. ניסיונות בלימה מקומיים הם חשובים, אך לא די בהם. בסופו של דבר, המשימה היא לא רק להאט את קצב ההרס אלא לשנות כיוון ולבנות אלטרנטיבה: העשרת איכות החיים במקום המירוץ הצרכני המטורף; אחריות לסביבה ולאדם במקום מסחור העולם והחיים; פיתוח תחבורה ציבורית נוחה, נקייה וזולה; הגנה על קרקע פתוחה וחקלאית, נכסי ציבור, חופים ואתרי נוף; הרחבת הדמוקרטיה אל הכלכלה במקום השלטת השוק על הדמוקרטיה; וחידוש המרקם הקהילתי ופיתוח מנגנונים לתיקון עוולות לאדם ופגיעות בסביבה.

סימני חיים 2001 הינו חלק מסדרת פרסומי Worldwatch ישראל, והחלק הישראלי הוא תוצר של שיתוף פעולה בין מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית, המרכז למדיניות סביבתית במכון ירושלים לחקר ישראל והמגזין הגיאוגרפי ארץ וטבע.

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה