סופית: אור ירוק להקרנה מסחרית של הסרט "ג'נין, ג'נין": בג"צ דחה (יום ב', 30.8.04) את בקשת המדינה ו-15 חללי הקרב בג'נין שביקשו לקיים דיון נוסף בהחלטתו להתיר הקרנה מסחרית של הסרט "ג'נין, ג'נין", אותו הגדיר בית המשפט כ"שיקרי" לפחות בחלקו, והסיר את המכשול האחרון מהקרנת הסרט.
נזכיר, כי בחודש נובמבר 2003 קבע בג"צ כי החלטת המועצה לביקורת סרטים לאסור על הקרנת הסרט, פוגעת מעבר לדרוש בחופש הביטוי. השופטים קבעו, כי גם אם הסרט שיקרי ומסולף ופוגע קשות ברגשות הציבור הישראלי - אחת הסיבות שבעטיין פסלה המועצה את הקרנתו, הרי שאין בכך כדי לפסול את הסרט.
המדינה ומשפחות חללי הקרב הקשה בג'נין ביקשו לקיים דיון נוסף בפסיקה זו, ובג"צ עיכב את הקרנתו עד להחלטה בבקשות אלה. המשנה לנשיא, אליהו מצא, ניסה לגבש הסדר בין הצדדים לפיו יצונזרו 5 סצנות המכילות עלילות קשות על חיילי צה"ל, אולם משפחות החיילים סירבו וביקשו כי יכריע בעתירה.
השופט מצא: פסק הדין רק שינה את יישום ההלכה ולא את ההלכה עצמה
ואכן, מצא החליט לדחות את העתירות לקיום דיון נוסף, בנימוק שאין בפסיקת בג"צ כל חידוש הלכתי המצדיק דיון נוסף. "שאלות של יישום דין קיים - שנויות במחלוקת, חשובות ורגישות ככל שתהיינה - אינן מצדיקות קיום דיון נוסף", הזכיר מצא.
"דברים אלה מתייחסים - עם כל הכאב שהדבר מסב לעותרים - גם לקביעה שנכללה בפסק הדין, כי הפגיעה ברגשות שגורם הסרט אינה 'מזעזעת את אמות הַסִפִּים' וכן לקביעתו כי הסרט אינו מסית או מסכן את שלום הציבור ברמה המצדיקה את פסילתו. הוא הדין בקובלנת העותרים על-כך שפסק הדין נמנע מלהתייחס בנפרד לטענתם כי הסרט פוגע בשמם הטוב של הלוחמים ושל הנופלים".
"אלא שדברים אלה, שנכתבו לפני כשלושה עשורים, שוב אינם משקפים עוד את הדין המצוי. בשורה של פסקי דין שניתנו מאז, שעסקו בצנזורה בכלל ובפסילת מחזות וסרטים על-ידי המועצה בפרט, נקבעו כללים נוקשים ביותר באשר למקרים שבהם רשאית הרשות הציבורית לפגוע בחופש הביטוי והיצירה".
משפחות החללים דוחות את ניסיון הפשרה של השופט מצא
השופט מצא מציין בהחלטתו, כי "העיון בעתירות, בנספחיהן הרבים ובתגובת המשיבים, הניח את דעתי כי לכאורה אין טיעוני העותרים מגלים עילה משפטית מיוסדת לקיום דיון נוסף. עם זאת, בשל רגישותו של הנושא וההבנה לכאבם וזעמם של הלוחמים והמשפחות השכולות, שקלתי את האפשרות לחרוג ממתכונת ההכרעה המקובלת".
מצא מציין עוד, כי נוכח קביעתה של השופטת דורנר בפסק הדין המקורי, שהמועצה לביקורת סרטים יכולה היתה להסתפק באמצעים אחרים כמו צנזור סצנות מסויימות וכו', הוא תהה האם במקרה שהמועצה היתה נוקטת כך, החלטת בג"צ היתה משתנה.
"ולאחר שחזרתי וצפיתי בסרט, פעם ועוד פעם, תוך שימת-לב מיוחדת לאותם חלקים מתוכו שבהם הוטחו העלילות השקריות בחיילי צה"ל, הגעתי לכלל מסקנה כי איטיב לעשות אם בטרם אחליט בעתירות לגופן, אנסה להביא את הצדדים לכלל הסדר מוסכם שייתר את ההכרעה".
מצא: הקרנת הסרט בשלמותו לא תוסיף לבכרי כבוד רב
"במהלך הצפייה בסרט סימנתי לעצמי 5 קטעים, שמנקודת מבטם של העותרים הייתי מגדירם כבעייתיים במיוחד: באחד דובר על כך שחיילי צה"ל הרגו בכוונה ילדים, נשים, זקנים, מפגרים, נכים ועצירים; מן השני עלה כי טנקים דרסו בכוונה אנשים חיים וכן גופות; בשלישי דובר על כך שחיילים הטיחו ראשי ילדים בקיר, או ירו בהם; ברביעי דובר על כך שחיילים קשרו אחד מן המחבלים הפלשתינים ואחר-כך ירו פעמיים בראשו; ובחמישי דובר על-כך שחיילים הוציאו להורג שבויים ועל גופת אחד מהם עלו עם טנק".
"זולת קטעים אלה איתרתי בסרט עוד כ-9 קטעים, בהם מיוחסים לחיילי צה"ל מעשים שפגעו באזרחים, אך הדברים שנכללו בהם נראו בעיניי כפחות בעייתיים: בין מפני שאינם מייחסים לחיילים מעשים מכוונים; בין מפני שהדוברים בסרט מסרו עליהם לא ממראה עיניהם אלא מפי השמועה; ובין מפני שהוצגו באורח שעל-פניו אינו עלול לעורר אמון בלב צופה תמים".
מצא הציע באחד הדיונים הסדר פשרה, לפיו יסכימו המשיבים להשמטתם מן הסרט של קטעים בעייתיים במיוחד ולליווים של מספר קטעים נוספים בכתוביות אזהרה, מבלי שהוא מגלה לאילו קטעים הוא מתכוון. לאחר כמה שבועות של מו"מ, הודיעו פרקליטי הצדדים, כי לא עלה בידיהם להגיע להסכמה וביקשו ממצא להכריע בעתירות.
למרות שמי שטירפד את ניסיון הפשרה היו משפחות החללים, מציין מצא כי לדעתו גם בכרי ופורום היוצרים הדוקומנטריים יוצאים בהפסדם, משום ש"הקרנת הסרט בשלמותו, שכבר הוכח לגביו שבמסווה של סרט תיעודי שולבו בו עלילות שקריות, בוודאי לא תוסיף להם כבוד".
בג"צ מתיר להקרין הסרט ומעורר סערה ציבורית
השופטת דליה דורנר, שכתבה את ההחלטה העיקרית בפסק הדין המקורי, קבעה כי למועצה לביקורת סרטים אין סמכות לקבוע מהי אמת ומהו שקר. "המועצה אינה רשאית להגביל השמעתם של ביטויים, שמעיקרם הם אידיאולוגיים או פוליטיים, אך משום שרשויות השלטון, חלק מהציבור או אף רובו חולקים על ההשקפות המובעות בגדרם".
"לרשות המועצה עמדו, אם כן, כלים פוגעניים פחות. כך, למשל, ניתן היה להגביל את הסרט לצפייה מגיל מסויים, להקדים לו כתובית אזהרה, להורות על השמטת קטעים מסויימים, להגביל את שעות הצפייה וכיוצא באלה. מבלי לחוות דעה על כשרותם של אמצעים אלה או על התאמתם לנסיבות המקרה שבפנינו, ברור כי קיומם מעניק למועצה כר פעולה רחב למדי, בטרם תחליט על פסילה מוחלטת של סרט".
השופטת אילה פרוקצ'יה התמקדה בכיוונים אחרים. "האם תוכנו של הסרט המציג את חיילי צה"ל כמי שבצעו באורח שיטתי פשעי מלחמה בקרב ג'נין מצדיק הטלת איסור על הקרנתו עקב פגיעתו הקשה ברגשות הציבור על רבדיו השונים... מסריו של הסרט 'ג'נין, ג'נין', כמתואר לעיל, כרוכים בפגיעה של ממש ברגשות חוגים רחבים של הציבור בישראל"
למרות דבריה אלה, קובעת פרוקצ'יה כי "הסרט 'ג'נין, ג'נין' מתיימר להיות סרט דוקומנטרי המתעד את עלילות קרבות ג'נין מנקודת ראותו של הצד הפלשתיני. גם אם יש בו הצגה חד-מימדית, סובייקטיבית, ואף מסולפת וכוזבת של עובדות, נקודת המוצא היא כי עומדת ליוצריו זכות להציגו - זכות הנובעת מחופש הביטוי והיצירה המוגן כזכות יסוד במקומנו".
"דעתי היא כי בנסיבות העניין, אף שמדובר בפגיעה עמוקה וממשית, אין היא מגעת כדי הסף הגבוה הנדרש לצורך הסגתו של חופש הביטוי מפניה. אכן, מדובר בפגיעה ברגשות שהיא רחבה ועמוקה כאחד. אין היא מוגבלת לאדם אחד או לקבוצה קטנה של אנשים המהווים מיעוט קטן בחברה".
החלטת המועצה לביקורת סרטים
בחודש אוקטובר 2002 הוקרן הסרט פעמיים בסינמטקים, אולם כשהוגש לאישור המועצה לביקורת סרטים, כדי שתאשרו להקרנה מסחרית, התקשו 14 חברי המועצה לקבל החלטה, והעבירו העתק של הסרט לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין.
בדצמבר 2002 החליטה המועצה לפסול את הקרנת הסרט בכל בימה מסחרית, בנימוק, כי "מדובר בהצגה מסולפת של אירועים במסווה של אמת דוקומנטרית העלולה להטעות את הציבור... מדובר בסרט תעמולה המציג באופן חד-צדדי את עמדת הצד עימו מצויה מדינת ישראל במצב מלחמה, ובעת שמלחמה זו עדיין נמשכת... מדובר בסרט הפוגע פגיעה קשה ברגשות הציבור, העלול לחשוב בטעות כי חיילי צה"ל מבצעים באופן שיטתי ומכוון פשעי מלחמה".
זו הפעם הראשונה לאחר 15 שנה שהמועצה פסלה סרט להקרנה מסחרית. בין חברי המועצה היו משפטנים ועורכי דין, מחנכים ואנשי אקדמיה, נציג משטרה ונציגת משרד המשפטים.
הרקע לסרט: הפיגוע במלון פרק בנתניה ומבצע 'חומת מגן'
יומיים לאחר הפיגוע במלון פרק בנתניה, במהלך ליל הסדר ב-2002, פתח צה"ל במבצע "חומת מגן". המבצע נועד לפגוע בתשתיות טרור, שהיו אחראיות לרצף של פיגועים, חסרי תקדים בהיקפם ובתדירותם, שפקדו את ישראל באותה עת. בחודש אפריל 2002 נכנסו כוחות צה"ל למחנה הפליטים ג'נין, ששימש מוקד מרכזי להתארגנויות לפיגועים וממנו יצאו מחבלים מתאבדים רבים לפיגועים ברחבי הארץ.
וכלשון בג"צ, "במחנה הפליטים - לאחר שניתנה התראה לאוכלוסיה האזרחית לעזוב את המקום - ניהלו כוחות צה"ל לחימה קשה מבית לבית. היה זה מן הקרבות הקשים ביותר שידע צה"ל במסגרת הלחימה בשטחים. אל החיילים נורו יריות מכל עבר, מטעני חבלה רבים מאוד הופעלו נגדם ומכשולים ממולכדים הוצבו בדרכם. הפלשתינים החמושים התערו בקרב האוכלוסייה האזרחית, שאלפים אחדים ממנה נותרו במחנה עם פרוץ הלחימה, ונלחמו גם מבתי אזרחים ומתוך מתקנים אזרחיים".
"צה"ל ניסה לצמצם את הפגיעה באזרחים. לא נעשה שימוש בתקיפות מטוסים או בירי ארטילרי, אך הופעלו טנקים ומסוקי תקיפה. לאחר שכוח של חיילי מילואים נקלע למארב שבו נהרגו 13 לוחמים, הוחלט להכניס למחנה גם דחפורים כבדים, שהרסו בתים שמהם בוצעה לחימה. בקרבות במחנה הפליטים נהרגו 23 חיילי צה"ל ונפצעו כ-60 חיילים. על-פי נתוני צה"ל היו לפלשתינים 52 הרוגים, כמחציתם אזרחים. נזק כבד נגרם לרכוש ובתים רבים נהרסו, חלקם עד היסוד".
סרטו ה"תיעודי" לכאורה של בכרי מציג במוצהר את החיים במחנה הפליטים בג'נין ואת התנהלות צה"ל במחנה, במהלך מבצע 'חומת מגן', מנקודת מבט פלשתינית בלבד. בקרב שהיה במחנה, נהרגו 15 חיילי צה"ל, והצגת הדברים המעוותת עוררה את זעמן של המשפחות השכולות.
בית המשפט קבע במפורש, כי "הסרט הציג את השמועות הזדוניות על ביצוע טבח בתושבים, או הוצאות מתוכננות להורג, כתיעוד של התרחשויות שאירעו בפועל; ונמצא, כי לפחות חלקים אלה של הסרט הינם שקריים בעליל".
דנג"צ 10480/03 יצחק בוסידן ו-14 אח' נ' מוחמד בכרי ואח';
דנג"צ 10492/03 המועצה לביקורת סרטים ואח' נ' מוחמד בכרי ואח'
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה