אלישבע ברק: הזכויות החברתיות בישראל אינן מעוגנות בחוקי היסוד

"הזכויות החברתיות בישראל אינן מעוגנות עדיין בחוקי יסוד ולבית הדין לעבודה נודע תפקיד חשוב בהגנה על זכויות אלה ובפיתוח משפט העבודה. שילוב בתי הדין בבתי המשפט הכלליים יביא לניוון משפט העבודה, מכיוון שהניסיון מלמד ששילוב כזה מביא לפגיעה בפיתוח המשפט, כפי שקרה לדיני המשפחה בעקבות שילוב בתי הדין למשפחה בבתי המשפט הכלליים", כך אמרה השופטת אלישבע ברק, סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, בסמינר מקצועי מיוחד על עתידו של בית הדין הארצי לעבודה.

את הסמינר יזמה "קרן פרידריך אברט" הגרמנית הפועלת בישראל, בשיתוף עם בית הדין הארצי לעבודה ושגרירות גרמניה. בסמינר, שהתקיים בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, נטלו חלק מרצים-אורחים מגרמניה.

"פגיעה במעמדו העצמאי של בית הדין לעבודה תביא לחיסול משפט העבודה ותחבל בכל מערכת יחסי העבודה במשק", כך הזהירו היועצים המשפטיים של ההסתדרות, עו"ד אלון לוין ועו"ד דורית טנא-פרצ'יק בדברים שנשאו בסמינר.

עו"ד אלון לוין ציין כי על ההסתדרות מקובלת הגישה של "שפיטה במקום שביתה", שעמדה ביסוד הקמת בית הדין לעבודה. ההסתדרות רואה בבית הדין ערכאה מאזנת המפרקת מתחים, על דרך הפשרה או ההכרעה, וכמי שמגנה על משפט העבודה.

לדברי עו"ד לוין, שוק העבודה כיום הוא בלתי יציב ונתון לתנודות חריפות, תוך תחרות קשה על כל מקום עבודה פנוי. מצב זה הביא להורדת כוח המיקוח של העובדים ולהחלשתם, כאשר במקביל הריבון נותן לגיטימציה לאי-תשלום שכר לעובדים. לאור זאת, לוין קרא לבית הדין להתחשב בכוח המיקוח הקונקרטי שבין המעביד לעובדים בכל פסיקה ופסיקה.

עו"ד דורית טנא-פרצ'יק, היועצת המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, אמרה שמערכת יחסי העבודה מצויה כיום במדרון חלקלק בשל המצב הכלכלי ובשל התפיסות האידיאולוגיות של האוצר. במקביל, לדבריה, קיים שובע בציבור מהשביתות והדבר משאיר את ארגוני העובדים ללא כלים להתמודדות מול המצב הקשה. רק בית הדין לעבודה מאזן, מרגיע ומונע נקיטת צעדים חד-צדדיים וצעדים ארגוניים.

פרופ' אוטו ארנסט קמפן, מרצה באוניבריסטת פרנקפורט ומומחה בעל שם עולמי לדיני עבודה, טען בסמינר כי מעמדו המיוחד והאוטונומי של בית הדין לעבודה בעולם נובע מהעיקרון החוקתי של חופש ההתאגדות וניהול מו"מ קיבוצי על שכר ותנאי עבודה ללא התערבות המדינה. משום שמדובר בזכויות יסוד חברתיות לא ניתן לבטל את בית הדין לעבודה, ששומר על ייחודיות משפט העבודה, אמר פרופ' קמפן.

פרופ' קמפן קבע גם כי חירות ההתאגדות של העובדים והחופש לנהל מו"מ קיבוצי מחייבים בתי דין מיוחדים לעבודה. המדובר לא רק בעיקרון חוקתי, אלא גם באסטרטגית שוק כלכלית, שמאפשרת ניהול מו"מ חופשי בין איגודי עובדים למעבידים.

פרופ' קמפן הוסיף שהעיקרון השני שמנחה את בית הדין לעבודה בעולם, "שפיטה במקום שביתה", מהווה מעין "פיצוי" למעסיקים על הצורך לנהל מו"מ קיבוצי ולא פרטני מול כל עובד בנפרד והוא מבטיח יכולת אכיפה של הסכמים אלה. לדבריו, כל תחום משפט העבודה הוא תחום ייחודי בהשוואה לתחומי משפט אחרים, שכן מרבית יחסי העבודה מוסדרים מכוח הסכמים קיבוציים ואינם מעוגנים בחקיקה וכי הדבר מחזק את הצורך במערכת נפרדת ועצמאית של בתי דין לעבודה.

פרופ' פרנסיס רדאי, מומחית לדיני עבודה במכללה למנהל, טענה, כי אנו עדים כיום לנסיגה מהעקרונות הפרגמטיים שהנחו את הממשלות בעבר ולמעבר לאידיאולוגיה של כלכלת שוק ניאו-ליברלית ללא כל ריסון. לדבריה, עיתוי ההצעה לבטל את בתי הדין לעבודה איננו מקרי ואיננו נובע, כפי שהוצהר, מהצורך לייעל את המערכת. לדבריה, מדובר במדיניות ממלכתית מכוונת של ביטול התמיכה הסוציאלית בשכבות החלשות ופגיעה בארגוני העובדים.

פרופ' רדאי הדגישה, כי הנסיבות שהביאו להקמת בית הדין לעבודה בשנת 1969 תקפות גם כיום, ואף ביתר שאת, שכן תהליך הגלובליזציה והמדיניות הכלכלית-חברתית הרעו את מצב העובדים והגדילו את הפערים החברתיים בישראל. לדברי פרופ' רדאי, החרפת הסכסוכים הקיבוציים מחייבת מסגרת של הידברות, בפרט כאשר תרבות ההידברות מרצון נשחקת והולכת.

עו"ד נורית אלשטיין, מהמחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה, טענה, כי משרד האוצר לא החליט לבטל את מערכת בתי הדין לעבודה, כפי שנטען על-ידי מספר גורמים, אלא לבדוק את אפשרות האחדתה עם מערכת המשפט הכללית, תוך שמירה על ייחודם של בת הדין. עו"ד אלשטיין מתחה ביקורת חריפה על הסתגרות בית הדין לעבודה בתוף חומות, תהליך שיפגע, להערכתה, במשפט העבודה. לדבריה, ביהמ"ש העליון עשה יותר מביה"ד לעבודה בשמירה על זכויות חברתיות ועל חופש ההתאגדות ולכן אין כל חשש לשילוב בתי הדין לעבודה במערכת הכללית.

לדברי אלשטיין, בית הדין לעבודה אינו צריך לעסוק כלל בגישור בין עובדים למעסיקים, שכן הדבר פוגע הן בבית הדין כטריבונל חסר פניות והן במוסד הגישור עצמו. היא גם קבעה כי הפרת צווי ביה"ד ע"י עובדים מעלה מציבה סימני שאלה כבידם לגבי מעמדו של ביה"ד כמגשר ומחייבת מציאת תחליף מוסדי, שישמש כמתווך בין הצדדים.