בדומה לליל כל הקדושים המוכר לנו מתרבות המערב, בארצות המזרח חוגגים פסטיבל במועד בו מאמינים כי שערי הגהנום נפתחים לרווחה, ומשחררים רוחות רפאים רעבות לשוטט על פני כדור הארץ, לחפש אחר מזון ולנקום באלו שהרעו להם כשהיו בין החיים. פסטיבל זה, הנמשך כחודש, ידוע כ"פסטיבל הרוחות הרעבות" ומתקיים בזמן החודש השביעי של הירח.
שלא כמו חגיגות המתים בתרבות המזרח, בהן מבקשים האנשים לכבד את המתים והאבות הקדמונים, ב'פסטיבל הרוחות הרעבות' מבקשים כולם לפייס את הרוחות הרעבות, את הרוחות הזרות ואת הרוחות הרחפות בין העולם הזה לעולם הבא - אלו שהתאבדו, נהרגו בתאונות, בטביעה, או בתלייה ולא יכלו להכנס לגן עדן. רוחות אלו זועמות מאחר והוכרחו להתגורר בגיהנום ללא מזון או נחמה וכששוחרו הם מחפשות אחר נשמה שתחליף אותן באומללותן.
הטאואיסטים והבודהיסטים אינם מתייחסים בקלות ראש לרוחות רעות אלו. הן פעילות ביותר בלילה ויכולות ללבוש ולפשוט צורות רבות: נחשים, עש, ציפורים, שועלים, זאבים ונמרים. הן יכולות אפילו להופיע כגבר יפה תואר או אישה יפיפיה ולפתות את החיים. כשהן שולטות באדם לאחר שהצליחו להכנס לגופו הן עלולות לגרום למחלות ולהפרעות נפשיות.
לאורך כל החודש, כדי לשעשע את הרוחות הזועמות יקיימו אנשים מחזות מוסיקליים ברחובות. בעבר אנשים לא הורשו לצפות במופעים אלו מאחר והן היו מיועדים לרוחות בלבד. טקסים נוספים מהוצעים גם הם כדי לבייע לנשמות להכנס לגן עדן.
התיירים המגיעים למקום יכולים להנות משפע מופעים, זיקוקי דינור ותחפושות לאורך כל החודש.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה