ביהמ"ש זיכה אזרח שתיקן את מכוניתו באופן עצמאי

בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכה (18.8.04) את ויקטור זגזג, בעל עסק לשירותי סיכה והחלפת שמנים למכוניות באשקלון, מאשמת ביצוע תיקונים ברכבו הפרטי בעסק שניהל, על-אף שאינו בעל רישיון להפעיל מוסך.

הסיפור שנשמע כאילו לקוח מאגדות "חכמי חלם" אירע בחודש נובמבר 2001, כאשר מפקח של מחלקת המוסכים באגף הרכב ושירותי תחזוקה של משרד התחבורה הגיע לעסק של זגזג, ו"תפס" אותו מתקן את מכוניתו, כאשר ראש המנוע שלה מפורק.

מאחר שזגזג לא הורשה על-ידי משרד התחבורה לעסוק בעבודות מכונאות, הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום באשקלון, בו הואשם בביצוע עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים ועל צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב) תש"ל-1970, הקובעים כי "לא יפתח אדם ולא ינהל מפעל, לא יעשה בו עבודה או מלאכה ולא יתן בו שירות אלא לפי רשיון מאת הרשות ובהתאם לתנאי הרשיון", ומי שפועל ללא רישיון או היתר כזה, דינו מאסר 3 שנים.

בימ"ש השלום מזכה את זגזג

השופטת דינה כהן זיכתה את זגזג, לאחר שקבעה כי הוכח אמנם שהוא ביצע תקונים במנוע מכונית, כפי שהעיד על-כך המפקח, אולם המכונית היתה מכוניתו הפרטית ולא הובאה ראיה לביצוע עבודות נוספות כלשהן מסוג העבודות המפורטות בכתב האישום, ברכבים אחרים.

השופטת כהן קבעה עוד, כי הצו האמור אינו מתייחס לעצם ביצוע עבודת תיקון במכונית על-ידי מי שלא הורשה לכך, אלא במי "שפותח מפעל" או "מנהל מפעל" או מבצע עבודה או נותן שירות ב"מפעל".

"מפעל" מוגדר בצו כ"כל מקום שבו נעשית מלאכה ברכב מנועי, או ניתן שירות לרכב מנועי... מוסך קבוע או נייד לתיקוני רכב מנועי, תחנת שירות, תחנת דלק ומשאבת דלק...", ואילו בית העסק של זגזג אינו עוסק בכך כלל.

המדינה מערערת למחוזי

המדינה החליטה לערער לבית המשפט המחוזי, וטענה בערעור כי האיסור שבסעיף 2 לצו, כולל בחובו גם איסור לביצוע עבודות מכניות ברכב שלא במסגרת מפעל או מוסך, אפילו עבודות תיקונים שמבצע פלוני ברכבו שלו, אפילו בחצר ביתו. את זאת היא מסיקה מהגדרת המונח "שירות" בצו: "שירות – בין לצורך עצמי ובין לזולת, למעט תיקוני דרך קלים לצורך היחלצות מהדרך כדי להגיע למפעל".

המדינה טענה, כי מטרת הצו אינה רק לאסור על מתן שירותי מוסך לציבור הרחב על-ידי מי שלא הורשה לכך, אלא לאסור ולמנוע כל מצב בו יבצע אדם כלשהו תיקון כלשהו, ולו גם ברכבו שלו.

המחוזי: החוק נועד לשירותי מכונאות רכב שפלוני נותן לאלמוני

השופט יוסף אלון דחה את הפרשנות המרחיבה שהציעה המדינה, וקיבל את פרשנותה של השופטת דינה כהן לצו ולחוק. סעיף 3 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, ציין השופט, קובע במפורש את מטרתו: "לא ישתמש שר בסמכותו לפי חוק זה, אלא אם היה לו יסוד סביר להניח שהדבר דרוש לקיום פעילות חיונית, למניעת הפקעת שערים וספסרות או למניעת הונאת הציבור".

"ברור כי שירותי מכונאות לרכב הינם מסוג השירותים הניתנים לפיקוח ואשר הוראות החוק חלות עליהם – ברם, זאת שעה שהמדובר בשירותים שכאלה הניתנים מפלוני לאלמוני ב'מוסך נייח או קבוע'... ברם, שעה שמדובר בפלוני העושה למכוניתו שלו בחצריו שלו – אין המדובר בשירות הניתן לאחר ואין פעולה שכזו נושא לחוק דנן ולסמכויות הפעולה על פיו".

השופט אלון הוסיף, כי "הגורם המוגן בהוראה זו שבצו הינו הציבור הזקוק לשירותי מכונאות ומניעת הקמת מוסכים ומפעלים שכאלה למתן שירותי מכונאות לציבור ללא ההרשאה המתאימה".

אשר לטענת המדינה, כי סעיף 1 לצו קובע בפירוש כי "שירות" כולל "בין לצורך עצמי ובין לזולת", קבע השופט אלון כי "יכול ויחיד או חברה יפתחו וינהלו מוסך ללא הרשאה לטיפול בצי הרכב שלהם או במכוניותיהם שלהם. במקרה שכזה, יתגבשו יסודות העבירה שבסעיף 2 לצו, שכן המדובר הוא בשילוב המרכיבים של פתיחת מוסך או מפעל וביצוע עבודות המכונאות באותו המפעל".

"סיטואציה זו נמנית על המאטריה שבגדר תכליתו של החוק דנן ובמסגרת סמכות הפעולה שהוקנתה מכוחו לשרים הממונים על ביצועו".

לפיכך, דחה השופט אלון את ערעור המדינה והותיר את זיכויו של ויקטור זגזג על כנו.

ע"פ 7380/03 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' ויקטור זגזג