אוהבים את הפוליטיקאי? גדל הסיכוי שתשתפו גם דיפ-פייק שלו

לא רק איכות הדיפ-פייק הפוליטי שמופץ ברשתות קובעת אם ניפול בפח. מחקר חדש שפורסם בשבוע שעבר (18.9.26) בכתב העת Humanities and Social Sciences Communications מבית Nature מצא כי היכולת לזהות סרטון פוליטי מזויף, מידת החיבה כלפיו והנכונות לשתף אותו ברשתות החברתיות מושפעות במידה משמעותית גם מרמת האוריינות התקשורתית של הצופה ומהיחס שהיה לו מראש כלפי האדם שמופיע בסרטון.

המחקר, כלל 1,124 משתתפים מבריטניה, סלובניה ואיטליה. המשתתפים צפו בסרטונים מניפולטיביים שעסקו בשני נושאים פוליטיים וציבוריים שנויים במחלוקת - שינויי אקלים והגירה. הסרטונים נבדלו ברמת הסבירות והאמינות שלהם, הן מבחינת הריאליזם הטכני של הסרטון והן מבחינת ההתאמה בין הדברים שנאמרו בו לבין העמדות הציבוריות המוכרות של האדם שהוצג בו.

הממצא המרכזי היה צפוי, אך משמעותי: ככל שהדיפ-פייק היה משכנע יותר, כך המשתתפים התקשו יותר לזהות שמדובר בסרטון מזויף. סרטונים בעלי רמת אמינות גבוהה גם זכו להערכות חיוביות יותר מצד הצופים לעומת סרטונים שנראו פחות אמינים. אלא שכאן התגלתה הבחנה חשובה - מידת הסבירות של הדיפ-פייק כשלעצמה לא השפיעה באופן מובהק על הכוונה של המשתתפים לשתף אותו ברשתות החברתיות.

במילים אחרות, יצירת זיוף משכנע יותר הגדילה את הסיכוי שהצופה יאמין למה שהוא רואה ואף יגיב אליו בחיוב, אבל לא בהכרח גרמה לו לרצות להעביר את הסרטון הלאה. כדי להבין מה כן מוביל לשיתוף, החוקרים בחנו גם את מאפייני הצופים עצמם.

צילום: [עיבוד: AI]

אחד המשתנים הבולטים היה אוריינות תקשורתית. משתתפים בעלי אוריינות תקשורתית גבוהה יותר הצליחו יותר בזיהוי סרטוני הדיפ-פייק. הם גם נטו פחות לחבב את הסרטונים ופחות הביעו כוונה לשתף אותם. בכך מצביע המחקר על כך שאוריינות תקשורתית אינה קשורה רק ליכולת הטכנית או הקוגניטיבית להבחין בזיוף, אלא גם לתגובה הכוללת אליו.

אבל גם לעמדות המוקדמות כלפי האדם שהופיע בסרטון היה משקל רב. ככל שהמשתתף החזיק בעמדה חיובית יותר כלפי האדם שהוצג בדיפ-פייק, כך הוא נטה פחות לזהות שהסרטון מזויף, יותר לחבב אותו ויותר להביע נכונות לשתף אותו. הממצא מצביע על כך שהיכרות או אהדה כלפי דמות ציבורית אינן בהכרח מספקות הגנה מפני זיוף שלה, ובנסיבות מסוימות עשויות להיות קשורות דווקא לקבלה גדולה יותר של התוכן.

החוקרים בחנו גם את הקשר שבין זיהוי הזיוף לבין הרצון להפיץ אותו. הניתוח הראה כי מידת החיבה לסרטון שימשה גורם מתווך חלקי: הקשר בין השאלה אם הצופה זיהה שהסרטון מזויף לבין הכוונה שלו לשתף אותו עבר בחלקו דרך התגובה הרגשית וההערכה החיובית שנתן לסרטון. כלומר, עצם הזיהוי של זיוף הוא רק חלק מהתהליך - השאלה אם התוכן מוצא חן בעיני הצופה משפיעה אף היא על הסיכוי שירצה להפיץ אותו.

ההשפעה העקיפה הזאת הייתה חזקה יותר בקרב בעלי אוריינות תקשורתית גבוהה במקרה של הסרטונים שעסקו בשינויי אקלים, וכן בקרב אנשים שהחזיקו בעמדה חיובית יותר כלפי הדמות שהוצגה בסרטון, בשני הנושאים שנבדקו. התוצאה מדגישה את המורכבות של ההתמודדות עם תוכן סינתטי: היכולת לזהות מניפולציה אינה מבטלת בהכרח את התגובה הרגשית לתוכן.

המחקר נערך במסגרת פרויקט SOLARIS, שמומן באמצעות תוכנית המחקר והחדשנות Horizon Europe של האיחוד האירופי. איסוף הנתונים נערך בין ינואר לאפריל 2025. המאמר התקבל לפרסום ב-7 בספטמבר 2026 ופורסם ב-18 בספטמבר. Nature מציין כי מדובר בגרסה מוקדמת של מאמר שעבר קבלה לפרסום וניתן לציטוט, אך עדיין עשוי לעבור עריכה לפני פרסום הגרסה הסופית.

לדברי החוקרים, הממצאים מחזקים את הצורך בהתמודדות שאינה מתמקדת רק בהוראה כיצד לזהות דיפ-פייק. לטענתם, יש להתייחס גם לרכיבים רגשיים ומוטיבציוניים שגורמים לאנשים להגיב בחיוב לתוכן סינתטי ולהפיץ אותו. הם מצביעים על חיזוק האוריינות התקשורתית ועל יצירת מנגנוני "חיכוך" ברמת פלטפורמות המדיה החברתית כאמצעים אפשריים לצמצום הפצתם של דיפ-פייקים פוליטיים.

המשמעות המרכזית שעולה מהמחקר היא שהמאבק בדיפ-פייקים אינו מסתכם בשאלה אם אפשר להבחין שהווידאו מזויף. גם בעולם שבו אנשים משתפרים בזיהוי מניפולציות, העמדות המוקדמות שלהם והתגובה הרגשית לתוכן ממשיכות להשפיע על הדרך שבה הם מקבלים אותו ועל נכונותם להעביר אותו לאחרים.