ועדת הגז: להשאיר 440 BCM למשק המקומי - ולא להגדיל את חובת השמירה

הוועדה הבין-משרדית לבחינת מדיניות משק הגז הטבעי וחיזוק הביטחון האנרגטי ממליצה שלא להגדיל בשלב זה את חובת השמירה הכוללת של גז טבעי עבור המשק הישראלי, ולהותיר אותה ברמה של כ-440 BCM. לפי הדוח הסופי שהגישה הוועדה בשבועות האחרונים, כמות זו צפויה להספיק לצורכי המשק המקומי בתרחיש הבסיס לפחות עד שנת 2046, גם אם לא יתגלו מאגרי גז חדשים.

ההמלצה התקבלה אף שהוועדה עצמה מעריכה כי צריכת הגז הטבעי המצטברת בישראל עד שנת 2048 תנוע בין 464 ל-553 BCM, כאשר תרחיש הבסיס עומד על 515 BCM. תרחיש זה מניח חדירה של 18% אנרגיות מתחדשות בשנת 2030 ו-40% בשנת 2050, לצד גידול שנתי של 2.7% בביקוש ה"מסורתי" לחשמל. הוועדה מדגישה כי בחרה מלכתחילה בתרחיש שמרני יחסית כדי לוודא שמירת עתודות מספקות.

ההכרעה הזאת לא התקבלה ללא מחלוקת. נציגי אגף התקציבים במשרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה ביקשו לקבוע כי עד לכינוס הוועדה הבאה, אישורי ייצוא יינתנו על בסיס חובת שמירה מוגדלת של 515 BCM, אלא אם יושגו יעדים מוגדרים בתחום האנרגיות המתחדשות, יאושרו תוכניות ומימון לתשתיות ייבוא ויוקמו תשתיות ייצור אנרגיה שאינן מבוססות על גז טבעי. גם נציגי רשות התחרות הצטרפו לעמדה הנוטה לשמירת כמות גדולה יותר של גז עבור המשק המקומי.

לעומת זאת, המלצת הרוב היא להשאיר את חובת השמירה הכוללת ללא שינוי. במקרה של גילוי מאגרים חדשים, הכמות הכוללת שתישמר למשק המקומי תגדל בהתאם לחובת השמירה שתוטל על אותם מאגרים. במקביל, קצב הייצוא ואופן מימושו אמורים להיקבע בהתאם לצרכים היומיים והשנתיים של המשק.

צילום: [צילום: מארק סלם, פלאש 90]

הדוח מציג תמונת עתודות רחבה יחסית. לפי הערכת הצוות המקצועי במשרד האנרגיה, נכון ל-1 בינואר 2024 היו במאגרי ישראל עתודות ומשאבים מותנים בהיקף של כ-870 BCM. לאחר ניכוי ההפקה בשנים 2024-2025 מדובר בכ-826 BCM בתחילת 2026, לצד עשרות BCM נוספים המוערכים ברישיונות ובחזקות קיימים שטרם נקדחו. חברות הגז מפרסמות לבורסה הערכות גבוהות יותר, של יותר מ-1,000 BCM, אך משרד האנרגיה מציין כי הערכותיו שמרניות יותר.

לצד שמירת הגז למשק המקומי, הוועדה מותירה פתח משמעותי להמשך הייצוא. נכון למועד פרסום הדוח נחתמו הסכמי ייצוא לירדן ולמצרים בהיקף כולל של כ-307 BCM, מהם כבר יוצאו כ-48 BCM. במהלך עבודת הוועדה ניתן גם אישור הייצוא הגדול ביותר שניתן עד כה בישראל, בהיקף של כ-131 BCM.

אולם סביב כדאיות הייצוא קיימת מחלוקת מקצועית בתוך הממשלה. ניתוח של משרד האנרגיה הצביע על תועלת כלכלית נוספת מהגדלת הייצוא במסגרת החלטות הממשלה הקיימות, אך נציגי אגף התקציבים טענו כי יש במודל בעיות מתודולוגיות, וכי לאחר תיקונן התוצאה מתהפכת. לדבריהם, גם לפי המודל המקורי התועלת הפוטנציאלית ממקסום הייצוא זניחה ואינה מצדיקה את הסיכונים הכרוכים בכך. עורכי הניתוח במשרד האנרגיה דחו את הטענות ואמרו כי השפעתן על המסקנה זניחה.

אחת ההמלצות המרכזיות היא לחייב את הגורמים המאשרים ייצוא לשקול לא רק את הכמות הכוללת שנותרה במאגרים, אלא גם את מצב התחרות בשוק הישראלי. הוועדה ממליצה כי היקפי הייצוא השנתיים והיומיים, לרבות עסקות מזדמנות, ייקבעו כך שתישאר במשק המקומי כמות מספקת של גז שתאפשר תחרות ותצמצם סיכון לעליית מחירים.

גם בנקודה זו נותרה מחלוקת. אגף התקציבים, המשרד להגנת הסביבה ורשות התחרות ביקשו לקבוע כלל מספרי ברור שלפיו במשק יישאר עודף היצע של 13%-20% מעל הביקוש היומי החזוי. לעומתם, חברים אחרים בוועדה התנגדו לקביעה קשיחה וטענו שיש לאזן בין מכלול השיקולים. נציג רשות החשמל הציע מבחן אחר, של לפחות 10% עודף מעל הביקוש השנתי, לצד בדיקה שהייצוא לא יביא לעליית מחירי הגז בישראל.

הסיבה לרגישות גבוהה במיוחד סביב הסוגיה היא תלותה החריגה של ישראל בגז טבעי. בשנת 2025 צרך המשק המקומי כ-14.4 BCM, וכ-79% מהכמות שימשה לייצור חשמל. הגז הטבעי סיפק כ-71% מייצור החשמל בישראל, שיעור שלפי הדוח הוא הגבוה ביותר במדינות ה-OECD.

אין לישראל מתקני אחסון פעילים לגז טבעי

במקביל, הוועדה מזהירה כי לישראל אין כיום מתקני אחסון פעילים לגז טבעי, וגם אין תשתית ייבוא פעילה. האונייה המגזזת ששימשה בעבר לייבוא LNG סיימה את פעילותה בישראל בשנת 2022, אף שהתשתית שחיברה אותה למערכת ההולכה עדיין קיימת. לפי הוועדה, כדי לעמוד באופן מלא בתקן N-1, שבוחן את יכולת המערכת להמשיך לספק אנרגיה גם לאחר אובדן התשתית הקריטית ביותר, ישראל תצטרך לפתח כבר בשנים הקרובות יכולות משמעותיות של ייבוא ואחסון.

אירועי המלחמה שימשו עבור הוועדה המחשה מעשית לסיכון. במהלך מבצע "עם כלביא" ביוני 2025 נסגרו אסדות לוויתן וכריש למשך 12 ימים, והמשק הסתמך על מאגר תמר בלבד. בתקופה זו ירד חלקו של הגז הטבעי בייצור החשמל מ-71.8% בשגרה ל-53.7%, בעוד חלקו של הפחם עלה ל-24.7%. כאשר גם תמר הושבת לזמנים קצרים, הסולר והמזוט סיפקו יותר ממחצית מתמהיל הייצור.

הוועדה מסיקה מהמקרה כי הגדלת כושר ההפקה היומי היא מרכיב חיוני בביטחון האנרגטי, וכי בעת חירום ניתן לצמצם יצוא ולהפנות את מרבית ההפקה לצורכי המשק המקומי. לפי הדוח, במהלך "עם כלביא" ירד הייצוא מתמר ביותר מ-90% בממוצע, ובחלק מהימים הופסק לחלוטין.

עלייה של 10% במחיר הגז תביא לעלייה של כ-1% בתעריף החשמל

בעיה נוספת שמדגיש הדוח היא הריכוזיות הגבוהה במקטע הפקת הגז. הוועדה מצאה כי מספר הספקים בעלי עתודות משמעותיות ופנויות לחוזים קטן, כי למפעילה אחת נתח שוק גבוה במיוחד וכי קיימות אחזקות צולבות. הוועדה מציעה בין היתר לקדם ייבוא ואחסון, זירת מסחר בגז, סחר משני, מכר בנפרד ובחינת אמות מידה לחוזים חדשים. נציגי רשות התחרות ואגף התקציבים סברו כי יש לקדם גם חקיקה שתמנע אחזקות צולבות במאגרי הגז.

הדוח גם מצביע על קשר ישיר בין מחירי הגז לחשבון החשמל. לפי הערכות שמובאות בו, עלייה של 0.5 דולר ליחידת חום, כ-10% במחיר הגז, עשויה להביא לעלייה של כ-1% בתעריף החשמל. המחיר הממוצע של הגז בישראל בשנת 2025 עמד על 4.47 דולר ליחידת חום, נמוך ממחירי הייצוא לירדן ולמצרים ומהמחיר הממוצע באירופה, אך גבוה מהמחיר בארצות הברית.

סוגיה חדשה יחסית שאליה מתייחס הדוח היא הזינוק הצפוי בצריכת החשמל של חוות שרתים ובינה מלאכותית. הוועדה קובעת כי עדיין קיימת אי-ודאות גדולה בנוגע להיקף ההשפעה, אך מזהירה שהשימוש הגובר בבינה מלאכותית דורש כיום כוח חישוב וצריכת אנרגיה גבוהים משמעותית משימושים מחשוביים רגילים. חלק מחברי הוועדה אף העלו אפשרות לראות במתן שירותי מחשוב לחו"ל מעין "ייצוא עקיף" של אנרגיה, אך המועצה הלאומית לכלכלה התנגדה לגישה הזאת וציינה כי עלות הגז מהווה כ-5% בלבד מעלות שירותי המחשוב.

הוועדה ממליצה במקביל להאיץ השקעות בחיפושי גז חדשים, להרחיב את כושר ההפקה ממאגרים קיימים, לבחון סיוע בחיבור מאגרים קטנים למשק המקומי ולקדם תשתיות ייבוא ואחסון. היא גם קוראת להקים צוות בין-משרדי שיגבש תוכנית לאומית לביטחון אנרגטי ולגיוון מקורות האנרגיה, ולבחון שימוש בטכנולוגיות לתפיסה והטמנה של פחמן לצד השקעה באנרגיות מתחדשות והתייעלות אנרגטית.

ברקע, הוועדה מציינת כי משק הגז הניב למדינה עד כה יותר מ-25 מיליארד שקל בתמלוגים ובמסים, וכי עשרות מיליארדי שקל נוספים צפויים להתקבל בעשורים הקרובים. לצד ההכנסות והתרומה לביטחון האנרגטי, הדוח קובע כי המשימה המרכזית לשנים הבאות תהיה להבטיח את צורכי המשק המקומי, לשמור על תחרות ומחירים, ולאפשר בעת ובעונה אחת המשך פיתוח וייצוא של הגז.

הוועדה הבאה אמורה להגיש את מסקנותיה עד 31 בדצמבר 2031. עד אז ממליץ הדוח להקים פורום בין-משרדי שיתכנס לפחות פעם בשנה וגם לפני החלטות משמעותיות, ובכלל זה לפני אישורי ייצוא גדולים.