לא כל כך ירוקה: כוס מתכלה שחררה פי 12 מסת פלסטיק למים החמים

כוסות הנייר המשווקות כחלופה "ירוקה" לכוסות חד-פעמיות רגילות אינן בהכרח נקיות יותר מחשיפה לחלקיקי פלסטיק. מחקר מאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה מצא כי כוסות המצופות בחומצה פולילקטית - PLA, פלסטיק ממקור צמחי הנחשב מתכלה בתנאים מתאימים - שחררו למים חמים מסת פלסטיק גבוהה בהרבה מכוסות המצופות בפוליאתילן רגיל.

המחקר אינו מוכיח כי שתייה מכוסות אלה מסוכנת לבריאות, אך הוא מערער על ההנחה שמוצר המיוצר מחומר בעל יתרון סביבתי מסוים הוא בהכרח עדיף גם מבחינת החשיפה במהלך השימוש. החוקרים סבורים כי יש לבחון חומרי אריזה הבאים במגע עם מזון לא רק לפי מקורם ויכולתם להתכלות, אלא גם לפי התנהגותם כאשר הם נחשפים לחום.

פי 12 במסה - לא במספר החלקיקים

רוב כוסות הנייר אינן עשויות מנייר בלבד. בצדן הפנימי נמצאת שכבת פלסטיק דקה, שתפקידה למנוע מהנוזל להיספג בנייר ולשמור על יציבות הכוס. בכוסות רגילות הציפוי עשוי בדרך כלל מפוליאתילן שמקורו בדלקים מאובנים, ואילו בכוסות המוגדרות מתכלות נעשה לעיתים שימוש ב-PLA, המיוצר מחומרי גלם מתחדשים דוגמת תירס וקנה סוכר.

החוקרים בחנו כוסות המצופות בשני החומרים לאחר שנחשפו למים חמים. בכוסות המצופות PLA נמדדה מסת חלקיקי פלסטיק של 11.6 מיקרוגרם לליטר, לעומת 0.9 מיקרוגרם לליטר בכוסות המצופות פוליאתילן. משמעות הדבר היא שמסת החלקיקים הכוללת הייתה גבוהה בערך פי 12 בציפוי המתכלה.

עם זאת, יש להבחין בין מסת החלקיקים לבין מספרם. בכוסות ה-PLA נמצאו כ-4.3 מיליון חלקיקים ננומטריים בכל מיליליטר, לעומת כ-2.7 מיליון בכוסות המצופות פוליאתילן. זהו פער של כ-60%, ולא פי 12. לכן ניסוח שלפיו הכוסות המתכלות שחררו "פי 12 יותר חלקיקים" יהיה מטעה.

בבדיקות כימיות ממוקדות זוהו חלקיקי PLA בקבוצות גודל של 60 עד 130 ננומטר ושל 200 עד 300 ננומטר. ננומטר הוא מיליארדית המטר, ומדובר בחלקיקים זעירים מכדי שניתן יהיה לראותם בעין, לחוש בהם או לזהותם בטעם המשקה.

החום עיוות את הציפוי המתכלה

בדיקת פני השטח של הכוסות הראתה כי המגע עם המים החמים גרם לשינויים גופניים בציפוי ה-PLA. החוקרים הבחינו בעיוות של פני החומר, שעשוי לסייע בהסבר כיצד חלקיקים משתחררים ממנו לתוך המים. לעומת זאת, הם לא מצאו ראיה לכך שהציפוי עבר פירוק כימי בעקבות החשיפה.

לדברי ד"ר אלביס אוקופו, ממחברי המחקר, כוס העשויה ברובה מנייר אינה בהכרח נטולת פלסטיק. שכבת הציפוי אומנם דקה, אך היא באה במגע ישיר עם המשקה החם ועשויה לשחרר לתוכו חלקיקים זעירים במהלך השימוש הרגיל.

המחקר מצטרף לגוף ידע הולך וגדל שלפיו כלי אוכל, מכלים ואריזות חדשים עשויים להיות מקור לחשיפה למיקרופלסטיק ולננופלסטיק. עם זאת, יכולת המדידה בתחום השתפרה מאוד בשנים האחרונות, ועדיין קיימים הבדלים בין שיטות הבדיקה ובין האופן שבו מחקרים שונים מגדירים, סופרים ומזהים את החלקיקים.

מתכלה אינו פירושו נטול פלסטיק

PLA מוצג לעיתים כחומר מתכלה, אך התיאור עלול ליצור רושם פשטני. אין מדובר בחומר שנעלם במהירות בכל סביבה. התכלותו תלויה בתנאים מוגדרים, ובמקרים רבים דורשת מתקן תעשייתי לייצור דשונת, שבו מתקיימים חום, לחות ותנאים מבוקרים.

גם אם לציפוי PLA יש יתרון אפשרי מבחינת מקור חומרי הגלם או הטיפול בפסולת, אין בכך תשובה לשאלה כמה חלקיקים הוא משחרר בזמן השתייה. החוקרים מדגישים כי הערכת הבטיחות של חומר הבא במגע עם מזון צריכה להתייחס לכל מחזור חייו - מהייצור והשימוש ועד לסילוקו.

לממצא יש משמעות גם בישראל, שבה כוסות המצופות PLA משווקות לבתי קפה, חברות הסעדה, מלונות ומקומות עבודה ככוסות מתכלות או ידידותיות לסביבה. הצרכן אינו יכול בדרך כלל לדעת באיזה חומר מצופה הכוס, ולעיתים אף אינו מודע לכך שכוס הנראית עשויה נייר מכילה שכבת פלסטיק.

החוקרים קוראים לשקול סימון ברור של חומרי הציפוי ולבחון אם בדיקות לשחרור מיקרופלסטיק וננופלסטיק צריכות להיכלל בהערכתם של מוצרים המיועדים למגע עם משקאות חמים. הם מציעים גם לעודד יצרנים לפתח ציפויים המשחררים פחות חלקיקים.

אין עדיין הוכחה לנזק בריאותי

לצד הממצא הבולט, נדרשת זהירות בפרשנות. המחקר בדק מעבר של חלקיקים למים ולא בחן בני אדם, תסמינים רפואיים או מחלות. גם ההשלכות הבריאותיות של בליעת חלקיקי פלסטיק זעירים עדיין אינן ברורות דיין, ולכן אי-אפשר לקבוע שכוסות המצופות PLA מסכנות את המשתמשים.

הניסוי נערך בתנאי מעבדה ובכוסות מסוימות. עובי הציפוי, אופן הייצור, איכות החומר, טמפרטורת המשקה ומשך המגע עשויים להשפיע על התוצאות. מכאן שאין להשליך את המספרים על כל כוס מתכלה מכל יצרן.

המסר המדויק אינו שיש להפסיק מיד להשתמש בכוסות נייר או ש-PLA הוא חומר מסוכן מעצם טבעו. המחקר מראה שהמונח "מתכלה" מתאר תכונה סביבתית מסוימת, אך אינו מבטיח שהמוצר ישחרר פחות פלסטיק בעת השימוש. זו הבחנה צרכנית ואסדרתית שעד כה כמעט לא זכתה לתשומת לב.