נתניהו דוחף לקידום שני חוקי נז"א שנויים במחלוקת לפני הבחירות

ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע (16.9.26) כי הוא מתכוון לקדם במהלך פגרת הבחירות שתי הצעות חוק ממשלתיות למאבק בהכפשת שמם של חיילי צה"ל ושל מדינת ישראל. לדבריו, שתי ההצעות צפויות להגיע במהירות לוועדת השרים לענייני חקיקה, ולאחר אישורן תבקש הממשלה להביאן להצבעה בכנסת.

ההצעה הראשונה, שלדבריו תקודם באמצעות שר המשפטים יריב לוין, נועדה להגדיל למיליון שקל את סכום הפיצוי שבית משפט יוכל לפסוק בתביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק. חוק איסור לשון הרע קובע כיום סכום בסיס של 50 אלף שקל, המתעדכן בהתאם למדד, וסכום כפול כאשר הוכחה כוונה לפגוע.

ההצעה השנייה, שתקודם באמצעות משרד הפנים, מרחיקת לכת אף יותר: היא אמורה לאפשר שלילת אזרחות ממי שיוציא את דיבתם של חיילי צה"ל או של מדינת ישראל בעולם.

הרחבה חריגה של עילת שלילת האזרחות

הצעת שלילת האזרחות צפויה לעורר שאלות חוקתיות כבדות. הדין הקיים מאפשר ביטול אזרחות בשל "הפרת אמונים למדינת ישראל", אולם העילות שנקבעו בחוק עוסקות במעשים חמורים כגון טרור, ריגול ובגידה. גם אז אין מדובר בהחלטה מינהלית פשוטה של שר הפנים: ביטול האזרחות נעשה בידי בית המשפט לעניינים מינהליים, לבקשת השר ובמסגרת מנגנון משפטי שנקבע בחוק.

הרחבת המנגנון מפרסום או ביטוי למקרים שבהם אדם "מוציא את דיבת" המדינה או חייליה עשויה אפוא לפתוח מחלוקת עקרונית בשאלת הגבול שבין הגנה על המדינה וחייליה לבין חופש הביטוי, וכן בשאלת ההגדרה המדויקת של התנהגות שתאפשר שלילת מעמד אזרחי. משמעות רבה תהיה לנוסח החוק: האם יידרש שקר ביודעין, האם יהיה צורך להוכיח כוונה לפגוע במדינה, מי יקבע כי פרסום חצה את הרף ומה יהיו ההגנות לפרסום עיתונאי, ביקורת ציבורית או הבעת עמדה.

מדובר בנושא שפוגע בזכויות אדם, ולא סביר כי יצליחו לקדמו בתוך 41 הימים שנותרו עד הבחירות.

חקיקה רחבת היקף דווקא בפגרת הבחירות

קושי נוסף נוגע לעיתוי. הכנסת ה-25 נמצאת בפגרת בחירות שהחלה ב-18 ביולי ותימשך עד כינוס הכנסת הבאה. הכנסת קבעה כי בתקופה זו תפעל ועדת הסכמות המורכבת מנציג הקואליציה ומנציגת האופוזיציה, וכי ועדות הכנסת יוכלו לקיים דיונים רק לאחר קבלת אישורה מראש. מנגד, הממשלה רשאית לבקש לכנס את המליאה ולהביא בפניה גם הצעות חוק ממשלתיות.

מכאן נובע מסלול חריג במקצת: הממשלה יכולה להשלים את הכנת הצעות החוק ולאשרן בוועדת השרים לענייני חקיקה מבלי להיזקק לוועדת ההסכמות של הכנסת, ואף לבקש להביאן לקריאה ראשונה. אלא שהמשך החקיקה מחייב בדרך כלל דיון באחת מוועדות הכנסת לצורך הכנת ההצעה לקריאה שנייה ושלישית - ובשלב הזה נדרש אישור ועדת ההסכמות לכינוס הוועדה.

עצם החקיקה בתקופת בחירות אינה אסורה. עם זאת, הפסיקה והייעוץ המשפטי מכירים בעיקרון של איפוק וריסון בפעולת הממשלה סמוך לבחירות, אף שהממשלה מוסיפה להחזיק בסמכויותיה. העיקרון מקבל משקל כאשר מדובר בהחלטות שאינן דחופות, שיש להן השלכות ארוכות טווח או שקשה יהיה לממשלה הבאה לשנותן. גם בדיוני הכנסת האחרונים הודגש כי לממשלה בתקופת בחירות נותרות סמכויותיה, אך הפעלת שיקול הדעת שלה כפופה לעקרונות הפסיקתיים של איפוק וריסון.

במקרה הנוכחי מדובר בשתי הצעות בעלות השלכות משמעותיות על זכויות יסוד: האחת עלולה להגדיל באופן ניכר את החשיפה הכספית בגין פרסומים, והשנייה מבקשת לגעת בזכות האזרחות עצמה. לכן צפויה להתעורר השאלה מדוע נדרש לקדם אותן במסלול מואץ דווקא לאחר התפזרות הכנסת ובשעה שהציבור כבר מצוי במערכת בחירות, במקום להותירן לדיון מלא בכנסת הבאה.

מן הצד האחר, הממשלה יכולה לטעון כי המאבק במסעות הכפשה נגד ישראל וחיילי צה"ל הוא צורך מדינתי שאינו חדל בתקופת בחירות וכי אין הצדקה להקפיא כל חקיקה ממשלתית במשך חודשי הפגרה. השאלה המשפטית והפרלמנטרית תהיה אפוא לא רק אם הממשלה מוסמכת לפעול - אלא אם קיימת דחיפות המצדיקה לקדם דווקא כעת שינויי חקיקה מרחיקי לכת.

לכאורה נראה כי מדובר בסחריר בחירות, וספק אם יש כוונה אמיתית מצד נתניהו לקדם את הצעת הבחירות - לא רק לפני הבחירות אלא גם אחריהן.