דוח JPPI מזהה החרפה דתית-חילונית, אך הנתונים מציגים תמונה מורכבת יותר

ההערכה השנתית ל-2026 של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) מציגה את המתח בין דתיים לחילונים כאחד ממוקדי הקיטוב המרכזיים בחברה הישראלית, אך עיון מפורט בפרק הלכידות מלמד כי התמונה מורכבת יותר - ובחלק מן הממצאים נדרשת זהירות בפרשנות.

לפי הדוח, שיעור הישראלים המצביעים על המתח בין דתיים לחילונים כגורם הפוגע בלכידות עלה מ-20% ביוני 2025 ל-32% השנה, ובקרב יהודים מ-23% ל-36%. אולם גם לאחר העלייה הזאת, המתח בין ימין לשמאל נותר במקום הראשון: 46% מצביעים עליו כגורם המשפיע ביותר על הלכידות.

השסע הדתי-חילוני עולה, אבל אינו מוביל

המשמעות היא שהניסוח של המכון שלפיו הפער בין דתיים לחילונים הוא "האיום הגדול ביותר" אינו נתמך באופן מלא בפרק המפורט. הדוח עצמו קובע במפורש כי המתח בין ימין לשמאל הוא עדיין הגורם המרכזי, בעוד שהשסע הדתי-חילוני התחזק בחדות ונמצא בשיא של שלוש שנות המדידה.

המכון קושר את העלייה למחלוקת סביב גיוס חרדים, הפטור משירות, תקציבים והפגנות. עם זאת, עצם הזיהוי של "מתח דתי-חילוני" אינו מלמד לבדו מהי עמדת הציבור בכל אחת מן הסוגיות האלה, ובפרק עצמו לא מוצג הנוסח המלא של השאלה או כלל החלופות שניתנו למשיבים.

80% תומכים בשירות חרדים - אך השאלה אינה מוצגת במלואה

אחד הנתונים הבולטים בדוח הוא ש-80% מהציבור "תמכו באופן עקרוני בשירות של חרדים". מנגד, 93% מהחרדים קבעו שגיוס חובה מלא אינו מקובל עליהם, ורוב גדול מהם דחה גם מתכונות מרוככות יותר.

אלא שהפרק אינו מביא את הנוסח המדויק של השאלה שהניבה את שיעור התמיכה של 80%. יש הבדל בין תמיכה עקרונית ב"שירות חרדים" לבין תמיכה בגיוס חובה מלא, בגיוס בכפייה או במתווה מסוים של שירות צבאי ואזרחי.

הפער הזה מתחדד כאשר עוברים מן העיקרון למדיניות: רק 46% מהישראלים סבורים שיש להפעיל עוד סנקציות ולחץ, בעוד שבימין 59% מעדיפים גיוס "רק בהסכמה עם ההנהגה החרדית". כלומר, הרוב הרחב בשאלה העקרונית אינו מתורגם בהכרח לרוב התומך באמצעי כפייה מסוים.

ההתנגדות החרדית חריפה, אבל גם כאן נדרש דיוק

הנתון שלפיו 93% מהחרדים מתנגדים לגיוס חובה מלא חד וברור יותר, משום שהניסוח המובא בדוח מפורש. עם זאת, התנגדות לגיוס חובה מלא אינה זהה בהכרח להתנגדות לכל מתווה שירות.

המכון עצמו מוסיף שרוב גדול מהחרדים דוחה גם מתכונות מרוככות, אך אינו מציג בפרק את מלוא נוסחי השאלות או את שיעורי ההתנגדות לכל חלופה בנפרד. לכן קשה לקבוע מתוך הפרק בלבד מהו הגבול המדויק בין התנגדות לגיוס חובה לבין נכונות להסדרים חלופיים.

תחבורה בשבת ונישואים אזרחיים - לא תמיכה אלא אמונה בפשרה

הדוח מציג ממצא נוסף שנוגע ישירות לדת ומדינה: רוב הישראלים סבורים שניתן להגיע לפשרה גם בנושאים הנתפסים כקשים במיוחד, ובהם האם יהיו או לא יהיו תחבורה ציבורית בשבת ונישואים אזרחיים. החריג הוא הציבור החרדי, שבו רוב גדול סבור שאין אפשרות לפשרה בענייני דת ומדינה.

אלא שגם כאן חשוב להבחין בין השאלה שנשאלה לבין פרשנות אפשרית שלה. המשיבים לא נשאלו אם הם תומכים בתחבורה ציבורית בשבת או בנישואים אזרחיים, אלא אם ניתן להגיע לפשרה "שרוב משמעותי של הציבור יהיה מרוצה ממנה".

משמעות הדבר היא שאדם המתנגד להפעלת תחבורה ציבורית מלאה בשבת יכול עדיין להשיב בחיוב אם בעיניו אפשר להגיע להסדר מצומצם יותר. באותה מידה, תומך בנישואים אזרחיים יכול לראות במתווה חלקי פשרה סבירה. לכן הנתון מלמד על אמונה ביכולת להגיע להסכמה, ולא על תמיכה ישירה בשינוי מסוים.

גם השאלה על "יהודיות המדינה" נשענת על מושג רחב

36% מהיהודים סבורים שישראל "לא מספיק יהודית", ובהם 91% מהחרדים ו-64% מהדתיים. מנגד, 42% מהחילונים סבורים שישראל "יותר מדי יהודית".

זהו פער משמעותי, אך המושג "יהודית" רחב מאוד. הוא יכול להתפרש כדת, לאומיות, שבת במרחב הציבורי, מערכת החינוך, סמכויות הרבנות או אופיה החוקתי של המדינה. לכן הנתון משקף תחושה כללית על אופיה של ישראל, אך אינו יכול לבדו ללמד מהי עמדת הציבור בנוגע לצעד מעשי מסוים בתחום דת ומדינה.

הדוח עצמו מזהיר מפני חלוקה לשני מחנות

הסתייגות חשובה מופיעה בדוח עצמו. בדיקה של ארבע שאלות מדד ההסכמה העלתה כי המתאם הגבוה ביותר בין התשובות עמד על 0.19 בלבד. מחברי הדוח מסיקים מכך שאי אפשר לנבא מעמדה בנושא אחד את העמדה בנושא אחר, וכי החברה הישראלית רחוקה ממצב של שני מחנות אחידים והומוגניים.

כלומר, גם מי שתומך בגיוס חרדים אינו בהכרח תומך בתחבורה ציבורית בשבת, ומי שסבור שישראל צריכה להיות "יותר יהודית" אינו בהכרח מתנגד לנישואים אזרחיים. משרעת העמדות רחבה יותר מכפי שניתן להבין מכותרות כלליות על "שסע דתי-חילוני".

חסר בפרק פירוט מתודולוגי מלא

הפרק משלב נתונים מסקרים שנערכו במועדים שונים לאורך השנה - בין השאר בינואר, אפריל, יוני, יולי ודצמבר.

עם זאת, בפרק עצמו אין פירוט מלא על גודל המדגם בכל מדידה, שיטת הדגימה, מרווח הטעות, שיעור המענה או נוסחי השאלות במלואם. לכן, בהשוואות בין שנים ובין קבוצות, קשה לבחון באופן עצמאי עד כמה השינויים נובעים משינוי בעמדות ועד כמה הם עשויים להיות מושפעים מאופן המדידה.

המכון אף מציין בדוח הסתייגות מתודולוגית ביחס למדד ההסכמה, בעקבות שינוי בדרך החישוב בין השנים.

השורה התחתונה העולה מן הנתונים אינה שהשסע הדתי-חילוני אינו קיים או שאינו מעמיק. להפך - הדוח מצביע בבירור על עלייה במתח סביב גיוס, יחסי חרדים-חילונים ואופיה היהודי של המדינה. עם זאת, בחלק מן המקרים הכותרות הרחבות אינן מספרות את כל הסיפור, והנתונים עצמם מצביעים על חברה מפוצלת פחות לקווים ישרים ויותר לפסיפס מורכב של עמדות.