755 אלף ישראלים בחו"ל: ההגירה הופכת לאתגר אסטרטגי

ישראל נכנסת לשנת תשפ"ז חזקה מבחינה צבאית מכפי שהייתה זה עשרות שנים, אך ההישגים המרשימים בשדה הקרב עדיין לא הפכו למציאות אסטרטגית יציבה. כך עולה מההערכה השנתית ל-2026 של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI), המשרטטת תמונה מורכבת: היחלשות דרמטית של אויבי ישראל לצד שחיקה בלגיטימציה שלה במערב, יחסים תנודתיים יותר עם ארצות הברית, קיטוב פנימי והתרחבות ההגירה מישראל.

הדוח בוחן את מצב העם היהודי בשישה ממדים - גאופוליטיקה, לכידות, חוסן, זהות, דמוגרפיה ויחסי ישראל-ארצות הברית - ומבקש לשמש לא רק תמונת מצב אלא כלי לגיבוש מדיניות.

חיזבאללה בשפל, חמאס נחלש ואירן נפגעה

במישור הביטחוני התמונה שמציג המכון חיובית באופן מובהק. חיזבאללה איבד חלק ניכר מהנהגתו ומיכולותיו הצבאיות, חמאס אינו מתפקד עוד כמערכת צבאית כלל-רצועתית כפי שהיה ערב 7 באוקטובר, והציר האירני כולו נחלש. לפי ההערכה, אירן ספגה בשנים האחרונות פגיעה קשה לא רק בתוכנית הגרעין ובתשתיות הצבאיות שלה, אלא גם במערך השלוחים שעליו ביססה במשך שנים את תפיסת הביטחון שלה.

אלא שהמכון מזהיר מפני בלבול בין הישג צבאי לבין הכרעה אסטרטגית. חמאס וחיזבאללה לא נעלמו, והאיום האירני לא הוסר. תוכנית הגרעין נפגעה משמעותית, אך המשטר בטהרן שרד והיכולת העתידית של אירן לאתגר את ישראל נותרה בלתי ברורה.

דווקא בשל השינוי במאזן הכוחות, סבורים מחברי ההערכה כי נפתח בפני ישראל חלון הזדמנויות נדיר. בלבנון עשויה חולשת חיזבאללה לאפשר לאורך זמן את פירוקו מנשק כבד ואף התקדמות להסכם עם המדינה הלבנונית. במקביל קיימות אפשרויות להסדר ביטחוני בסוריה ולהרחבת מערך שיתופי הפעולה האזוריים.

המסר המרכזי בהיבט הזה חד: הישגים בשדה הקרב נשחקים אם אינם מתורגמים להסדרים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים. במכון מזהירים כי חלונות הזדמנות אסטרטגיים אינם נשארים פתוחים לעד.

הברית עם ארה"ב עמוקה יותר - ושברירית יותר

אחד הפרקים המדאיגים בדוח נוגע ליחסי ישראל-ארצות הברית. באופן שנראה כמעט סותר, שיתוף הפעולה המבני והביטחוני בין שתי המדינות הגיע לשיא, בשעה שהבסיס הפוליטי והציבורי של היחסים נעשה תנודתי יותר.

המכון מציין את המעורבות האמריקנית במערכה נגד אירן, את מעורבות הנשיא דונלד טראמפ בהשבת החטופים ואת העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני. בה בעת הוא מזהה התחזקות של זרמים אנטי-ציוניים הן בשמאל הפרוגרסיבי והן בימין הבדלני בארצות הברית.

המלצת המכון לישראל היא שלא לראות במפלגה הדמוקרטית מחנה אבוד ולא לדחוק החוצה את הגורמים המתונים התומכים בישראל. במקביל מוצע לעגן ככל האפשר את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות במנגנונים מוסדיים, כך שיהיה תלוי פחות בזהותו של נשיא מסוים או בהרכב מזדמן של הקונגרס.

הדוח מדגיש במיוחד את "משולש היחסים" שבין ירושלים, וושינגטון ויהדות ארצות הברית. לפי תפיסה זו, אין עוד טעם לנהל כל אחת משלוש הזירות בנפרד: החלטות בישראל משפיעות על יהודי ארצות הברית, מעמדם הפוליטי של יהודי ארצות הברית משפיע על יכולתה של וושינגטון לסייע לישראל, והמדיניות האמריקנית משפיעה על שתי הזירות גם יחד.

755 אלף ישראלים חיים בחו"ל

אחד החידושים המשמעותיים בהערכה השנה הוא ההתייחסות להגירה מישראל כאל סוגיה אסטרטגית ולא רק דמוגרפית. לפי נתוני המכון, מספר הישראלים החיים מחוץ לישראל עלה מכ-630 אלף ב-2022 לכ-755 אלף ב-2025. אם כוללים ילדים שנולדו מחוץ לישראל, מדובר באוכלוסייה המתקרבת למיליון בני אדם.

לצד החשש מאובדן אוכלוסייה איכותית, המכון מצביע גם על תופעה הפוכה: ישראלים המתגוררים בחו"ל מחזקים קהילות יהודיות מזדקנות ומשנים את אופיין, במיוחד באירופה. בהתאם לכך מוצע לשנות את מדיניות ישראל: לא להסתפק בעידוד עלייה, אלא לפתח מערך סדור לשמירת הקשר של הישראלים בחו"ל עם המדינה, השפה והתרבות הישראלית.

לצד זאת קורא הדוח להכין מראש תרחישים לגלי עלייה גדולים. בין האפשרויות שנבחנות: קליטתם של 10,000, 50,000 ואף 150,000 עולים בתוך שנתיים, תוך היערכות בתחומי הדיור, התעסוקה, החינוך, הוראת העברית והכרה בהכשרות מקצועיות.

האנטישמיות עוברת למרחב הבינה המלאכותית

פרק נוסף שמקבל השנה משקל מיוחד הוא האנטישמיות. במכון טוענים כי אין עוד לראות בה רק בעיה של יהודי התפוצות, אלא סוגיה הנוגעת גם לביטחון הלאומי ולמעמדה הבינלאומי של ישראל.

הנתונים ממחישים את השינוי: בארצות הברית נרשמו ב-2025 6,274 תקריות אנטישמיות. אף שמספרן היה נמוך מב-2024, מספר התקיפות הגופניות הגיע לשיא של 203. בצרפת תועדו באותה שנה 1,320 מעשים אנטישמיים ו-126 תקיפות גופניות.

החשש החדש אינו מוגבל לרשתות החברתיות. מחברי הדוח מזהירים מפני הטמעת הטיות אנטישמיות ואנטי-ציוניות במערכות בינה מלאכותית, במנועי חיפוש ובמאגרי ידע - כלים שיעצבו במידה רבה את האופן שבו הדורות הבאים ילמדו על יהודים, ציונות וישראל.

לכן ממליץ המכון להקים מנגנון בין-משרדי לטיפול באנטישמיות ולפתח מערך ישראלי ייעודי לבחינת תוצרי בינה מלאכותית, מאגרי מידע רב-לשוניים וכלי מדידה שיזהו הטיות בתחום.

הקיטוב בישראל: 78% מודאגים מהלכידות

גם מבית התמונה אינה פשוטה. הישראלים, לפי המחקר, מגלים דווקא הסכמה רחבה יותר בנושאי יסוד כמו דמוקרטיה ושוויון זכויות, אך חשים רחוקים יותר זה מזה ברמה החברתית והרגשית. השיוך הפוליטי נהפך לקו השבר העיקרי, וכ-78% מהציבור מוסיפים להיות מודאגים ממצב הלכידות החברתית.

הממצא שהמכון מגדיר כמטריד במיוחד נוגע לבחירות: החשד ההדדי כי המחנה הפוליטי היריב לא יקבל את תוצאותיהן. לדברי עורכי ההערכה, מצב שבו כל צד משתכנע מראש שהצד האחר לא יכבד את הכרעת הבוחר עלול להפוך בעצמו לגורם מערער.

על הרקע הזה מקדם המכון את רעיון שאותו הוא מכנה "החוקה הרזה" - הסכמה שאינה מנסה לפתור את כל מחלוקות העומק בנושאי דת ומדינה או זהותה של ישראל, אלא לקבוע כללי משחק בסיסיים, יחסים ברורים בין רשויות השלטון וגרעין מוסכם של זכויות.

הפרופסור ידידיה שטרן, נשיא המכון למדיניות העם היהודי: "ישראל חזקה יותר היום, אבל כוח צבאי אינו מטרה בפני עצמה. האתגר הוא לתרגם את ההישגים להסדרים, לשותפויות ולחוסן פנימי שיחזיקו מעמד לאורך זמן. זו ההזדמנות של ישראל - וזו גם האחריות שלה. המבחן של השנה הקרובה אינו רק כיצד תתמודד ישראל עם האיומים, אלא איזו מציאות נדע לבנות בעקבות ההישגים שהשגנו".

השורה התחתונה של ההערכה חריפה יותר מהמסר החגיגי על התחזקותה הצבאית של ישראל: היתרון שנוצר בשדה הקרב עשוי להתברר כהישג זמני בלבד אם ישראל לא תדע להשתמש בו לבניית סדר אזורי יציב, לשיקום בסיס התמיכה במערב ולצמצום הקרעים בתוך החברה הישראלית ובינה לבין יהדות התפוצות.