גדעון נאור, ראש המועצה הראשון של קריית גת, מת בגיל 97

ד"ר גדעון נאור, ראש המועצה הראשון של קריית גת, ממייסדי קיבוץ גבים בנגב ולוחם הפלמ"ח, הלך לעולמו (1 בספטמבר 2026). בן 97 היה במותו. נאור היה דמות מרכזית בתולדות ההתיישבות בנגב ובפיתוחה של קריית גת, שבה כיהן כראש המועצה במשך שתי קדנציות רצופות, החל ב-1958 ועד 1965.

מילדות בצ'כוסלובקיה – אל הפלמ"ח והקמת קיבוץ גבים

נאור נולד בשנת 1929 בצ'כוסלובקיה. בשנת 1939, כשהיה בן עשר, עלה לארץ עם הוריו, ארנסט ולילי, והמשפחה התיישבה בחיפה. הוא למד במשך שנתיים במוסד החינוכי של קיבוץ מזרע, ולאחר מכן חמש שנים בבית הספר החקלאי "אהבה" בכפר ביאליק. בשנת 1947 התגייס לפלמ"ח, ובאוגוסט אותה שנה היה, יחד עם חבריו מתנועת הנוער העובד, בין מייסדי קיבוץ גבים בנגב. עם הקמת המדינה שירת בחטיבת הנגב של הפלמ"ח, השתתף במלחמת העצמאות ואף שימש כמפקד (מא"ז) הקיבוץ.

בשנת 1955 נבחר נאור לראש המועצה האזורית שער הנגב וכיהן בתפקיד עד 1958. במהלך כהונתו כראש מועצת שער הנגב החלה הקמת העיר שדרות בתחומי המועצה, והיא פעלה ללא מינהל עצמאי, תחת הנהגת המועצה האזורית, עד 1958. לאחר מכן עבר נאור לקריית גת, שהייתה אז בראשית דרכה, ושימש כרכז ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד העבודה, אשר הייתה אחראית לניהול היישוב ולפיתוחו. בשנת 1958 נבחר נאור ליו"ר ועד היישוב. בסוף אותה שנה הפכה קריית גת למועצה מקומית, ונאור, שהיה אז בן 29 בלבד, היה לראש המועצה הראשון שלה – ולראש הרשות המקומית הצעיר ביותר בישראל באותה תקופה. הוא כיהן בתפקיד במשך שתי קדנציות רצופות עד שנת 1965.

כראש המועצה הראשון של קריית גת ניצב נאור מול האתגרים המאפיינים כל יישוב צעיר: הקמת תשתיות, יצירת מקומות עבודה, בניית שירותים ציבוריים וביסוסה של קהילה חדשה. אלא שמעבר לצורכי העיר עצמה, הוא ביקש להעניק לעיירות הפיתוח קול משמעותי בזירה הציבורית הארצית. נאור יזם את הקמת "גוש עיירות הפיתוח" – מסגרת שנועדה לקדם את זכויותיהן של עיירות הפיתוח, לשפר את השירותים לתושביהן ולפעול להשגת תעסוקה ומשאבים באופן שוויוני יותר. בהמשך מונה לחבר הנהלת מרכז השלטון המקומי והיה לנציג הראשון של עיירות הפיתוח בהנהלת המרכז.

צילום: השתלב בעולם האקדמי והציבורי [צילום: באדיבות המשפחה]

מראש הרשות – אל המסדרונות הבכירים של השירות הציבורי

עם סיום כהונתו כראש המועצה, בשנת 1965, יצא נאור עם משפחתו לארצות הברית, שם השתלם במינהל ציבורי. בשנת 1969 שב לישראל, לאחר שהשלים את עבודת הדוקטורט שלו. עם שובו השתלב בעולם האקדמי והציבורי. הוא עסק בחקר סוגיות חברתיות, ובהן נושא ההעדפה המתקנת לקבוצות ולעדות שונות בחברה הישראלית, ושימש מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג למדע המדינה.

ביוני 1970 מונה למשנה למנכ"ל משרד העבודה, ובהמשך שימש סגן מנהל חברת שיכון עובדים. בספטמבר 1974 מונה למנכ"ל מכון היצוא, במקומו של אברהם דר, ובהמשך כיהן כמנכ"ל מכון היצוא הישראלי. בנוסף שימש מנהל המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי במשרד החוץ. כך, מי שהחל את דרכו כלוחם פלמ"ח ומקים יישוב בנגב, עבר במהלך השנים מעולם ההתיישבות המקומית אל מוקדי קבלת ההחלטות של המדינה.

מקים עמותת נמ"ג

בסביבות גיל 70 החל נאור לאבד כמעט לחלוטין את ראייתו. עבור רבים הייתה זו נקודת שבר, אך נאור סירב לתת למגבלה להגדיר את חייו. בני משפחתו סיפרו כי המשיך לנהל חיים מלאים ועצמאיים ככל שניתן. מתוך רצונו לסייע לאנשים המתמודדים עם אובדן ראייה, הקים נאור את עמותת נמ"ג (ניוון מקולרי גילי) ועמד בראשה בהתנדבות במשך כ-18 שנה. הוא המשיך לפעול למען אנשים המתמודדים עם אובדן ראייה עד שפרש סמוך לגיל 90. בשנת 1992 עבר נאור עם רעייתו דבורה לרמת השרון, כדי להתגורר בקרבת בני משפחתם. אך המרחק הגאוגרפי לא ניתק את הקשר לקריית גת.

ביקש להיקבר בקריית גת

העיר שבה החל את דרכו הציבורית ושבה כיהן כראש המועצה הראשון נותרה חלק בלתי נפרד מסיפור חייו. במסגרת אירועי 70 שנה לקריית גת הוענק לו אות "יקיר העיר", כהוקרה על תרומתו להתפתחותה ולביסוסה בראשית דרכה. האות היה למעשה הכרה מאוחרת בתפקיד שמילא האיש שהיה שם כשהכול עוד היה בתחילת הדרך. לפני מותו ביקש נאור להיקבר בקריית גת – העיר שאותה אהב כל כך ובה מילא תפקיד מרכזי בראשית ימיה.

נאור הותיר אחריו את רעייתו דבורה, את בנו עופר, את בתו תמי ונכדים. בין נכדיו – המוזיקאי והיוצר ארנון נאור. גדעון ודבורה הכירו עוד כשהיו תלמידים במוסד "אהבה" בכפר ביאליק, ומאז היו יחד במשך כ-80 שנה. דבורה, בת 98, הייתה לצדו לאורך כל השנים. ביום שישי, 4 בספטמבר 2026, הובא גדעון נאור למנוחות בבית העלמין בקריית גת. העיר שאותה קיבל כיישוב צעיר, ושאותה קידם מאוד בשנות כהונתו, הייתה גם המקום שבו בחר לסיים את מסעו.

צילום: גדעון נאור בצעירותו [צילום: באדיבות המשפחה]