בידוד הפעיל מסלול מוחי שהגביר שתיית אלכוהול בזכרים

אותה חוויית בידוד חברתי הובילה עכברים זכרים ונקבות לשני כיוונים מנוגדים: הזכרים שתו יותר אלכוהול, ואילו הנקבות דווקא הפחיתו את השתייה. מחקר חדש שפורסם ב-25.8.26 ב-Nature Neuroscience הצליח להתחקות אחר אחד המסלולים המוחיים שמאחורי העלייה אצל הזכרים - ואף להפעיל ולכבות אותו באופן ניסויי.

החוקרים מאוניברסיטת נורת'ווסטרן וממכון סאלק התמקדו במסלול שמחבר את האמיגדלה הבסיסית-צדית לקליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית. הם מצאו שבידוד חברתי הגביר את הרגישות והפעילות של המסלול בזכרים, אך החליש אותן בנקבות - באותו כיוון שבו השתנתה צריכת האלכוהול.

11 ימים לבד

הניסוי התחיל כאשר העכברים חיו בקבוצות. במשך שעה בכל יום ניתנה להם בחירה בין מים לבין תמיסה שהכילה 15% אלכוהול.

לאחר תקופת הבסיס הועברו חלק מהעכברים לבידוד חברתי למשך 11 ימים. בניתוח המרכזי השתתפו 14 זכרים ו-11 נקבות.

אצל הזכרים נרשמה עלייה הדרגתית בשתיית האלכוהול במהלך הבידוד. היא הגיעה לשיא לאחר כשבוע ונשארה גבוהה בהמשך. אצל הנקבות קרה ההפך - השתייה ירדה. ההבדל בין המינים היה מובהק סטטיסטית, בעוד צריכת המים לא השתנתה בעקבות תנאי הדיור.

כלומר, לא מדובר פשוט בכך שהעכברים המבודדים נעשו צמאים יותר.

מהאמיגדלה אל קליפת המוח הקדמית

החוקרים התמקדו בתאי עצב באמיגדלה הבסיסית-צדית, BLA, ששולחים שלוחות לקליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית, mPFC.

שני האזורים משתתפים בעיבוד רגשות, תגמול, לחץ, קבלת החלטות והכוונת התנהגות.

בדיקות אלקטרופיזיולוגיות הראו כי רמת הרגישות של תאי BLA שמקרינים ל-mPFC השתנתה בעקבות הבידוד באופן שתאם את השינוי בהתנהגות: הפעילות עלתה בזכרים וירדה בנקבות.

העובדה ששינוי עצבי דומה הופיע בכיוון הפוך בשני המינים חיזקה את החשד שהמסלול עצמו עשוי להשתתף בוויסות השתייה.

המוח החל להגיב יותר לאלכוהול

בשלבים הבאים השתמשו החוקרים בדימות סידן ברמת תאים בודדים ובמיקרוסקופים זעירים שהותקנו על ראשי העכברים.

כך היה אפשר לעקוב אחר פעילות תאי עצב בזמן שהעכברים נעו, קיבלו רמזים ושתו.

אצל זכרים מבודדים, הפעילות במסלול BLA-mPFC לא רק השתנתה במהלך שתיית האלכוהול - היא גם הכילה מידע שאפשר לחוקרים לנבא את דפוסי השתייה.

במקביל חל שינוי באופן שבו קליפת המוח הקדם-מצחית ייצגה תגמולים שונים.

התגובה העצבית לאלכוהול התחזקה לאחר הבידוד, בעוד התגובה לסוכרוז - תגמול טבעי ומתוק - נחלשה. תגובת המוח למים לא השתנתה באופן דומה.

החוקרים מציעים שבידוד חברתי אינו רק מעלה באופן כללי את המוטיבציה לשתות, אלא עשוי לשנות את המשקל היחסי שהמוח מעניק לאלכוהול לעומת תגמולים אחרים.

הפעילו את המסלול - והשתייה עלתה

המבחן המשמעותי ביותר הגיע כאשר החוקרים עברו מתצפית להתערבות.

באמצעות אופטוגנטיקה - טכניקה שמאפשרת להפעיל תאי עצב מסוימים באמצעות אור - הם הפעילו את מסלול BLA-mPFC אצל עכברים זכרים שלא עברו בידוד.

התוצאה הייתה עלייה בצריכת האלכוהול.

יתרה מכך, הפעלת המסלול שינתה את תגובת תאי קליפת המוח הקדם-מצחית לאלכוהול באופן שדמה לדפוס שנראה לאחר בידוד חברתי.

זהו צעד חשוב מעבר למתאם: הפעלת המסלול לבדה הייתה מספקת כדי לדחוף את ההתנהגות לכיוון שנצפה בבידוד.

כיבו את המסלול - והשתייה ירדה

החוקרים ביצעו גם את הניסוי ההפוך.

אצל זכרים שכבר היו מבודדים וששתו יותר, הם עיכבו את פעילות המסלול.

צריכת האלכוהול ירדה.

השילוב בין שני הניסויים - הפעלה שהגבירה שתייה ועיכוב שהפחית אותה - הוא שמאפשר לחוקרים לטעון שהמסלול משתתף באופן סיבתי בהתנהגות אצל העכברים הזכרים, ולא רק מגיב לשתיית האלכוהול לאחר שהיא מתרחשת.

הנקבות הגיבו בדיוק להפך

אחת התוצאות המפתיעות ביותר הייתה דווקא אצל הנקבות.

בידוד חברתי לא הגדיל אצלן את שתיית האלכוהול אלא הקטין אותה, ובמקביל גם רגישות מסלול BLA-mPFC ירדה.

החוקרים מדגישים שהשלבים המנגנוניים המפורטים של המחקר התמקדו לאחר מכן בעיקר בזכרים, משום ששם נמצא דפוס העלייה בשתייה שאותו ביקשו להסביר.

לכן עדיין אין הסבר מקביל מלא לשאלה מדוע הבידוד גרם לנקבות לשתות פחות.

החוקרים מציעים לבחון בעתיד גורמים כמו הורמוני מין והבדלים בסיסיים בארגון המעגלים העצביים, אך לפי שעה אלה השערות ולא ממצאים של המחקר.

גם המעמד החברתי השפיע

המחקר חשף עוד רובד מעניין: גם לפני הבידוד, ההבדלים בצריכת האלכוהול בין העכברים היו קשורים למעמדם החברתי בקבוצה.

אצל זכרים, המעמד החברתי המשיך להסביר חלק מהשונות גם בתקופת הבידוד. בין היתר נמצא קשר בין המעמד לבין מספר הליקוקים מהאלכוהול לאחר ההפרדה.

המשמעות היא שהתגובה לבידוד אינה אחידה אפילו בתוך אותו מין. ניסיון חברתי קודם ומקומו של הפרט בקבוצה עשויים להשפיע על האופן שבו המוח מגיב כאשר הקשרים החברתיים נקטעים.

בידוד אינו בדידות

כאן נדרשת ההסתייגות המרכזית.

המחקר נערך בעכברים. החוקרים יצרו מצב ברור ומדיד של בידוד חברתי - העברת בעל החיים מחיים עם בני מינו לחיים לבד.

אצל בני אדם, לעומת זאת, בידוד חברתי ובדידות אינם אותו דבר. אדם יכול לחיות לבד ולא להרגיש בודד, או להיות מוקף אנשים ולחוות בדידות קשה.

גם צריכת אלכוהול בבני אדם מושפעת מתרבות, אישיות, זמינות, טראומה, מחלות נפש, מצב כלכלי, הרגלים משפחתיים, גנטיקה ועוד שורה ארוכה של גורמים שהמודל בעכברים אינו משחזר.

לכן המחקר אינו מוכיח שבדידות "מפעילה את אותו מסלול" אצל גברים.

אין להסיק שנשים ישתו פחות

זהירות דומה נדרשת גם בנוגע להבדל בין המינים.

התוצאה שלפיה נקבות עכברים שתו פחות לאחר הבידוד מעניינת מאוד מבחינה ביולוגית, אבל אינה מאפשרת להסיק שנשים מבודדות או בודדות נוטות להפחית צריכת אלכוהול.

אפילו בעכברים, הניסויים הסיבתיים המעמיקים התמקדו בעיקר בזכרים.

לכן אין בשלב זה בסיס להציג את המסלול שנמצא כמנגנון שמסביר את התנהגות שני המינים.

מדוע זה מעניין בישראל

למחקר יש עניין מיוחד בישראל משום שהוא מחבר בין שלושה תחומים בעלי משמעות ציבורית: בידוד חברתי, לחץ מתמשך ושימוש באלכוהול.

תקופות של מלחמה, פינוי מהבית, עבודה במשמרות, ניתוק ממסגרות חברתיות ואובדן של קשרים קבועים עשויות להגביר בדידות ומצוקה. עם זאת, המחקר הנוכחי אינו בדק אף אחת מהאוכלוסיות האלה בישראל, ולכן זו רלוונטיות אפשרית בלבד ולא תוצאה שניתן להחיל ישירות.

הממצא המרכזי הוא עקרוני יותר: חוויה חברתית יכולה, לפחות בעכברים, לשנות את פעילותם של מעגלי מוח שמווסתים תגמול והתנהגות ולהשפיע על צריכת חומר ממכר.

כיוון אפשרי לטיפול - לא טיפול קיים

מבחינה מדעית, זיהוי מסלול עצבי מוגדר מעורר מיד שאלה טיפולית: האם אפשר יהיה בעתיד לווסת אותו ולהפחית שימוש מזיק באלכוהול?

כרגע התשובה רחוקה מלהיות מעשית.

אופטוגנטיקה מחייבת שינוי גנטי של תאי העצב והחדרת סיב אופטי למוח, ולכן אינה טיפול שגרתי בבני אדם.

גם אם יתברר שהמסלול המקביל קיים ומשמעותי אצל אנשים, יהיה צורך למצוא דרך תרופתית, חשמלית או אחרת להשפיע עליו באופן מדויק ובטוח.

לא מדובר במחקר על התמכרות מלאה

עוד הבחנה חשובה היא שהמחקר בחן שינוי בצריכת אלכוהול ולא אבחנה קלינית של הפרעת שימוש באלכוהול.

עכברים שהגדילו את השתייה לאחר בידוד אינם שקולים לבני אדם עם התמכרות.

המחקר מראה כיצד גורם סביבתי עשוי לשנות התנהגות הקשורה לצריכת אלכוהול ואת פעילות מערכת התגמול - לא כיצד מתפתחת בהכרח התמכרות כרונית על כל מרכיביה.