רמות סוכר גבוהות עלולות להגביר עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה

אותו זן חיידק ואותה אנטיביוטיקה - אבל סביבה מטבולית שונה יכולה לשנות באופן דרמטי את מספר התאים שמצליחים לשרוד. מחקר שפורסם (יום ה', 3.9.26) בכתב העת Nature Communications מצא כי גלוקוז עשוי להשפיע על תופעה המכונה "הטרו-עמידות", שבה בתוך אוכלוסייה שרובה רגישה לאנטיביוטיקה מסתתרת תת-אוכלוסייה קטנה ועמידה.

החוקרים מאוניברסיטת אמורי בחנו את החיידק Enterobacter cloacae ואת האנטיביוטיקה פוספומיצין. כאשר היה גלוקוז בסביבה, שיעור החיידקים העמידים בתוך האוכלוסייה גדל באופן משמעותי.

המנגנון שנמצא מפתיע משום שהוא קשור דווקא לדרך שבה התרופה נכנסת לחיידק. פוספומיצין יכולה להיכנס דרך נשא בשם GlpT. גלוקוז הפעיל מנגנון של דיכוי קטבולי שהפחית את ביטוי GlpT, אך לא באותה מידה בכל תא. תאים שבהם ביטוי הנשא היה נמוך במיוחד הכניסו פחות אנטיביוטיקה לתוכם ולכן היו בעלי סיכוי גבוה יותר לשרוד.

החוקרים מצאו גם שהגן fosA, המסייע לנטרל פוספומיצין, חיזק את התופעה. השילוב בין מנגנון עמידות קיים לבין הבדלים מטבוליים זמניים בין תאים יצר אוכלוסייה שבה חלק קטן מהחיידקים התנהג באופן שונה מאוד מן הרוב.

החלק בעל המשמעות הרפואית האפשרית הגיע בניסויי בעלי החיים. במודלים של עכברים עם היפרגליקמיה או סוכרת נמצאה במהלך זיהום תדירות גבוהה יותר של תת-האוכלוסייה העמידה, בהתאם להשפעת הגלוקוז שנראתה במעבדה.

הממצא אינו אומר שאכילת סוכר הופכת חיידקים לעמידים לאנטיביוטיקה, וגם לא שכל אנטיביוטיקה מושפעת באופן דומה. מדובר בחיידק מסוים, בתרופה מסוימת ובמנגנון מוגדר. החשיבות הרחבה יותר היא האפשרות שמצבו המטבולי של החולה - למשל רמות גלוקוז גבוהות - עשוי במקרים מסוימים לשנות את התנהגות אוכלוסיית החיידקים ולגרום לכך שבדיקת רגישות רגילה לאנטיביוטיקה לא תספר את כל הסיפור.