חיסון הפפילומה נקשר לירידה של 68% בסרטן הראש והצוואר

חיסון נגד נגיף הפפילומה האנושי עשוי להגן מפני הרבה יותר מסרטן צוואר הרחם. מחקר רחב במיוחד מצא כי אנשים שקיבלו את החיסון היו בסיכון נמוך בכ-68.5% לפתח סרטן ראש וצוואר לעומת אנשים דומים שלא חוסנו.

המחקר, שפורסם ב-16.8.26 ב-International Journal of Infectious Diseases, התבסס על רשומות רפואיות מ-66 ארגוני בריאות בארה"ב. החוקרים מטייוואן השוו 716,630 בני אדם שחוסנו נגד HPV בגילי 9-45 למספר זהה של לא-מחוסנים, לאחר התאמה לפי גיל, מין ומחלות רקע.

40 מקרי סרטן לעומת 130

במהלך המעקב אובחנו 40 מקרי סרטן ראש וצוואר בקרב המחוסנים, לעומת 130 בקבוצת הביקורת. יחס הסיכון היה 0.315 - כלומר סיכון יחסי נמוך בכ-68.5% בקרב מי שקיבלו חיסון HPV.

זהו פער גדול, אך חשוב לשים לב גם למספרים המוחלטים: מתוך יותר מ-1.43 מיליון בני אדם אובחנו בסך-הכל 170 מקרי סרטן ראש וצוואר. לכן אף שהקשר הכולל היה חזק, האומדנים בתתי-הסוגים מבוססים על מספר קטן עוד יותר של מקרים.

הפער הגדול ביותר בסרטן הלוע

הקשר החזק ביותר נמצא בסרטן הלוע האמצעי - האזור הכולל בין היתר את בסיס הלשון והשקדים, ושבו הקשר לנגיף הפפילומה מבוסס במיוחד.

יחס הסיכון לסרטן הלוע האמצעי היה 0.087. במונחים יחסיים, מדובר בסיכון נמוך בכ-91% בקרב המחוסנים.

התוצאה הזאת גם מתיישבת מבחינה ביולוגית עם מה שכבר ידוע על HPV: הנגיף הוא גורם מרכזי לחלק מגידולי הלוע האמצעי, בעוד שאין ראיות שהוא גורם לכל סוגי סרטן הראש והצוואר. המרכזים לבקרת מחלות בארה"ב, למשל, מציינים כי HPV קשור לסרטן הלוע האמצעי אך אינו נחשב גורם מוכר לסוגים אחרים כגון סרטן הגרון, האף או בלוטות הרוק.

ההשפעה נותרה גם שנים לאחר החיסון

בקרב מי שחוסנו בגילי 26-9 נמצא יחס סיכון של 0.323 לסרטן ראש וצוואר - ירידה יחסית של כ-68%.

החוקרים מצאו שהקשר לסיכון מופחת נותר ניכר גם בחלון של 5 עד 13 שנים לאחר קבלת החיסון.

זהו נתון מעניין במיוחד משום שגידולים הקשורים ל-HPV מתפתחים בדרך כלל שנים רבות לאחר ההדבקה. אחת הבעיות בחקר השפעת החיסון על סרטן הראש והצוואר היא שהחיסונים נכנסו לשימוש נרחב רק בעשורים האחרונים, בעוד שהסרטן מופיע לעיתים בגיל מבוגר בהרבה.

ראיות מן העולם האמיתי

עד היום הראיות החזקות ביותר ליעילות חיסוני HPV הגיעו ממניעת זיהום בנגיף, יבלות ונגעים טרום-סרטניים ומירידה בסרטן צוואר הרחם.

גם לגבי חלל הפה כבר הצטברו עדויות שלפיהן החיסון מפחית מאוד זיהומים בזני HPV הנכללים בחיסון. סקירות קודמות מצאו ירידה של עשרות אחוזים ועד יותר מ-90% בזיהומי HPV אוראליים מסוגי החיסון.

החידוש במחקר הנוכחי הוא שהחוקרים לא הסתפקו בזיהום כסמן ביניים, אלא בחנו אבחנות של סרטן בפועל באוכלוסייה גדולה.

גם מחקרים קודמים כבר הצביעו בכיוון דומה. ניתוח אמריקני שפורסם ב-2024 וכלל יותר מ-3.4 מיליון בני אדם מצא אצל גברים מחוסנים שיעורים נמוכים יותר של סרטן ראש וצוואר.

המשמעות אינה מוגבלת לנשים

לממצא יש חשיבות מיוחדת משום שהחיסון נגד HPV עדיין מזוהה בציבור במידה רבה עם מניעת סרטן צוואר הרחם.

אלא שנגיף הפפילומה יכול לגרום לסרטן גם אצל גברים, ובהם גידולי הלוע, פי הטבעת והפין. סרטן הלוע הקשור ל-HPV אף שכיח במיוחד בקרב גברים במדינות מערביות.

מכאן החשיבות של חיסון נערים ולא רק נערות: הוא נועד בראש ובראשונה למנוע הדבקה בזנים מסרטנים עוד לפני החשיפה לנגיף.

החיסון ניתן גם לבנים בישראל

בישראל החיסון נגד HPV כלול בשגרת החיסונים וניתן הן לתלמידות והן לתלמידים. משרד הבריאות מציין כי נגיף הפפילומה עלול לגרום למספר סוגי סרטן בנשים ובגברים, והאגודה למלחמה בסרטן מציינת במפורש גם סרטן ראש וצוואר בין המחלות שהחיסון עשוי לסייע במניעתן.

לכן המחקר החדש רלוונטי במיוחד להסברת הסיבה שבגללה החיסון ניתן גם לבנים: התועלת האפשרית אינה מסתכמת בהפחתת העברת הנגיף לבנות, אלא עשויה לכלול הגנה ישירה של הגברים עצמם מפני גידולים הקשורים ל-HPV.

אבל 68% אינם "יעילות החיסון"

למרות גודל המדגם המרשים, אי-אפשר לומר על סמך המחקר כי החיסון "מונע 68.5% ממקרי סרטן הראש והצוואר".

המחקר רטרוספקטיבי ותצפיתי. המשתתפים לא הוקצו באקראי לקבל חיסון או להישאר לא-מחוסנים. החוקרים התאמו את הקבוצות לפי גיל, מין ומחלות רקע, אך רשומות רפואיות אינן מאפשרות לשלוט באופן מלא בכל ההבדלים האפשריים.

עישון וצריכת אלכוהול, לדוגמה, הם גורמי סיכון מרכזיים לסרטן ראש וצוואר. גם התנהגות מינית, מספר בני זוג, שימוש בשירותי בריאות ומאפיינים חברתיים יכולים להיות שונים בין מי שבוחרים להתחסן לבין מי שאינם מתחסנים.

לכן 68.5% הוא אומדן של הקשר שנמצא בין החיסון לבין הסיכון במחקר - לא שיעור הגנה סיבתי שהוכח בניסוי.

לא כל גידול נבדק ל-HPV

מגבלה נוספת היא שהחוקרים הסתמכו על אבחנות ברשומות האלקטרוניות ולא על בדיקה פתולוגית מרכזית של כל גידול.

לכן אי-אפשר לדעת אם כל אחד מגידולי הלוע שנכללו היה למעשה חיובי ל-HPV. עובדה זו מקשה לקבוע עד כמה הירידה שנצפתה נובעת ישירות ממניעת גידולים שנגרמו בידי הנגיף.

מצד שני, העובדה שהקשר החזק ביותר נמצא דווקא בלוע האמצעי - האזור שבו הקשר הביולוגי ל-HPV הוא החזק ביותר - מחזקת את הסבירות שהממצא אינו מקרי בלבד.

גם 13 שנים אינן סוף הסיפור

תקופת מעקב של עד 13 שנים היא יתרון משמעותי, אך עדיין קצרה יחסית להתפתחות סרטן.

חוקרים עצמאיים שהתייחסו למחקר ציינו כי סרטן הלוע יכול להתפתח עשרות שנים לאחר ההדבקה, ולכן יידרש מעקב ארוך עוד יותר כדי לדעת מה תהיה השפעת תוכניות החיסון כאשר דור המתחסנים יגיע לגילים שבהם שכיחות הגידולים עולה.

גם רשות הסרטן הלאומית בארה"ב מציינת כי הראיות הישירות על הפחתת סרטן הלוע עצמו עדיין מתפתחות, בעוד שהראיות להפחתת זיהומי HPV בפה מבוססות יותר.

התמונה מתחילה להתבהר

המחקר החדש אינו מוכיח לבדו שחיסון HPV מונע שני שלישים מסרטני הראש והצוואר, אבל הוא מצטרף לשורה הולכת וגדלה של נתונים המצביעים על השפעה החורגת מסרטן צוואר הרחם.

העובדה שהירידה הגדולה ביותר נמצאה דווקא בסרטן הלוע האמצעי, שבו HPV הוא גורם סיבתי מוכר, מעניקה לממצא משמעות ביולוגית נוספת.

אם התוצאה תאומת במחקרים ארוכי טווח ובמאגרי אוכלוסייה נוספים, היא עשויה לחזק עוד יותר את אחת הסיבות המרכזיות לחיסון מוקדם של בנים ובנות: מניעת זיהום היום כדי להפחית סרטן שעלול להתפתח עשרות שנים מאוחר יותר.