בן גביר מציג "התנתקות 710": 1.86 מיליון עזתים בתוך שבע שנים

יו"ר עוצמה יהודית והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הציג (3.9.26) את תוכנית הדגל של מפלגתו לקראת הבחירות - "התנתקות 710", תוכנית ממשלתית רחבת היקף שנועדה להביא להגירה מרצון של רוב תושבי רצועת עזה למדינות אחרות.

עוצמה יהודית אינה מסתפקת הפעם בסיסמה פוליטית. התוכנית, המתפרסת על עשרות עמודים, מנסה לבנות מנגנון ממשלתי שלם: משרד ייעודי, הסכמים עם מדינות קולטות, תיק אישי לכל מהגר, בדיקות ביטחוניות, מסלולי עבודה ולימודים, סיוע בדיור ובתעסוקה, תקופת קליטה של עד שנתיים ופיקוח על עצם ההסכמה לעזוב.

היעדים שאפתניים במיוחד: 250 אלף עזתים בשנה הראשונה, 1.11 מיליון בתוך שלוש שנים וכ-1.86 מיליון בתוך שבע שנים. במסמך מודגש כי מדובר ביעדי מדיניות ולא בתחזית, וכי הרחבת התוכנית אמורה להיעשות רק בהתאם לביקוש בפועל, למספר המקומות שמדינות היעד התחייבו לספק וליכולת התפעולית.

בן גביר קשר את התוכנית גם למורשתו המדינית של השר לשעבר רחבעם זאבי. "כמה חבל שלא הקשיבו לגנדי, וכמה חבל שבמקום זאת הבאנו עלינו את אסון אוסלו", אמר. "זה הזמן להודות: גנדי צדק".

תוכנית מפורטת יותר מהצהרות העבר

בחינה של התוכנית מלמדת כי בעוצמה יהודית ניסו להתמודד מראש עם חלק ניכר מהביקורת הצפויה. המסמך קובע כי לא תתאפשר יציאה ללא הסכמה חופשית, וכי לא יישלח אדם למדינה שלא התחייבה מראש להעניק לו מעמד חוקי. כל תיק אמור לכלול מסמכים, אשרות, בדיקה ביטחונית, מידע על יעד הקליטה ותוכנית אישית או משפחתית.

גם סוגיית המשפחות זוכה להתייחסות מפורטת. לפי המסמך, לא יופרדו ילדים מהוריהם, למשפחות יותאמו מראש דיור, בתי ספר ושירותי בריאות, ואוכלוסיות פגיעות אמורות לקבל ליווי של עובדים סוציאליים ומסלול מוגן.

התוכנית אף כוללת מנגנון שנועד לבחון אם ההסכמה לעזוב אכן חופשית. על-פי החוברת, המועמד יקבל מידע בערבית על היעד, המעמד, הזכויות והסיכונים, יעבור ראיון ללא נוכחות איש ביטחון ותישמר לו הזכות לחזור בו עד ליציאה. עוד נקבע כי מזון, טיפול רפואי ודיור בסיסי לא יותנו בהסכמה לעזוב. המסמך עצמו מכיר בכך שכפייה, הרס מכוון או תמריץ כלכלי שייתפס כלחץ עלולים להפוך יציאה שנחזית כ"רצונית" לגירוש מבחינה משפטית.

זהו חלק משמעותי בתוכנית, משום שהמשפט הבינלאומי אכן מכיר בזכותו של אדם לעזוב כל מדינה, לרבות את ארצו. מצד שני, האיסור על העברה בכפייה אינו מוגבל להעלאת אנשים בכוח על משאיות. בית הדין הבינלאומי לצדק קבע כי גם מצב שבו לאוכלוסייה אין בחירה ממשית אלא לעזוב עלול להיחשב העברה בכפייה.

מכאן נובע אחד האתגרים המרכזיים של התוכנית: לא די להציג טופס הסכמה חתום. ככל שתנאי החיים ברצועה יהיו כאלה שהעזתי הסביר סבור שאין לו חלופה ממשית לעזיבה, צפויה מחלוקת משפטית חריפה בשאלה עד כמה ההגירה אכן "מרצון".

החסם המרכזי: מי יקלוט

נקודת החולשה הבולטת ביותר אינה נמצאת בתוך מנגנון ההגירה, אלא מחוצה לו. כדי להגיע ליעדים שהציבה עוצמה יהודית דרושים הסכמים שיאפשרו קליטה של מאות אלפי בני אדם מדי שנה. לפי שעה אין בתוכנית מערך של הסכמים חתומים בהיקף שמתקרב לכך.

גם החוברת עצמה המתארת את התוכנית אינה מסתירה את הבעיה. היא קובעת כי מדינות רבות מתנגדות לקליטה, כי מצרים וירדן מתנגדות למהלך וכי הנכונות באירופה ובארה"ב מוגבלת.

בהודעת המפלגה נאמר כי נבחנות טורקיה, אתיופיה, קונגו ומדינות ערב. אלא שלפחות ביחס לטורקיה קיים פער מובהק בין היעד הישראלי לבין עמדתה המוצהרת של אנקרה: ממשלת טורקיה הודיעה כי היא דוחה כל ניסיון להוציא תושבים מעזה אל מחוץ לארצם וכי השתתפות טורקית במהלך כזה אינה עומדת על הפרק.

גם מצרים וירדן התנגדו בפומבי להצעות להעברת תושבי עזה לשטחן, ומצרים הגדירה זאת איום על הביטחון הלאומי והסוגיה הפלשתינית.

לעומת זאת, בשנים האחרונות דווח על מגעים ישראלים עם מדינות אחרות. ביולי 2025 דווח כי ראש המוסד הציג בפני הממשל האמריקני מגעים עם אתיופיה, אינדונזיה ולוב בניסיון למצוא מדינות שיהיו מוכנות לקלוט עזתים. הדיווחים האלה מעידים שקיימת עבודת מטה מסוימת - אך אינם מהווים התחייבות לקליטת מאות אלפים.

כלומר, התוכנית יכולה לבנות משרד, מערכות מידע ומנגנוני פיקוח, אך ללא מדינות יעד היא נשארת בעיקר תשתית מנהלית.

10 מיליארד לפתיחה - ועד עשרות מיליארדים בהמשך

עוצמה יהודית מציעה להשקיע 10 מיליארד שקל בשלב הראשון. נוסף על כך נקבעת מסגרת ישראלית של עד 50 מיליארד שקל, שאמורה להיות מופעלת כנגד השתתפות חיצונית ובהתאם למספר מקומות הקליטה שיסוכמו מראש.

החוברת מציעה עיקרון של לפחות שקל בינלאומי אחד כנגד כל שקל ישראלי שיוצא במסגרת ההתאמה, מעבר לתקציב הפתיחה. אם המסגרת המלאה תופעל, מדובר אפוא במהלך שהיקפו הכולל עשוי להגיע עד כ-110 מיליארד שקל - 60 מיליארד ישראלים ועד לפחות 50 מיליארד ממקורות חיצוניים. זהו חישוב הנובע ממבנה המימון המוצע, ולא סכום שהמפלגה מתחייבת להוציא מראש.

התשלומים עצמם אמורים להיות מותנים בתוצאות. לפי התוכנית, למדינות ולגורמי הקליטה לא יועבר מלוא הסכום בעת היציאה מעזה. הכסף ישולם בשלבים - לאחר קבלת אשרה, הגעה, השגת דיור ומעמד, שילוב בחינוך או בהכשרה, כניסה לתעסוקה ולבסוף לאחר שנתיים של יציבות.

מבחינה ניהולית, זהו אחד החלקים היותר מבוססים בתוכנית: במקום לשלם על עצם הוצאת האדם מעזה, מבקשת עוצמה יהודית לקשור את התמורה ליכולת להראות שהמהגר אכן נקלט במדינת היעד.

גם נתוני הביקוש דורשים זהירות

בעוצמה יהודית מסתמכים על נתונים שלפיהם עוד לפני המלחמה ביקשו כ-32% מתושבי הרצועה להגר, ועל סקר ממרס 2024 שלפיו 60% ביקשו להגר לצמיתות ו-10% באופן זמני. החוברת מוסיפה כי ערב המלחמה המתינו כ-83 אלף איש ליציאה דרך רפיח.

הנתונים האלה בהחלט מצביעים על כך שהרעיון אינו מנותק לחלוטין מרצונות הקיימים בתוך החברה העזתית. משברים כלכליים, אבטלה, חוסר יציבות ושנים של שלטון חמאס יכולים ליצור ביקוש ממשי להגירה גם ללא לחץ ישראלי.

עם זאת, יש להבחין בין תשובה לסקר לבין נכונות לעזוב בפועל לצמיתות, ובין נכונות של מאות אלפים לעזוב לבין קיומה של מדינה שתעניק להם מעמד, עבודה, בית ספר ושירותי בריאות. גם התוכנית עצמה מכירה בכך וקובעת שקצב ההרחבה יהיה לפי הנמוך מבין שלושה נתונים: מספר המבקשים, מספר המקומות במדינות היעד ויכולת הביצוע.

נוסף על כך, החוברת מציגה שורה של נתונים וממצאי מחקר, אך אינה מפרטת באופן מלא לצד כל נתון את מקורו, שיטת הדגימה והגוף שביצע אותו. לצורך הפיכת התוכנית מתוכנית מפלגתית למסמך ממשלתי שעליו נשענות החלטות של עשרות מיליארדי שקלים, יהיה צורך לחשוף את התשתית המחקרית במלואה ולאפשר בדיקה עצמאית שלה.

לא תוכנית מופרכת - אך רחוקה עדיין מיכולת ביצוע

המסקנה העולה מקריאת המסמך מורכבת יותר מהוויכוח הפוליטי הרגיל סביב המילים "הגירה מרצון". התוכנית אינה מסמך של עמוד אחד המציע לגרש את תושבי עזה ולחפש אחר כך לאן. היא כוללת מנגנונים שנועדו להבטיח יעד חוקי, בחירה חופשית, שמירת התא המשפחתי, ליווי לאחר המעבר ובקרה תקציבית. על הנייר, אלה מרכיבים חיוניים אם ישראל מבקשת לאפשר לעזתים המעוניינים בכך להגר כחוק.

מנגד, המרכיב שקובע אם "הינתקות 710" היא תוכנית ממשלתית בת ביצוע או בעיקר מצע בחירות עדיין אינו בשליטת בן-גביר: הסכמת מדינות אחרות לקבל אוכלוסייה בהיקפים עצומים. אפילו הצלחה של עשרות אלפים בשנה תהיה רחוקה מאוד מהיעד של רבע מיליון בשנה הראשונה.

בן-גביר הבהיר כי מבחינתו מדובר בדרישה קואליציונית מרכזית. "בממשלה הבאה, הקמת משרד הגירה, עם שר בראשו, תקציבים וסמכויות, תהיה בראש הדרישות הקואליציוניות שלנו", אמר. לדבריו, עוצמה יהודית תדרוש לעצמה את המשרד.

"התוכנית שאנחנו משיקים היום, 'הינתקות 710', היא התיקון גם לבעיית עזה, לתושבי עזה, והיא גם התיקון לחטא הקונספציה", אמר בן-גביר. "במקום אשליות של שלום עכשיו, צריך מעשים של הגירה עכשיו. במקום לחפור מנהרות, הגיע הזמן לארוז מזוודות".