לא רק כמה אדם שוקל, אלא גם כמה מגופו מורכב משומן - ובעיקר כיצד הנתון הזה משתנה לאורך השנים - עשוי לספק מידע נוסף על הסיכון לפתח סוכרת. מחקר אורך חדש שפורסם ב-23.8.26 ב-Scientific Reports מצא כי כל עלייה של נקודת אחוז אחת בשומן הגוף בין שתי בדיקות עוקבות לוותה בעלייה של 4% בסיכון לסוכרת אצל גברים ושל 5% אצל נשים.
החוקרים מהמכון הלאומי לבריאות של קוריאה הדרומית ניתחו נתונים של 11,016 מבוגרים ממחקר הגנום והאפידמיולוגיה הקוריאני. המשתתפים עברו בדיקות חוזרות אחת לשנתיים ונעקבו עד 21 שנה. משך המעקב הממוצע היה 8.8 שנים, ובמהלכו פיתחו 1,680 מהם סוכרת.
השינוי לאורך הזמן הוסיף מידע מעבר למשקל
מרבית המחקרים הקודמים בחנו את אחוז השומן בנקודת זמן אחת. כאן השתמשו החוקרים במודלים שהתעדכנו בכל ביקור ובחנו הן את רמת השומן הנוכחית והן את השינוי מאז הבדיקה הקודמת.
אצל גברים, כל עלייה של נקודת אחוז אחת בשומן הגוף לוותה ביחס סיכון של 1.04 לסוכרת - עלייה של 4%, עם רווח סמך של 95% בין 1.02 ל-1.07. אצל נשים יחס הסיכון היה 1.05 - עלייה של 5%, עם רווח סמך של 1.03-1.08.
חשוב לדייק במשמעות המספרים: מדובר בעלייה יחסית בסיכון שנצפה במודל, לא בעלייה של 4 או 5 נקודות אחוז בסיכון המוחלט. גם אין להסיק שאדם שיעלה למשל חמש נקודות אחוז בשומן גופו בהכרח יעלה את סיכונו בדיוק בשיעור מצטבר קבוע.
גם מדד מסת גוף תקין עלול להחמיץ סיכון
אחד הממצאים המעניינים נגע לגברים שלא הוגדרו כסובלים מהשמנה לפי מדד מסת הגוף. בקרבם, מי שהשתייכו לקבוצת אחוז השומן הגבוה היו בסיכון גבוה ב-31% לפתח סוכרת לעומת גברים בעלי אחוז שומן בטווח הביניים. יחס הסיכון היה 1.31, אך רווח הסמך היה רחב יחסית - 1.00 עד 1.72.
הממצא מחזק את ההבחנה בין משקל לבין הרכב גוף. שני אנשים יכולים להיות בעלי אותו מדד מסת גוף, אך אחד מהם לשאת שיעור גבוה יותר של שומן ופחות רקמה רזה.
עם זאת, אין מכאן מסקנה שמדד מסת הגוף חסר ערך. הוא נותר כלי פשוט ושימושי להערכת סיכון באוכלוסייה. המחקר מציע שמדידת הרכב הגוף עשויה להוסיף מידע במקרים מסוימים, ולא להחליף בהכרח את המדדים הקיימים.
ירידה בשומן אצל נשים הציגה תמונה מורכבת
אצל נשים שהיו בבדיקה הקודמת בקבוצת אחוז השומן הגבוה, ירידה באחוז השומן לוותה בסיכון נמוך יותר לסוכרת לעומת נשים ששיעור השומן שלהן נותר ללא שינוי. זהו ממצא שמתיישב עם האפשרות שהפחתת שומן עשויה להיות מועילה.
אלא שכאשר החוקרים ניתחו את הנתונים בדרך אחרת - לפי מעבר בין קטגוריות של אחוז שומן - נשים שעברו מקבוצת השומן הגבוה לקבוצה הבינונית או הנמוכה עדיין הציגו סיכון גבוה ב-36% לעומת נשים שנשארו לאורך הזמן בקבוצה הבינונית. יחס הסיכון היה 1.36 ורווח הסמך 1.01-1.84.
אין לפרש את הנתון כאילו ירידה בשומן מגדילה את הסיכון. ייתכן שמדובר בהשפעה שנותרה לאחר שנים שבהן שיעור השומן היה גבוה, בהבדלים בריאותיים מוקדמים או אפילו בירידה במשקל שנבעה אצל חלק מהמשתתפות ממצב רפואי אחר.

מדידה חוזרת עשויה להיות חשובה יותר ממספר בודד
זהו למעשה החידוש המרכזי של המחקר. החוקרים אינם מציעים סף חדש של אחוז שומן שממנו אדם מוגדר "בסיכון", אלא מראים כי הכיוון שבו הרכב הגוף משתנה לאורך השנים עשוי להיות בעל משמעות.
מדידה חד-פעמית יכולה לספר כמה שומן יש לאדם היום. רצף מדידות יכול להראות אם שיעור השומן עולה, יורד או נשאר יציב - מידע שעשוי לשקף בצורה טובה יותר את החשיפה המטבולית המצטברת.
החוקרים מסכמים כי הערכה לאורך זמן של אחוז השומן עשויה להשלים את מדד מסת הגוף באמצעות שילוב בין רמת השומן הנוכחית לבין השינויים שחלו בה.
לא הוכח שכל תוספת שומן גורמת לסוכרת
למרות המעקב הארוך, מדובר במחקר תצפיתי. הוא אינו יכול להוכיח שעלייה באחוז השומן היא שגרמה ישירות להתפתחות הסוכרת.
תזונה, פעילות גופנית, עישון, מחלות רקע, תרופות, גיל ושינויים מטבוליים אחרים יכולים להשפיע גם על הרכב הגוף וגם על הסיכון לסוכרת. החוקרים ניסו להתאים סטטיסטית למשתנים רבים, אך אי-אפשר לבטל לחלוטין גורמים מערפלים.
נוסף על כך, כל המשתתפים היו מקוריאה הדרומית. הרכב הגוף והסיכון המטבולי משתנים בין אוכלוסיות, ולכן אין להעתיק את יחסי הסיכון במדויק לאוכלוסייה בישראל.
מה אפשר לקחת מהמחקר בישראל
הזיקה לישראל אינה במספר 4% או 5% כשלעצמו, אלא במסר הרחב יותר: משקל תקין אינו מבטיח בהכרח הרכב גוף מיטבי, ומעקב אחרי שינוי בהרכב הגוף עשוי בעתיד לסייע בזיהוי אנשים שסיכון הסוכרת שלהם אינו משתקף היטב במשקל בלבד.
עם זאת, המחקר אינו קובע שכל אדם צריך להתחיל למדוד אחוזי שומן באופן שגרתי. שיטות המדידה שונות זו מזו בדיוקן, והחלטות רפואיות עדיין מבוססות על מכלול גורמי הסיכון - ובהם סוכר בדם, היקף מותניים, לחץ דם, שומנים בדם, היסטוריה משפחתית ואורח חיים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה