מחקר ישראלי: לוחמי צה"ל נעשו דומים יותר זה לזה - גם במוח

מחקר ישראלי חדש מצא כי בתחילת השירות בצה"ל, "טביעות האצבע" התפקודיות של מוחות לוחמי חי"ר נעשו דומות יותר זו לזו באופן זמני. המשמעות אינה שמוחות החיילים הפכו זהים, אלא שהדפוסים הייחודיים של הקישוריות המוחית נעשו פחות מובחנים זה מזה, כך שהיה קשה יותר לזהות כל חייל לפי הסריקה שלו בלבד.

המחקר, שנערך בהובלת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ובשיתוף חיל הרפואה בצה"ל, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת אריאל, המרכז הרפואי שלוותה ומוסדות מחקר בארה"ב, פורסם ב-Nature Communications.

לכל אדם יש "טביעת אצבע" מוחית

מחקרים קודמים הראו כי דפוס הקישוריות בין אזורים שונים במוח, הנמדד באמצעות MRI תפקודי במנוחה, הוא ייחודי ויציב אם מאפשרת לעיתים לזהות אדם מסוים לפי סריקה אחת ולהתאים אותה לסריקה אחרת שלו.

במחקר החדש ביקשו החוקרים לבדוק עד כמה הייחודיות הזאת באמת קבועה, ומה קורה לה כאשר אנשים צעירים נכנסים למסגרת אחידה, אינטנסיבית ותובענית במיוחד כמו שירות קרבי בצה"ל.

החוקרים עקבו לאורך זמן אחרי לוחמי חי"ר צעירים והשוו אותם לקבוצת סטודנטים בני גיל דומה. כל משתתף עבר ארבע סריקות מוח תפקודיות במנוחה בנקודות זמן שונות.

המחקר נשען על עוקבה ישראלית שבה גויסו מלכתחילה 50 מתגייסים ליחידות חי"ר ו-50 סטודנטים. מספר הנבדקים שנכללו בכל ניתוח אורכי היה עשוי להיות קטן יותר בשל נשירה או איכות הסריקות.

החייל נשאר דומה לעצמו

זהו אחד הממצאים המעניינים ביותר במחקר.

הירידה ביכולת לזהות את החיילים לא נבעה מכך שמוחו של כל חייל השתנה עד כדי כך שכבר לא היה דומה לעצמו.

להפך, החוקרים מצאו כי היציבות האישית נשמרה במידה רבה.

מה שכן השתנה היה המרחק בין החיילים זה לזה. דפוסי הקישוריות שלהם נעשו דומים יותר בתקופה המוקדמת של השירות בצה"ל, ולכן "טביעת האצבע" של כל אחד מהם נעשתה פחות ייחודית ביחס לאחרים.

במילים פשוטות: החייל לא הפסיק להיות דומה לעצמו - אבל גם חבריו ליחידה נעשו מעט יותר דומים אליו, והוא אליהם.

אצל הסטודנטים, שעברו באותם חודשים תקופה התפתחותית דומה מבחינת גיל אך לא מסגרת צבאית משותפת, לא נמצא אותו שינוי.

בהמשך הייחודיות חזרה

ההתכנסות בין דפוסי הקישוריות של לוחמי צה"ל לא הייתה קבועה.

בהמשך המעקב עלתה מחדש היכולת להבחין בין החיילים לפי הקישוריות המוחית שלהם. כלומר, "טביעת האצבע" המוחית חזרה להיות מובחנת יותר.

הממצא הזה חשוב משום שהוא מצביע על כך שלא מדובר בהכרח בשינוי קבוע, אלא בתהליך זמני שעשוי להיות חלק מהסתגלות לסביבה חדשה ואינטנסיבית.

רשת המוח שקשורה לחשיבה על העצמי

השינוי בלט במיוחד ב"רשת ברירת המחדל" של המוח, מערכת של אזורים הפעילה בזמן חשיבה פנימית ואינה תלויה במשימה חיצונית מיידית.

רשת זו נקשרה בין היתר לזיכרונות אוטוביוגרפיים, דמיון, התבוננות פנימית ועיבוד מידע הקשור לעצמי.

העובדה שהשינוי בייחודיות הופיע דווקא ברשת הזאת עשויה להצביע על כך שסביבה חברתית ומוסדית חזקה כמו השירות בצה"ל מסוגלת להשפיע לא רק על התנהגות והרגלים, אלא גם על הארגון התפקודי של רשתות מוחיות הקשורות לעיבוד פנימי.

עם זאת, המחקר אינו מוכיח שהחיילים נעשו דומים יותר מבחינת אישיות, דעות או זיכרונות.

לא "מחיקת אישיות"

לממצא עלול להיות פירוש דרמטי מדי, ולכן החוקרים נזהרים מאוד.

המחקר לא בדק אישיות ולא מצא שהשירות בצה"ל "מחק" הבדלים בין החיילים. הוא גם לא הראה שהלוחמים חשבו בצורה דומה יותר, הרגישו בצורה דומה יותר או פיתחו השקפות דומות.

"טביעת האצבע" שנמדדה במחקר היא מדד מתמטי של דפוסי קישוריות בין אזורים במוח בזמן מנוחה.

העובדה ששני דפוסים נעשו דומים יותר מבחינה סטטיסטית אינה אומרת שהאנשים עצמם נעשו זהים יותר מבחינה פסיכולוגית.

מחקר קודם בדק את השפעת הלחימה

המאמר החדש מבוסס על עוקבה שכבר שימשה מחקר קודם של חלק מאותה קבוצת חוקרים, אך השאלה המדעית הפעם שונה.

במחקר קודם נבדקו שינויים ברשתות מוחיות של לוחמים בעקבות חשיפה לפעילות מבצעית והסתגלות נפשית. שם נמצאו שינויים בקישוריות של כמה רשתות, ובהן רשת ברירת המחדל, רשת הבקרה הקוגניטיבית ורשתות הקשב.

המחקר החדש אינו שואל כיצד משתנה הקישוריות הממוצעת אצל לוחם, אלא עד כמה כל מוח נשאר ייחודי ביחס למוחות של שאר חברי הקבוצה.

זהו הבדל מהותי. אדם יכול לעבור שינוי מוחי ועדיין להישאר מאוד שונה מאחרים, והוא גם יכול להישאר דומה לעצמו אך להתקרב מבחינה סטטיסטית לדפוסים של חברי הקבוצה.

מה בצה"ל עשוי להסביר את השינוי

החוקרים אינם יכולים לקבוע איזה מרכיב בשירות הצבאי גרם להתכנסות.

תחילת השירות בצה"ל כוללת כמעט בבת אחת שורה ארוכה של שינויים: אימונים אינטנסיביים, סדר יום אחיד, פעילות גופנית, שינה משותפת, משמעת, לחץ, שהייה ממושכת עם אותה קבוצת אנשים ושינוי חד בהרגלי החיים.

כל אחד מן הגורמים האלה, או השילוב ביניהם, עשוי לתרום לשינוי.

לכן נכון יותר לומר שהשינוי הופיע במהלך השירות בצה"ל ולא לקבוע שהשירות עצמו, כגורם יחיד ומוגדר, הוא שגרם לו.

ייתכן שזה לא ייחודי לצבא

אחת השאלות המעניינות שעולות מן המחקר היא אם אותה תופעה מתרחשת גם במסגרות אחרות.

ייתכן שקבוצות ספורט, פנימיות, מכינות, משלחות ממושכות, מסגרות הכשרה אינטנסיביות או כל סביבה שבה אנשים חיים ופועלים יחד בתנאים אחידים עשויות ליצור תהליך דומה.

המחקר הנוכחי אינו מאפשר לדעת אם צה"ל הוא מקרה ייחודי או רק דוגמה חזקה לסביבה קבוצתית אינטנסיבית.

למחקר יש עניין ישראלי יוצא דופן משום שהנבדקים הם צעירים ישראלים והחשיפה שנבדקה היא שירות קרבי בצה"ל. במחקר השתתפו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, חיל הרפואה בצה"ל, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת אריאל, שלוותה ומוסדות מחקר בארה"ב.

במדינה שבה השירות הצבאי הוא חוויה מרכזית עבור חלק גדול מן הצעירים, הממצא מספק זווית לא שגרתית לשאלה עד כמה מסגרת משותפת וחזקה יכולה להשפיע לא רק על תחושת השייכות והזהות החברתית, אלא גם על האופן שבו רשתות המוח מאורגנות.

לא ברור אם השינוי מועיל או מזיק

הירידה בייחודיות המוחית אינה מוגדרת במחקר כנזק.

ייתכן שהיא משקפת הסתגלות יעילה לסביבה שבה יש חשיבות לעבודה קבוצתית, תגובה מתואמת וסנכרון בין אנשים. ייתכן גם שאין לה משמעות תפקודית מיוחדת.

המחקר אינו מאפשר לקבוע אם ההתכנסות הזמנית מועילה, מזיקה או ניטרלית.

גם העובדה שהייחודיות שבה ועלתה בהמשך מקשה לראות בתופעה כשלעצמה סימן לפגיעה.

המגבלות

המחקר נערך בגברים צעירים בלבד, ולכן אי-אפשר לדעת אם אותו דפוס מתקיים אצל חיילות, אנשי מילואים, חיילים בתפקידים שאינם קרביים או אנשים בגילים אחרים.

נוסף על כך, ההקצאה לשירות קרבי לא הייתה אקראית. מדובר במחקר אורך, שמספק תמונה חזקה יותר ממחקר חד-פעמי, אך עדיין לא מדובר בניסוי שבו החוקרים קבעו מי יתגייס לצה"ל ומי ילמד באוניברסיטה.

לכן ייתכנו גם הבדלים מוקדמים בין הקבוצות שלא נמדדו במלואם.