טירזפטייד - החומר הפעיל במונג'רו - לוותה בסיכון נמוך יותר לשבץ ולתמותה בקרב חולי סוכרת מסוג 2 שסבלו גם מפרפור פרוזדורים, בהשוואה לטיפול בתרופות אחרות ממשפחת GLP-1. כך עולה ממחקר תצפיתי גדול שפורסם ב-22.8.26 ב-Nature Communications.
המחקר כלל 14,118 זוגות של מטופלים שהותאמו זה לזה לפי שורה ארוכה של מאפיינים רפואיים - יותר מ-28 אלף בני אדם בסך הכול. בקבוצה אחת נכללו מטופלים שהחלו לקבל טירזפטייד, ובקבוצה השנייה מטופלים שהחלו לקבל אגוניסטים אחרים לקולטן GLP-1. הנתונים הגיעו מרשת בינלאומית גדולה של רשומות רפואיות ממוחשבות.
פער של 2.1 נקודות אחוז בשבץ
כעבור שנה נמצא כי הסיכון לשבץ מכל סוג היה נמוך יותר בקבוצת הטירזפטייד. ההפרש המוחלט בין הקבוצות עמד על 2.1 נקודות אחוז. בנוסף נמצאו שיעורים נמוכים יותר הן של שבץ איסכמי, הנגרם מחסימת כלי דם במוח, והן של שבץ דימומי.
הפער היה גדול עוד יותר בתמותה מכל סיבה: לאחר שנה נמצא הבדל מוחלט של 6.2 נקודות אחוז לטובת המטופלים בטירזפטייד. מחברי המאמר מסכמים כי השימוש בתרופה לווה בסיכון נמוך יותר לשבץ ולמוות לעומת אגוניסטים אחרים ל-GLP-1.
המספרים מרשימים, אך אין לפרש אותם כהוכחה שטירזפטייד היא שגרמה להפחתה. בניגוד לניסוי קליני אקראי, המטופלים במחקר קיבלו את התרופות כחלק מהטיפול הרפואי הרגיל, והחוקרים ניסו בדיעבד ליצור קבוצות דומות ככל האפשר.
חולים שנמצאים מלכתחילה בסיכון גבוה
פרפור פרוזדורים הוא הפרעת קצב שכיחה שבה העליות בלב אינן מתכווצות באופן סדיר. המצב עלול לעודד היווצרות קרישי דם, שיכולים להגיע למוח ולגרום לשבץ. סוכרת מסוג 2 מוסיפה בפני עצמה סיכון למחלות כלי דם ולשבץ.
לכן חולים הסובלים משני המצבים יחד נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה במיוחד. גם טיפול בנוגדי קרישה, איזון רמות הסוכר ושליטה בגורמי הסיכון אינם מבטלים לחלוטין את הסיכון הנותר.
המחקר החדש בולט משום שלא השווה טירזפטייד לטיפול דמה או לתרופה שאינה משפיעה על מערכת האינקרטינים, אלא לתרופות אחרות ממשפחת GLP-1. בכך הוא מנסה לענות על שאלה מעשית יותר: האם יש הבדל בין אפשרויות טיפול שכבר משמשות בחולי סוכרת.
מה עשוי להסביר את ההבדל
טירזפטייד פועלת בשני מסלולים הורמונליים - GIP ו-GLP-1 - ומביאה בדרך כלל לירידה ניכרת במשקל ולשיפור באיזון הסוכר. השפעות אלה יכולות כשלעצמן להפחית גורמי סיכון לבביים וכלי דם.
אלא שהמחקר אינו יכול לקבוע אם הסיכון הנמוך יותר לשבץ נבע מהשפעה ישירה של התרופה, מירידה גדולה יותר במשקל, מאיזון טוב יותר של הסוכר, מירידה בלחץ הדם או משילוב של כמה מנגנונים.
ברקע עומדות גם תוצאות הניסוי האקראי SURPASS-CVOT, שבו טירזפטייד נמצאה לא נחותה מדולגלוטייד מבחינת משלב של מוות לבבי, אוטם או שבץ בחולי סוכרת עם מחלת לב וכלי דם. עם זאת, באותו ניסוי לא הוכחה עליונות מובהקת של טירזפטייד במשלב התוצאות הראשי.
המחקר אינו מצדיק החלפת תרופה
למרות ההבדלים שנמצאו, מחברי המחקר עצמם אינם ממליצים לשנות את הטיפול בחולי פרפור פרוזדורים על בסיס התוצאות בלבד. הם קובעים במפורש כי נדרש ניסוי אקראי לפני שניתן יהיה לשנות המלצות טיפוליות.
הסיבה היא שמחקר המבוסס על רשומות רפואיות חשוף למה שמכונה ערבול שיורי. גם לאחר התאמה סטטיסטית, ייתכנו הבדלים חשובים בין מי שקיבלו טירזפטייד לבין מי שקיבלו תרופה אחרת - חומרת ההשמנה, רמת ההיענות לתרופות, מצב כלכלי, איכות המעקב, תזונה, פעילות גופנית או מאפיינים שלא תועדו ברשומה.
גם הבחירה של רופא בטירזפטייד יכולה להיות מושפעת ממאפייני המטופל. לכן אי-אפשר לדעת בוודאות אם התרופה עצמה אחראית לכל הפער שנצפה.
לא תחליף לנוגדי קרישה
המחקר גם אינו מציע שטירזפטייד יכולה להחליף טיפול נוגד קרישה אצל חולה הזקוק לו בשל פרפור פרוזדורים. הטיפול למניעת קרישי דם נשאר אמצעי מרכזי להפחתת הסיכון לשבץ בחולים המתאימים לכך.
אם ההשפעה שנמצאה תאושר בעתיד, טירזפטייד עשויה להוות שכבת הגנה נוספת אצל חולים שממילא זקוקים לטיפול בסוכרת - ולא חלופה לטיפול הייעודי בפרפור.
השאלה רלוונטית מאוד גם בישראל. טירזפטייד משמשת לטיפול בסוכרת ובהשמנה, ופרפור פרוזדורים נפוץ במיוחד בגילים המבוגרים - אותם גילים שבהם גם שכיחות הסוכרת עולה.
אם ניסוי אקראי יאשר בעתיד כי לטירזפטייד יתרון של ממש בהפחתת שבץ בקרב חולים הסובלים משני המצבים, הדבר עשוי להשפיע על בחירת הטיפול בסוכרת כאשר קיימות כמה אפשרויות מתאימות.
בשלב הנוכחי, עם זאת, אין הצדקה לבחור בטירזפטייד או להחליף טיפול קיים רק כדי להפחית את הסיכון לשבץ על סמך המחקר הנוכחי.
המחקר מומן בידי Lo-Hsu Medical Foundation ו-Lotung Poh-Ai Hospital בטייוואן. המחברים הצהירו שאין להם ניגודי עניינים. המאמר התקבל ב-24.7.26 ופורסם ב-22.8.26 לאחר ביקורת עמיתים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה