מחצית הישראלים לא נסעו באוטובוס בשנה האחרונה - ורק 16% מגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית

מחצית הישראלים בני 20 ומעלה לא נסעו אפילו פעם אחת באוטובוס של התחבורה הציבורית במהלך השנה האחרונה, ורק 15% משתמשים באוטובוסים מדי יום או כמעט מדי יום. כך עולה מנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2025, שפורסמו (2.9.26) ומציגים תמונה מורכבת של התחבורה הציבורית בישראל: שביעות רצון סבירה מחלקים מסוימים של השירות, לצד ירידה מתמשכת בשימוש באוטובוסים ותלות עמוקה ברכב הפרטי.

בסקר השתתפו 6,452 בני 20 ומעלה, המייצגים כ-6.3 מיליון בני אדם. הנתונים הושוו גם לסקר דומה שנערך ב-2015, וכך מאפשרים לבחון כיצד השתנו הרגלי הנסיעה ועמדות הציבור בתוך עשור.

פחות נוסעים באוטובוסים

כ-3.2 מיליון בני 20 ומעלה, שהם 50% מהאוכלוסייה בגילים אלה, השתמשו באוטובוסים בשנה האחרונה. השיעור גבוה יותר בקרב נשים - 53%, לעומת 47% מהגברים - והוא מגיע לשיא בקרב צעירים בני 20-24, ש-73% מהם נסעו באוטובוסים.

אלא שהמגמה ארוכת הטווח אינה מעודדת מבחינת התחבורה הציבורית: ב-2015 השתמשו באוטובוסים 57% מבני 20 ומעלה, וכעבור עשור ירד השיעור ל-50%. הירידה ניכרת כמעט בכל קבוצות הגיל. בקרב בני 25-29, למשל, צנח שיעור המשתמשים מ-68% ל-56%, ובקרב בני 65 ומעלה מ-60% ל-51%.

גם תדירות השימוש מלמדת שהאוטובוס אינו כלי תחבורה יומיומי עבור מרבית הציבור. רק 15% נוסעים בו מדי יום או כמעט מדי יום ועוד 13% פעם או פעמיים בשבוע. 18% נוסעים פעמיים בחודש או פחות, וכמחצית כלל לא השתמשו באוטובוסים במהלך 12 החודשים שקדמו לסקר. גם שיעור הנוסעים בתדירות גבוהה נמוך מזה שנמדד לפני עשור.

הבעיה הגדולה - התדירות

למרות הירידה בשימוש, 52% מהציבור עדיין מעניקים לתפקוד האוטובוסים בישראל ציון חיובי. 31% מעריכים את תפקודם באופן שלילי ו-17% אינם יודעים להעריך. בחיפה נרשם שיעור גבוה יחסית של הערכה חיובית - 66%, בירושלים 65%, בבאר שבע 60%, ואילו באשדוד רק 46%. במחוזות הצפון והדרום וכן ביהודה ושומרון נרשמה ירידה בהערכה לעומת 2015.

אחת מנקודות החולשה הבולטות ביותר היא תדירות הקווים הבין-עירוניים. רק 31% מהציבור מרוצים מתדירותם במקום מגוריהם, וגם במדד זה נרשמה ירידה בתוך עשור. הפערים בין הערים גדולים: בבני ברק מחצית מהתושבים מרוצים מהתדירות, בבאר שבע 41%, בירושלים 38%, בחיפה 37% ובתל אביב-יפו רק 29%.

גם בקרב מי שכבר משתמשים בתחבורה הציבורית, לא כולם משוכנעים שהיא מאפשרת להגיע ליעד ביעילות. רק 56% מהנוסעים באוטובוסים מסכימים כי בדרך כלל הם יכולים להגיע ממקום מגוריהם ליעד בזמן סביר. בבאר שבע נמדדו 77%, בחיפה 65%, ואילו בירושלים רק 44%.

התחנה קרובה - האוטובוס עצמו דווקא בסדר

בכמה מדדים בסיסיים הציבור מעניק לאוטובוסים ציונים גבוהים בהרבה. 82% מהנוסעים מרוצים מקרבת תחנת האוטובוס לביתם. ברוב היישובים שיעור שביעות הרצון גבוה מ-80%, אם כי ביישובים קטנים הוא נמוך יותר. במחוז הצפון שיעור המרוצים עומד על 75%, לעומת 89% במחוז תל אביב.

גם מצב האוטובוסים עצמם אינו נתפס כבעיה המרכזית. 71% מהנוסעים מרוצים מהניקיון, האוורור והנוחות באוטובוסים, וכרבע אינם מרוצים. בערים הגדולות נע שיעור שביעות הרצון בין 64% באשדוד ל-76% בראשון לציון. בירושלים אף חל שיפור לעומת לפני עשור.

התמונה המצטיירת היא אפוא שהקושי של התחבורה הציבורית באוטובוסים אינו בהכרח במרחק התחנה או במצב הרכב, אלא בעיקר ביכולת להפוך את השירות לזמין, תדיר ומהיר מספיק כדי להתחרות בחלופה הפרטית.

הרכבת נוסעת בכיוון ההפוך

מצבה של רכבת ישראל נראה טוב יותר. 44% מבני 20 ומעלה - כ-2.8 מיליון איש - השתמשו ברכבת במהלך השנה האחרונה. השיעור מגיע ל-57% במחוז חיפה, בעוד שבמחוז הצפון השתמשו ברכבת רק 34% מהתושבים. בתוך המחוז בולט פער גדול: 50% מהיהודים השתמשו ברכבת, לעומת 21% מהערבים.

בניגוד לאוטובוסים, השימוש ברכבת גדל בעשור האחרון. ב-2015 השתמשו בה 39% מהציבור, לעומת 44% ב-2025, והעלייה הייתה בולטת במיוחד בירושלים, בתל אביב וביהודה ושומרון.

גם שביעות הרצון מהרכבת גבוהה משמעותית. 66% מהציבור מעריכים את תפקודה בחיוב, לעומת 58% ב-2015. בקרב מי שנסעו ברכבת בשנה האחרונה מזנק שיעור ההערכה החיובית ל-86%.

80% מהנוסעים מרוצים מתדירות קווי הרכבת, 71% ממיקום התחנות ומהנגישות אליהן, 92% ממצב התחזוקה והנוחות בקרונות ו-94% אומרים כי בדרך כלל הם יכולים לקבל מידע ברור ומדויק על תנועת הרכבות. במדדים אלה כמעט שלא חל שינוי לעומת לפני עשור.

הרכבת הקלה עדיין אינה פתרון לרוב התושבים

בערים שבהן פועלת רכבת קלה, 43% מהתושבים אומרים כי השירות עונה על צורכיהם במידה רבה או מסוימת. 15% אומרים שהוא אינו עונה על צורכיהם, ואילו 42% אינם משתמשים בו או אינם יודעים להעריך אותו.

הפער בין ירושלים לבין גוש-דן בולט במיוחד. בירושלים, שבה הרכבת הקלה פועלת זה שנים, 50% מהתושבים אומרים שהיא עונה על צורכיהם. בתל אביב-יפו השיעור עומד על 28% בלבד, 47% כלל אינם משתמשים בה ו-21% אומרים שאינה עונה על צורכיהם.

הרכב הפרטי ממשיך לנצח בדרך לעבודה

הנתון שממחיש אולי יותר מכל את האתגר של התחבורה הציבורית נמצא בהרגלי הנסיעה לעבודה. 62% מהמועסקים מגיעים למקום עבודתם ברכב פרטי או מסחרי, לרבות אופנוע. רק 12% מגיעים באוטובוס ציבורי או במונית שירות ועוד 3.5% ברכבת.

במילים אחרות, רק כ-16% מהמועסקים מגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית - לעומת כ-20% לפני עשור. הירידה בולטת במיוחד במחוז ירושלים, שם הצטמצם השיעור מ-30% ל-23%, ובמחוז המרכז - מ-19% ל-12%. במחוז הצפון מגיעים רק 8.1% מהמועסקים לעבודתם בתחבורה ציבורית.

המספרים מצביעים על פרדוקס מוכר: הציבור אינו בהכרח דוחה את התחבורה הציבורית משום שהאוטובוסים מלוכלכים או שהתחנות רחוקות. דווקא במדדים האלה שביעות הרצון גבוהה. הקושי העיקרי הוא להפוך אותה לחלופה שמספקת את מה שהנוסע צריך ביום-יום - תדירות גבוהה, זמני נסיעה סבירים ורשת שמאפשרת להגיע לעבודה וליעדים אחרים בלי להסתמך על מכונית פרטית.