הפסלת יעל ארצי, חברת קיבוץ שדות ים ומי שעיצבה את האנדרטה לזכר ראש הממשלה יצחק רבין המוצבת בכיכר רבין בתל אביב, הלכה לעולמה. בת כ־80 הייתה במותה. ארצי נחשבה לפסלת פורייה וייחודית בנוף האמנות הישראלי. במהלך עשרות שנות יצירה עסקה בפיסול במגוון רחב של חומרים, ובהם אבן, בזלת, גרניט, ברונזה, מתכת ועץ. עבודות רבות שלה הוצבו במרחבים ציבוריים ברחבי ישראל ובקיבוץ שדות ים, שהיה ביתה ומרכז חייה במשך עשרות שנים. יצירותיה הוצבו גם במדינות שונות בעולם, ובהן דנמרק, הולנד, שווייץ, ארגנטינה, ספרד ופולין.
מילדות במרוקו אל עולם האמנות
יעל ארצי נולדה במרוקו בשנת 1946, בת שביעית במשפחה בת עשרה ילדים, לזוהרה ולשמעון אמויאל. כבר בילדותה ניכרה בה נטייה אמנותית, והיא נחשבה לציירת של בית הספר התיכון שבו למדה במרוקו. בתה עינת מספרת כי למיטב ידיעתה אמה נולדה בשנת 1944, עם זאת, בכל הביוגרפיות המופיעות על ארצי מצוין כי שנת לידתה היא 1946. ברבאט שבמרוקו הכירה את אורי ארצי, שהיה שם בשליחות מטעם המדינה. השניים נישאו, ובשנת 1966, עם סיום שליחותו, עלתה יעל עמו לישראל. הם התיישבו וקבעו את ביתם בקיבוץ שדות ים, שהפך לביתה ולמרכז חייה האישיים והאמנותיים.
המפגש של יעל עם הקיבוץ לא היה קל. כמו אמנים רבים שחיו בקיבוצים באותן שנים, גם ארצי לא תמיד זכתה להכרה באמנותה ולתמיכה בעיסוקה האמנותי. הדבר אכזב אותה, במיוחד משום שהאמנות תפסה מקום מרכזי בחייה. בשנותיה הראשונות בשדות ים עבדה כמטפלת, אך במקביל המשיכה לטפח את דרכה האמנותית: היא קישטה ועיטרה את אירועי הקיבוץ וחגיו, קיימה חוגי ציור ושימשה מורה לאמנות בבית הספר האזורי. במקביל נסעה אחת לשבוע לתל אביב, שם למדה ציור ופיסול במכון אבני אצל הצייר אבשלום עוקשי.
עוקשי זיהה את כישרונה והמליץ לה להמשיך את לימודי האמנות בחו"ל. שלוש שנים בפריז
בתחילת שנות ה־70 יצא בעלה של יעל, אורי ארצי, לשליחות בפריז. יעל, שהייתה אז בת 26, ושתי בנותיהן הצטרפו אליו. בפריז התקבלה ארצי לבית הספר הגבוה לאמנויות ה"בוזאר", שנחשב לאחד ממוסדות האמנות המרכזיים והיוקרתיים בעולם. במהלך שלוש שנות לימודיה התמקדה בפיסול, התחום שהפך לימים למרכז יצירתה. בשנת 1974 למדה אצל הפסל אטיין מרטן, שהתמחה בפיסול מונומנטלי. בשנים 1975-1976 השלימה את לימודיה בבוזאר בפריז בהצטיינות ושבה לישראל, אל ביתה בקיבוץ שדות ים.
עם שובה ביקשה מהקיבוץ לאפשר לה להתפרנס מעיסוקה בפיסול. בתחילה לא התלהבו בקיבוץ מהרעיון, ועל-רקע זה התפתחו חילוקי דעות ומתיחות בינה לבין הנהלת הקיבוץ. בסופו של דבר נענו לבקשתה, וארצי פתחה בקיבוץ סטודיו לפיסול. הסטודיו הפך למעשה לענף כלכלי בקיבוץ, ובהמשך התברר כי פעילות הפיסול הייתה גם ענף רווחי למדי.
האנדרטה לזכר רבין
היצירה המזוהה ביותר עם יעל ארצי בישראל היא האנדרטה לזכר יצחק רבין, המוצבת בכיכר רבין בתל אביב, סמוך למקום שבו נרצח ראש הממשלה ב־4 בנובמבר 1995. האנדרטה, העשויה אבני בזלת מסותתות, ממוקמת במורד המדרגות, ליד בניין עיריית תל אביב־יפו. במהלך השנים הפכה לאחד מאתרי ההנצחה המזוהים ביותר עם רצח רבין ועם זכרו. לצד האנדרטה יצרה ארצי לאורך השנים שורה ארוכה של עבודות פיסול שהוצבו במרחבים ציבוריים בישראל ובעולם. בין יצירותיה בארץ: "אם וילד" בחזית היכל התרבות בבאר שבע; "בראשית" בגני תקווה; "עוגן הפלי"ם" - אתר הנצחה לפלי"ם בכניסה לקיסריה; "חלון לנוף" בדרך הפסלים ביער הנשיא; "הביצה שהתחפשה" בגן סיפור בחולון; גן הפסלים במרכז רפואי רבין, פתח תקוה, ועוד רבים.
תערוכות בישראל ובעולם
במהלך הקריירה שלה הציגה ארצי בתערוכות יחיד רבות, בין היתר במוזאון עין חרוד, בגלריה בינט בתל אביב, בגלריה בקיסריה ובגלריות בצרפת ובדנמרק. היא הציגה גם בבית צרפת־ישראל בפריז, בחסות ז'אק שיראק, שכיהן אז כראש עיריית פריז, וכן בז'נבה שבשווייץ. ארצי השתתפה גם בתערוכות קבוצתיות רבות בישראל ומחוצה לה, בין היתר בגני התערוכה בתל אביב, בבנייני האומה בירושלים ובתערוכות בניו-יורק ובפריז. יצירתה, שהתפרשה על פני עשרות שנים, נעה בין יצירות בממדים אינטימיים לבין פסלים מונומנטליים במרחב הציבורי. השימוש שלה בחומרים טבעיים וכבדים, ובראשם האבן והבזלת, הפך לאחד המאפיינים הבולטים בעבודתה.
60 שנות נישואים
באוקטובר 2025 הלך לעולמו בעלה של יעל, אורי ארצי. השניים היו נשואים במשך כ־60 שנה. אורי, יליד פריז, היה בנם של אנדרי ופנינה לנדה. בשנת 1946 עלה לישראל עם אמו פנינה ועם אחיו הבכור דני לנדה. הוא גדל כ"ילד חוץ" בקיבוץ שדות ים, ובהמשך התקבל לחברות בקיבוץ. לימים שימש רכז הנוי של שדות ים. חבריו תיארו אותו כאדם צנוע וישר דרך, וכמי שייצג בעיניהם את דמותה של "ארץ ישראל היפה". כעשרה חודשים לאחר מותו של אורי נפטרה יעל.
יעל ארצי הובאה למנוחות ב־28 באוגוסט 2026 בבית העלמין בקיבוץ שדות ים - המקום שהיה ביתה במשך כשישה עשורים, ובו חיה, יצרה ופעלה. היא הותירה אחריה שלושה ילדים ונכדים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה