אירן הציגה מחדש יכולת המאפשרת לה לפזר מוקשים ימיים במצר הורמוז מבלי לשלוח לשטח ספינות או סירות מיקוש. התקשורת הממלכתית האירנית פרסמה (31.8.26) תיעוד שבו נראית רקטה ממשפחת פג'ר-5 נושאת מוקש ימי ומשוגרת מהיבשה לכיוון הים - יכולת שעשויה לאפשר למשמרות המהפכה לאיים על נתיבי השיט גם כאשר כלי השיט האירניים עצמם חשופים לתקיפה אמריקנית.
הפרסום האירני קיבל משמעות מיוחדת בשל העיתוי. שעות קודם לכן טענה ארה"ב כי תקיפתה באי לארכ נועדה לסכל ניסיון של משמרות המהפכה לשגר רקטות ובהן מוקשים ימיים לתוך מצר הורמוז. גורם צבאי אירני הכחיש שהעימות היה קשור למיקוש וטען כי ההסבר האמריקני הוא "פנטזיה", אולם באותו יום הציגה התקשורת האירנית את היכולת שעליה דיברו האמריקנים.
היכולת אינה חדשה - העיתוי כן
למרות האופן שבו הוצג הפרסום בכמה כלי תקשורת ערביים, אין מדובר ככל הידוע בפיתוח שנחשף לראשונה. משמרות המהפכה כבר הדגימו בתרגיל ימי בינואר 2025 שימוש בפג'ר-5 לצורך שיגור מוקש ימי מן החוף. בתיעוד מאותו תרגיל נראה מוקש המותקן כמטען על הרקטה ומשוגר באמצעות משגר קרקעי.
פג'ר-5 היא רקטה בקוטר 333 מ"מ, שמיועדת בדרך כלל לשאת ראש קרב רגיל. טווחה של הגרסה הבסיסית מוערך בכ-75 ק"מ, וטווח זה מאפשר, לפחות מבחינה תאורטית, לשגר מטענים מן החוף האירני לעבר חלקים נרחבים של מצר הורמוז. גרסאות מתקדמות יותר של המשפחה מגיעות לטווח גדול אף יותר.
השימוש ברקטות לצורך מיקוש מעניק לאירן יתרון מבצעי ברור: היא אינה נדרשת לשלוח סירות או ספינות לנקודה שבה היא מבקשת להניח את המוקשים. כלי שיט כאלה עשויים להתגלות באמצעי תצפית אמריקניים ולהיות מותקפים עוד לפני השלמת המשימה. לעומת זאת, משגר נייד יכול לפעול מעומק החוף או מאיים הנתונים לשליטה אירנית ולפזר מוקשים מטווח של עשרות קילומטרים.
עם זאת, מדובר גם בשיטה פחות מדויקת ממיקוש באמצעות כלי שיט. מומחים שצוטטו בפרסומים מקצועיים מציינים כי ירי רקטות הנושאות מוקשים אינו מאפשר בהכרח להציב אותם בדיוק שבו ניתן להניח מוקשים מסירה. עצם השימוש בשיטה עשוי להעיד כי הלחץ הצבאי האמריקני מקשה על משמרות המהפכה לפעול בחופשיות במצר באמצעות כלי השיט ששימשו אותן בעבר.
הוויכוח על מה שהותקף בלארכ
פיקוד המרכז של צבא ארה"ב מסר כי הכוחות האמריקניים תקפו שני משגרים אירניים באי לארכ לאחר שזוהו נערכים לשיגור רקטות ובהן מוקשים ימיים. בכך הסבירה וושינגטון את חידוש התקיפות הישירות נגד יעדים באירן לאחר הפוגה שנמשכה כחודש.
טהרן דחתה את הגרסה. מקור צבאי אירני טען כי ההתנגשות בלארכ "לא הייתה קשורה להנחת מוקשים" וכי ארה"ב מנסה לייצר תמונת ניצחון לאחר שהודיעה על מאמציה לפנות מוקשים מן המצר. אין לפי שעה אימות עצמאי לכך שהמשגרים שהותקפו אכן נשאו רקטות המצוידות במוקשים.
דווקא משום כך בולט פרסום הסרטון האירני. הוא אינו מוכיח מה היה על המשגרים שהותקפו, אך הוא מאשר כי לאירן קיימת לפחות יכולת שהודגמה בעבר לשגר מוקשים ימיים באמצעות רקטות מן היבשה.
איום קטן שמסוגל לשתק נתיב עולמי
ליכולת הזאת חשיבות החורגת בהרבה מהיקף חומר הנפץ שבכל מוקש. מצר הורמוז הוא אחד מנתיבי האנרגיה החשובים בעולם, ולכן אפילו חשש למוקשים בלתי ממופים עלול לגרום לחברות ספנות להימנע ממעבר, להקפיץ את עלויות הביטוח ולהאט את תנועת מכליות הנפט והגז.
היתרון האירני אינו בהכרח ביכולת לחסום לחלוטין את המצר לאורך זמן, אלא ביכולת להחזיר אליו שוב ושוב את אי-הוודאות. גם לאחר שכוחות אמריקניים מסיימים לסרוק נתיב ולפנות ממנו מוקשים, די בחשש שמוקשים חדשים הוטלו לתוכו כדי לחייב בדיקות נוספות ולעכב את השיט.
זוהי גם הסיבה שהמשגרים הם יעד בעל חשיבות לארה"ב. אם וושינגטון אכן זיהתה הכנות לשיגור מוקשים מן החוף, השמדתם לפני הירי מונעת מצב שבו חיל-הים האמריקני יידרש לפתוח מחדש במבצע פינוי ארוך ומורכב בלב אחד מנתיבי הסחר הרגישים בעולם.
הפרסום האירני אינו מוכיח שטהרן הצליחה למקש מחדש את הורמוז. הוא כן ממחיש כי במאבק על המצר עומד לרשותה כלי נוסף: האפשרות לנסות ולהעביר את המיקוש מן הים אל היבשה - ולשגר את המוקשים לעבר נתיבי השיט מרחוק.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה