פוטין הביע חששו מהאליטה ברוסיה: "הם יתלו אותי אם לא אקח את דונבאס"

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הודה בשיחות סגורות עם אנשי מעגלו הקרוב כי כישלון בכיבוש מלא של חבל דונבאס יביא לקצו הפוליטי והפיזי. ההכרה הזו מסבירה את נכונותו להסלים את המלחמה באוקראינה.

הציטוט הדרמטי, שנחשף בדיווח של המגזין אקונומיסט (The Economist), שופך אור על מניעיו האמיתיים של פוטין בניהול המערכה בשלב זה. נשיא רוסיה תופס כעת את השליטה המלאה במחוזות המזרחיים כיעד המינימלי ההכרחי להכרזת ניצחון מול אזרחיו. יעד צנוע זה החליף את המטרות היומרניות שהציב בתחילת הפלישה בחודש פברואר 2022, שכללו את הפלת השלטון המרכזי בקייב ופירוז מוחלט של המדינה.

הלחץ הפנימי וסכנת ההפיכה בקרמלין

התבטאותו החריגה של פוטין מלמדת על חשש כבד מפני התקוממות בקרב האליטות הביטחוניות והעסקיות במוסקבה. אותם חוגי שלטון, שהיוו את בסיס התמיכה המרכזי של המשטר, מגלים חוסר שביעות רצון גובר מהעלויות הכבדות של המלחמה, הנמשכת למעלה מארבע שנים ללא הכרעה מוחלטת וללא הישגים טריטוריאליים משמעותיים חדשים.

ההקרבה של מאות אלפי חיילים רוסים והפגיעה הקשה במשק המקומי עקב הסנקציות המערביות יוצרות מתח חסר תקדים בצמרת השלטון ברוסיה. פוטין מבין היטב כי נסיגה או פשרה שאינה כוללת את מלוא שטח דונבאס תציג אותו כמנהיג חלש וכושל. תוצאה שכזו עלולה להוביל להדחתו האלימה על-ידי גורמים לאומניים רדיקליים או אנשי מערכת הביטחון, אשר דורשים תוצאות חד-משמעיות בשדה הקרב ומותחים ביקורת חריפה על ניהול המערכה.

החשש מפני תרחיש של אובדן שליטה פנימי מסביר מדוע הקרמלין מקשיח עמדות ודוחה כל ניסיון לתיווך בינלאומי. מוסקבה אינה יכולה להרשות לעצמה לסיים את העימות הנוכחי מבלי להציג לציבור הרוסי תמונת ניצחון ברורה, גם אם הדבר דורש הקרבה אדירה של משאבים וחיי אדם.

צילום: המלחמה מתמקדת עתה בהפצצת קייב [צילום: AP/Danylo Antoniuk]

הדילמות האסטרטגיות של מוסקבה

נשיא רוסיה ניצב בפני סדרה של דילמות מורכבות המחייבות הכרעות קשות בשטח, כאשר כל בחירה טומנת בחובה סיכונים עצומים ליציבות המשטר:

* שחיקת היכולות הצבאיות בקו החזית: המשך הלחימה האינטנסיבית מכלה במהירות את עתודות השריון, הארטילריה והתחמושת המדויקת של צבא רוסיה. המערכת הצבאית הרוסית מתקשה לעמוד בקצב הייצור הנדרש, והיא נאלצת להסתמך על רכש חיצוני ועל ציוד סובייטי מיושן כדי לשמר את הלחץ על קווי ההגנה האוקראיניים.

* מחיר ההסלמה מול מדינות המערב: כל החרפה בלחימה ופגיעה באוכלוסייה אזרחית מגבירה את נכונות מדינות נאט"ו לספק לקייב נשק מתקדם וארוך-טווח. פוטין מנסה להרתיע את המערב באמצעות איומים גרעיניים מרומזים, אך פועל יוצא מכך הוא בידוד מדיני מחריף ותלות גוברת בבריתות עם סין, אירן וקוריאה הצפונית.

הסכנות הקיומיות המרחפות על אוקראינה

תחושת המלכוד והייאוש שבה שרוי פוטין מעמידה את אוקראינה ואת אזרחיה בפני איומים קיומיים חמורים ביותר לקראת החורף הקרוב:

* יישום טקטיקת אדמה חרוכה בערים: הצבא הרוסי משתמש בפצצות דאייה כבדות ובארטילריה מסיבית כדי להשמיד לחלוטין ערי מפתח במחוזות המזרחיים. מטרת הכוחות הרוסיים היא להפוך את האזורים הללו לבלתי ראויים למגורים, ובכך לאלץ את הכוחות האוקראיניים לסגת לאחור בשל היעדר מחסה או יכולת הגנה.

* דחייה מוחלטת של כל הסדר דיפלומטי: מאחר שכיבוש דונבאס מהווה תנאי יסוד להישרדותו האישית והפוליטית של פוטין, הקרמלין שולל על הסף כל משא-ומתן אמיתי להפסקת אש. סירוב עיקש זה גוזר על אוקראינה המשך של מלחמת התשה ממושכת ועקובה מדם, המכבידה בצורה קיצונית על המשאבים הלאומיים הכלכליים והאנושיים של המדינה.

השלכות אזוריות ושינוי מאזן הכוחות

האובססיה הרוסית לכיבוש מחוזות המזרח באוקראינה משפיעה ישירות על מאזן הכוחות הגלובלי. בעוד שמוסקבה מרכזת את כל מרצה, כלכלתה ומשאביה הצבאיים בניסיון להכריע את המערכה בדונבאס, מדינות אחרות במרחב מנצלות את הוואקום הגיאופוליטי שנוצר. הניתוק של רוסיה מהשווקים במערב מגביר את תלותה המוחלטת בייצוא אנרגיה זולה למדינות אסיה, ומאלץ אותה להציע ויתורים אסטרטגיים לבעלות בריתה.

הקיפאון בחזית חושף את חולשתה המבנית של מכונת המלחמה הרוסית, עובדה הנלמדת היטב בבירות העולם. מדינות שכנות אשר חוששות מהתפשטות רוסית עתידית מאיצות את תהליכי ההתחמשות שלהן, תוך הידוק שיתופי הפעולה הביטחוניים עם ארה"ב ומדינות אירופה המובילות. המשבר הפנימי בקרמלין, המגולם בחששותיו האישיים של הנשיא פוטין, מבטיח כי חוסר היציבות במזרח אירופה יימשך עוד שנים ארוכות, ללא אופק נראה לעין לפתרון של שלום.