כלת פרס נובל פרופ' עדה יונת הלכה לעולמה בגיל 87

פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה ואחת המדעניות הישראליות הבולטות בעולם, הלכה היום (יום ב', 31.8.26) לעולמה בגיל 87. מכון ויצמן למדע, שבו פעלה במשך עשרות שנים, הודיע על מותה. יונת זכתה בפרס נובל לכימיה בשנת 2009 בעקבות מחקריה פורצי הדרך על המבנה והתפקוד של הריבוזום, המנגנון התאי שאחראי לייצור חלבונים.

מחקריה של יונת עסקו באחת המכונות הביולוגיות המורכבות והבסיסיות ביותר בתא. הבנת מבנה הריבוזום אפשרה לחוקרים להבין טוב יותר כיצד המידע הגנטי מתורגם לחלבונים, ובהמשך גם כיצד אנטיביוטיקות מסוימות נקשרות לריבוזומים של חיידקים ומשבשות את פעולתם. המחקרים סייעו להניח תשתית לפיתוח ולשיפור אנטיביוטיקות ולמחקר המתמודד עם עמידות חיידקים לתרופות.

הדרך לפריצת הדרך המדעית הייתה ארוכה. בסוף שנות ה-70 החליטה יונת לנסות לפענח את המבנה התלת ממדי של הריבוזום באמצעות יצירת גבישים שלו, בתקופה שבה חוקרים רבים סברו כי לא ניתן לגבש מערכת ביולוגית גדולה, מורכבת ולא יציבה כל כך. לפי מכון ויצמן, יונת ועמיתיה ביצעו כ-25 אלף ניסיונות לפני שהצליחו בשנת 1980 ליצור את גבישי הריבוזום הראשונים.

במהלך השנים פיתחה יונת גם שיטות שאפשרו לחקור גבישים ביולוגיים תוך צמצום הנזק שנגרם להם מקרני רנטגן. בשנת 2000 הצליחו צוותים במכון ויצמן וביחידת מחקר של אגודת מקס פלאנק בגרמניה, שניהם בהובלתה, לקבוע לראשונה את המבנים התלת ממדיים המלאים של שתי תת-היחידות של ריבוזום חיידקי. כתב העת Science כלל את העבודה בין עשר ההתפתחויות המדעיות החשובות של אותה שנה.

שנה לאחר מכן הצליחו הצוותים בראשותה להראות כיצד כמה סוגי אנטיביוטיקה חשובים נקשרים לריבוזום החיידקי ומונעים מהחיידק לייצר חלבונים חדשים. העבודה תרמה להבנת מנגנוני הפעולה של התרופות וגם לדרך שבה חיידקים מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה.

על המחקרים האלה זכתה יונת ב-2009 בפרס נובל לכימיה יחד עם תומס שטייץ וונקטרמן רמאקרישנן. היא הייתה האישה הישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל, ובאותה שנה הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לכימיה מאז 1964.

עדה יונת נולדה בירושלים בשנת 1939 למשפחה דלת אמצעים. אביה מת כשהייתה צעירה, והיא החלה לעבוד עוד לפני גיל 12, בעוד אמה התאמצה לאפשר לה להמשיך בלימודיה. בהמשך למדה כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1968 השלימה במכון ויצמן דוקטורט בקריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן. לאחר השתלמויות בארצות הברית חזרה לישראל, וב-1970 הקימה במכון ויצמן את המעבדה הראשונה בארץ לקריסטלוגרפיה של חלבונים.

במהלך הקריירה מילאה שורה של תפקידים בכירים במכון ויצמן ובמסגרות מחקר בינלאומיות. היא עמדה בראש מחלקות לכימיה מבנית ולביולוגיה מבנית, ניהלה מרכזים למחקר מבנים ביומולקולריים, ובמשך שנים עמדה גם בראש יחידת מחקר של אגודת מקס פלאנק בהמבורג. היא הייתה חברה באקדמיות ובארגונים מדעיים מובילים בישראל, בארצות הברית ובאירופה.

לצד פרס נובל זכתה יונת בשורה ארוכה של פרסים והוקרות. בין היתר קיבלה את פרס ישראל בכימיה בשנת 2002, את פרס וולף בכימיה ב-2007 ואת פרס לוריאל-אונסקו לנשים במדע ב-2008. לאורך השנים העניקו לה כ-40 אוניברסיטאות ברחבי העולם תוארי דוקטור לשם כבוד.

נשיא מכון ויצמן, פרופ' אלון חן, ספד ליונת ואמר כי הייתה מדענית יוצאת דופן שבחרה לעסוק בשאלה שאחרים ראו כבלתי אפשרית והתמידה במחקר במשך עשרות שנים. לדבריו, פריצת הדרך שלה שינתה את ההבנה של אחד התהליכים הבסיסיים ביותר בחיים ופתחה אפשרויות חדשות במאבק בעמידות לאנטיביוטיקה. חן ציין כי יונת המשיכה במחקר פעיל, בניהול מעבדתה ובשיתופי פעולה מדעיים עד ימיה האחרונים.