רוטשילד ראשון, דיזנגוף שני: אלה הרחובות שהישראלים הכי אוהבים

שדרות רוטשילד בתל אביב הן הרחוב האהוב בארץ, לפחות על-פי סקר רחב שערך מינהל התכנון בקרב הציבור. במקום השני דורג רחוב דיזנגוף בתל אביב, ואילו את המקום השלישי תופסת הפתעה שמגיעה דווקא מחוץ למטרופולין תל אביב - רחוב ארלוזורוב בעפולה. רחוב יפו בירושלים הגיע למקום הרביעי ורחוב ביאליק ברמת גן למקום החמישי.

הדירוג הוא חלק מעבודת "הרחובות הטובים", שפרסם מינהל התכנון באוגוסט 2026. הסקר עצמו הושק בסוף 2024, השתתפו בו 2,808 משיבים, והם ציינו יותר מ-800 רחובות ברחבי הארץ. כל משתתף התבקש לבחור רחוב אחד ולנמק מדוע הוא אוהב אותו. בהמשך בחר מינהל התכנון 18 רחובות לניתוח מעמיק, במטרה לברר מה הופך רחוב למקום שאנשים רוצים ללכת בו, לשהות בו ולחזור אליו.

תל אביב בראש, אבל לא לבדה

הצמרת מלמדת אומנם על הדומיננטיות של תל אביב, אך גם על כך שרחובות ותיקים בערים אחרות מצליחים להתחרות בה. אחרי רוטשילד, דיזנגוף, ארלוזורוב בעפולה, יפו וביאליק, דורג שינקין בתל אביב במקום השישי. שדרות בן-גוריון בתל אביב הגיעו למקום השמיני ועמק רפאים בירושלים למקום התשיעי. נחלת בנימין בתל אביב דורגה במקום ה-11, דובנוב במקום ה-15, רחוב הנשיא בן צבי בהרצליה במקום ה-16 ויפה נוף בחיפה במקום ה-17.

רוטשילד בראשון לציון דורג במקום ה-19, רחוב יעקב ברחובות במקום ה-20, סירקין בחיפה במקום ה-22, דרך הרכבת בירושלים במקום ה-24 ועמק החולה במודיעין במקום ה-31. פלורנטין בתל אביב, אף שהגיע רק למקום ה-48 בסקר הכללי, נבחר אף הוא לניתוח משום שמינהל התכנון ביקש לבחון מגוון רחב של סוגי רחובות ולא רק את 18 המקומות הראשונים.

הנקודה הזאת חשובה: 18 הרחובות שנבדקו לעומק אינם "18 הרחובות הטובים בישראל". מספר ההצבעות היה השיקול המרכזי, אך מינהל התכנון הביא בחשבון גם את סוג הרחוב ואת הרצון לייצג ערים שונות. המסמך עצמו מדגיש כי אין מדובר במדגם מייצג של הציבור בישראל, ולכן אין לראות בדירוג סקר דעת קהל סטטיסטי במובנו המקובל.

הפתעה למתכננים: הישראלים אוהבים רחובות צרים

אחת המסקנות המעניינות ביותר נוגעת דווקא לרוחב הרחוב. בניגוד לתכנון המודרני של צירים רחבים, 11 מתוך 18 הרחובות שנבדקו הם ברוחב של עד 20 מטרים. רחובות המסחר השכונתיים שנבחרו צרים במיוחד - בדרך כלל 12-14 מטרים - וגם המדרחובים נמצאים בטווח של 11-18 מטרים.

ההסבר שמציעים עורכי המחקר פשוט: הרחוב הצר מקל על החצייה, מאפשר קשר עין בין שני צדיו ויוצר תחושה ברורה של חלל עירוני. אלה בדיוק התנאים שתומכים במסחר ובחוויית הליכה נעימה. השדרות העירוניות, לעומת זאת, רחבות הרבה יותר - כ-30-40 מטרים - אך בהן העצים ממלאים תפקיד חשוב ביצירת תחושת חלל מוגדר.

גם רחובות חד-סטריים, שלעתים נתפסים כפתרון תחבורתי נחות, מקבלים במסמך חיזוק מפתיע. שבעה מ-18 הרחובות שנבדקו הם חד-סטריים או כוללים מקטע חד-סטרי משמעותי. לפי מינהל התכנון, הדוגמאות שנבדקו מראות כי רחוב חד-סטרי יכול לעבוד היטב כחלק מרשת עירונית צפופה.

יותר צמתים, יותר חיים ברחוב

ממצא בולט נוסף הוא הקשר בין הרחובות האהובים לבין רשת רחובות צפופה. ב-11 מתוך 18 הרחובות המרחק הממוצע בין צומת לצומת אינו עולה על כ-100 מטרים, וב-15 מהם הוא קטן מ-150 מטרים. ברחובות המסחריים השכונתיים נמצאו המרחקים הקצרים ביותר - 70-50 מטרים בממוצע.

המשמעות אינה אדריכלית בלבד. צמתים תכופים מאפשרים יותר מסלולי הליכה, מקצרים מרחקים ומגדילים את מספר האפשרויות להגיע לעסקים, למוסדות ולתחבורה הציבורית. כמעט כל הרחובות שנבחרו בסקר קיבלו ציון גבוה כ"מקום" - כלומר יעד בפני עצמו, ולא רק נתיב שנועד להעביר אנשים וכלי רכב מנקודה לנקודה.

גם גודל המגרשים התגלה כמרכיב משמעותי. ברחובות המסחריים, בשדרות ובמדרחובים יש שיעור גבוה במיוחד של מגרשים קטנים. הפיצול הזה יוצר מספר רב יותר של בניינים, חנויות, כניסות וחזיתות לאורך אותו מרחק - ובכך מספק להולך הרגל יותר עניין וגיוון.

צילום: [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]

המדרכה חשובה, אבל גם מה שרואים ממנה

המסמך אינו מסתפק בכמות השטח שמוקצה להולכי הרגל. אחד המאפיינים החוזרים ברחובות המצליחים הוא דופן רחוב פעילה - חנויות וחלונות ראווה, כניסות לבניינים, פתחים אל הרחוב ושונות בין מבנה למבנה. ברחובות מסחריים רבים הבניינים ניצבים ממש בקו הרחוב, ללא חצר קדמית שמפרידה בינם לבין המדרכה.

לדברי עורכי העבודה, ברוב הרחובות שנבדקו נמצאים שלושה עד חמישה בניינים לכל 100 מטרים. הקצב הזה יוצר שינוי חזותי תכוף ומעניק להולך הרגל תחושה של מרחק קצר יותר ושל רחוב בקנה מידה אנושי.

גם השטח שמוקדש להליכה בולט בחלק מסוגי הרחובות: ברחובות המסחריים השכונתיים שנבדקו הוקדשו בממוצע כ-50% מזכות הדרך למדרכות, בשדרות העירוניות כ-55%, ובמדרחובים - מטבע הדברים - 100%.

לא תמיד צריך עץ כדי לקבל צל

במדינה חמה כמו ישראל אפשר היה לצפות שהגורם המרכזי יהיה מספר העצים, אך הממצאים מורכבים יותר. בשמונה מתוך 18 הרחובות נמצאה חופת עצים משמעותית, המכסה יותר מ-20% משטח הרחוב. בדיזנגוף, למשל, נמדדה חופת עצים של כ-35%.

ואולם גם רחובות דלי עצים זכו לאהדת הציבור. שינקין, פלורנטין, נחלת בנימין וחלקים מעמק רפאים צרים כל כך עד שאין תמיד מקום רב לנטיעות. במקרים האלה הבניינים עצמם מעניקים צל לחלקים מן הרחוב, בהתאם לכיוון השמש. מסקנת מינהל התכנון היא שהמטרה איננה בהכרח עץ בכל נקודה, אלא נוחות אקלימית והצללה יעילה להולכי הרגל.

הרחובות הישנים שעברו את מבחן הזמן

אולי המסר המעניין ביותר במסמך נוגע דווקא לעתיד. רבים מהרחובות שנבחרו לא תוכננו לפי אמות המידה הנהוגות כיום. חלקם נבנו לפני עשרות שנים ואחרים לפני יותר ממאה שנה. הם אינם עומדים בהכרח בכל הנורמות העכשוויות הנוגעות לרכב, חניה, כיבוי אש או פינוי אשפה - ובכל זאת הציבור אוהב אותם והם ממשיכים לתפקד.

מינהל התכנון סבור כי יש בכך לקח עבור שכונות חדשות. השדרה העירונית הקלאסית והרחוב המסחרי השכונתי הצר, טיפוסים שהפכו נדירים יותר בחלק מהתכנון החדש, מוכיחים לפי העבודה כי הם עדיין מתפקדים היטב. המסקנה העולה מן המסמך אינה שצריך להעתיק את רוטשילד, דיזנגוף או עמק רפאים, אלא שכדאי להחזיר לארגז הכלים התכנוני כמה מהעקרונות שהפכו אותם למקומות שאנשים אוהבים.