רכבת ישראל עברה להפסד של 27 מיליון שקל; שאגת הארי גרע 67 מיליון שקל

רכבת ישראל עברה להפסד במחצית הראשונה של 2026, על-רקע עלייה חדה בהוצאות והשפעות מבצע "שאגת הארי". החברה רשמה הפסד נקי של כ-27 מיליון שקל בששת החודשים הראשונים של השנה, לעומת רווח נקי של כ-61.5 מיליון שקל במחצית המקבילה ב-2025. ההכנסות דווקא גדלו בכ-55 מיליון שקל, מכ-1.81 מיליארד שקל לכ-1.87 מיליארד שקל.

ההרעה בשורה התחתונה ניכרת כבר ברווחיות התפעולית. הרווח הגולמי צנח מכ-132.4 מיליון שקל במחצית המקבילה לכ-33.2 מיליון שקל בלבד, ורכבת ישראל עברה מרווח תפעולי של כ-28.9 מיליון שקל להפסד תפעולי של כ-71.8 מיליון שקל.

הסיבה המרכזית לכך היא הזינוק בעלויות. עלות ההכנסות ממכירות ושירותים גדלה בכ-154 מיליון שקל, כ-9%, לכ-1.83 מיליארד שקל. בין הגורמים לכך היו גידול של כ-72 מיליון שקל בהוצאות השכר, כ-29 מיליון שקל בהוצאות השמירה והאבטחה, כ-17 מיליון שקל בהוצאות אחרות, כ-14 מיליון שקל בהוצאות חומרים ותחזוקה וכ-11 מיליון שקל בהוצאות תקשורת ואלקטרוניקה.

הגידול בהוצאות השכר, בשיעור של כ-10%, נבע בין היתר מהגדלת מצבת כוח האדם במגזרי הנוסעים והמטענים, מעלייה בשעות הנוספות ובפרמיות, מקיצור שבוע העבודה במגזר הציבורי, מעליית שכר המינימום ומתוספות שנקבעו בהסכם הקיבוצי.

הוצאות האבטחה זינקו בכ-24%, בין היתר בשל הגדלת הפעילות, הוספת סיורים ומשימות אבטחה בתחנות החדשות ובמסילה המזרחית, השלמת איושים שהיו חסרים בתקופה המקבילה בעקבות שירות מילואים ועליית עלויות השכר והתעריפים מול חברות האבטחה.

מנגד, הכנסות המימון נטו השתפרו וסייעו למתן את ההפסד. הן הסתכמו בכ-38 מיליון שקל במחצית, לעומת כ-23 מיליון שקל בתקופה המקבילה, עלייה של כ-65%, בעיקר בשל השפעת שער החליפין על פעילות ספקי הפיתוח.

"שאגת הארי" חתך את מספר הנסיעות

לפי אומדני הרכבת, ההשפעה השלילית של המבצע על תוצאות המחצית הסתכמה בכ-67 מיליון שקל. ההשפעה המצטברת על שנת 2026 כולה עלולה להגיע לכ-89 מיליון שקל, בין היתר משום שחלק מרכיבי הסובסידיה והתמריצים שמקבלת החברה מחושבים על בסיס שנתי.

בסך-הכל נרשמו במחצית הראשונה כ-32.3 מיליון נסיעות נוסע, ירידה של כ-6% לעומת כ-34.3 מיליון נסיעות במחצית הראשונה של 2025. ממוצע הנסיעות היומי ירד בכ-5%, מ-265 אלף לכ-253 אלף.

הרכבת מדגישה כי הנתונים מושפעים בצורה חריגה מתקופת המבצע. בנטרול חודשי "שאגת הארי", ממוצע הנסיעות היומי במחצית היה עומד על 306 אלף. דיוק רכבות הנוסעים דווקא השתפר, מ-93.75% ל-95.1%.

למרות הירידה במספר הנוסעים, ההכנסות ממגזר הנוסעים עלו בכ-2% לכ-1.64 מיליארד שקל, בין היתר בשל גידול במדדים שאליהם צמודה הסובסידיה. הכנסות מגזר המטענים עלו בכ-9% לכ-175 מיליון שקל, וההכנסות משכירות ומגורמי חוץ עלו בכ-8% לכ-53 מיליון שקל.

ברבעון השני נשמר הרווח - אבל הוא נחתך

גם כאן העלייה בהוצאות כרסמה ברווחיות: עלות ההכנסות גדלה בכ-14% לכ-935 מיליון שקל והרווח הגולמי ירד מכ-81.8 מיליון שקל לכ-49.5 מיליון שקל. החברה רשמה הפסד תפעולי של כ-9.1 מיליון שקל, לעומת רווח תפעולי של כ-30 מיליון שקל ברבעון המקביל.

במקביל נרשם ברבעון שיפור בפעילות הנוסעים לעומת הרבעון המקביל, שנפגע ממבצע "עם כלביא". מספר נסיעות הנוסע עלה בכ-10% לכ-17.9 מיליון, וההכנסות ממגזר הנוסעים עלו בכ-9% לכ-867.6 מיליון שקל.

הרכבת מזהירה מסיכון להסכם עם המדינה

ב-27 באוגוסט הודיעה הרכבת לנציגי הממשלה כי לדעתה יהיה קשה להשלים הסכם חדש עד ינואר 2027, ולכן היא מבקשת לבחון הארכה של ההסכם הקיים בשנה או שנתיים. החברה אף הזהירה כי היעדר הסכם הפעלה בתוקף עלול "להעמיד בסיכון משמעותי" את יכולתה להמשיך לספק שירות רציף, תקין ויציב לציבור הנוסעים.

החשיבות של ההסכם לחברה גבוהה במיוחד. כ-87% מהכנסות רכבת ישראל במחצית הראשונה הגיעו מדמי הפעלה מהמדינה, לעומת כ-86% בתקופה המקבילה. בנוסף, המדינה מממנת במלואה את פעילות הפיתוח של הרכבת והעמידה לה השנה הלוואת הון חוזר של 80 מיליון שקל.

משבר חריג בדירקטוריון

רשות ניירות ערך הזהירה במכתב לחברה כי המצב פוגע בתפקוד התקין של הדירקטוריון ובמנגנוני הפיקוח והבקרה. לפי הדוח, הרשות אף ציינה כי אי-אישור הדוחות בהתאם לדין עלול להביא להשלכות חמורות, לרבות שאלות בנוגע להמשך המסחר בניירות הערך של החברה, אפשרות להיווצרות עילות להעמדת אגרות החוב לפירעון מיידי ופגיעה ביכולת לבצע גיוסי חוב נוספים.

רכבת ישראל עתרה לבג"ץ בדרישה לקדם את המינויים. במקביל, לצורך הדיון בדוחות התקשרה החברה עם פרופ' חיים אסיאג, רואה חשבון ובעל מומחיות חשבונאית ופיננסית, כיועץ חיצוני לדירקטוריון.

הדירקטוריון וההנהלה קבעו בעקבות המצב כי הבקרה הפנימית של החברה על הדיווח הכספי ל-30 ביוני אינה אפקטיבית בשל "חולשה מהותית". עם זאת, החברה ציינה כי לאחר הצעדים שנקטה, הדוחות משקפים באופן נאות, מכל הבחינות המהותיות, את מצבה הכספי ואת תוצאות פעילותה. רואה החשבון המבקר לא סייג את מסקנת הסקירה, אך הפנה במפורש את תשומת הלב לחולשה המהותית בבקרה הפנימית.