סירב לחתום בלי עורך דין - והוזהר: "זה יעלה לך 10,000 שקל"

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קיבל בחלקה תלונה נגד אב בית דין רבני בעקבות האופן שבו הציג לבעל דין לא מיוצג אפשרות לחיוב של 10,000 שקל בהוצאות משפט, סמוך לאחר שהאיש הודיע כי אינו מוכן לחתום על הסכם או להתגרש לפני שיקבל ייעוץ משפטי. קולה קבע כי האמירה עלולה הייתה להתפרש כהפעלת לחץ להסכים להצעת בית הדין.

המתלונן הגיע לדיון בתביעת גירושין ללא ייצוג משפטי, לאחר שפנה לסיוע המשפטי אך טרם מונה לו עורך דין. לדבריו, הוא לא הבין את משמעות ההסכם שהוצע לו וביקש להימנע מחתימה עד שיקבל ייעוץ. לטענתו, אב בית הדין הרים את קולו, דפק על השולחן, השתיק אותו ואמר לו שאם לא יחתום הוא עלול להיות מחויב בהוצאות של 10,000 שקל. המתלונן טען כי הלחץ גרם לו לפרוץ בבכי וכי בסופו של דבר חש שאין לו ברירה אלא להסכים להצעה.

אב בית הדין: לא איימתי - הסברתי את משמעות העיכוב

אב בית הדין הכחיש כי הרים את קולו, אך אישר שטון דבריו היה נחרץ וחד-משמעי. לדבריו, רק לאחר כ-40 דקות של דיון הודיע המתלונן כי אינו מוכן לחתום או להתגרש בלי ייצוג, ובקשתו התקבלה. הדיון נדחה כדי לאפשר לו להסדיר עורך דין.

לטענת אב בית הדין, האפשרות לחייב את המתלונן בהוצאות הועלתה לא בגלל סירובו לחתום על ההסכם, אלא בשל הזמן השיפוטי שכבר הושקע והעובדה שהבקשה לדחייה הועלתה בשלב מאוחר. הוא הדגיש כי בפועל לא נפסקו הוצאות וכי העניין הושאר לדיון בהמשך.

הפרוטוקול הציג תמונה בעייתית יותר

מן הפרוטוקול עלה כי בית הדין אכן הכיר בזכותו של המתלונן להסדיר ייצוג משפטי ואף דחה את הדיון לשם כך. אלא שהנציב מצא פגם באופן שבו הוצגה בפניו שאלת ההוצאות.

לפי ההחלטה, לאחר שהמתלונן הודיע שאינו מוכן לחתום או להתגרש לפני קבלת ייעוץ משפטי, נאמר לו שהתנהלותו היא כילוי זמנו של בית הדין וכי הדבר "יעלה" לו 10,000 שקל בהוצאות. קולה קבע כי מן ההקשר ניתן להבין שהאיום הכספי נקשר ישירות לאי נכונותו לקבל באותו שלב את ההסכמות שבית הדין ניסה לקדם.

הנציב: אסור ליצור לחץ להסכים לפשרה

קולה קבע כי ערכאה שיפוטית חייבת להימנע מיצירת אווירה של לחץ בלתי ראוי כדי להביא צדדים לפשרה. במיוחד אסור להשתמש באמירה שעלולה להתפרש כאיום בחיוב בהוצאות אם בעל דין אינו מסכים להצעת פשרה.

הנציב הדגיש כי העובדה שבפועל לא נפסקו הוצאות אינה מרפאת את הפגם. לדבריו, יש הבדל מהותי בין אמירה שלפיה בית הדין עשוי לשקול בעתיד חיוב בהוצאות, לאחר שישמע את טענות הצדדים, לבין הודעה קטגורית שלפיה ההתנהלות "תעלה" לבעל הדין 10,000 שקל.

פער הייצוג חייב זהירות כפולה

הנציב ייחס חשיבות מיוחדת לכך שהמתלונן לא היה מיוצג, בעוד הצד שכנגד כן היה מיוצג. לדבריו, במצב כזה היה על בית הדין להבהיר לו בלשון שקולה שהוא אינו חייב להסכים לפשרה או לחתום על מסמך שאינו מבין, וכי הוא רשאי לבקש זמן כדי לקבל ייעוץ משפטי.

אפשר היה גם להסביר לו ששאלת ההוצאות עשויה להישקל בהמשך אם יתברר שהבקשה לדחייה הועלתה באיחור וללא הצדקה - אך לא באופן שעלול להתפרש כאיום.

"שערורייה" - ביטוי שאינו הולם דיין

קולה מתח ביקורת גם על השימוש בביטוי "מה שקרה פה זה שערורייה". הוא קבע כי גם אם אב בית הדין סבר שהבקשה לייצוג הועלתה באיחור וגרמה לבזבוז זמן, היה עליו להביע את עמדתו בלשון עניינית, מדודה ומאופקת יותר.

לא נקבע שההסכם נכפה

לצד הביקורת, הנציב לא קבע כי אב בית הדין כפה על המתלונן לחתום על ההסכם או כי ההסכמה ניתנה שלא מרצונו החופשי. שאלות כאלה, לרבות תוקף ההסכם, גמירות הדעת ושיעור המזונות, הן שאלות משפטיות שאינן מתבררות במסגרת תלונה לנציבות.

בסיכומו של דבר נמצאה התלונה מוצדקת בחלקה - הן בנוגע לאופן הצגת האפשרות לחיוב בהוצאות והן ביחס לשימוש במילה "שערורייה". קולה הבהיר כי כאשר בעל דין אינו מיוצג, על בית הדין להבחין בבירור בין אזהרה לגיטימית מפני אפשרות עתידית של הוצאות לבין אמירה שנשמעת כחיוב שכבר נקבע מראש, ולוודא שהסכמה לפשרה מתקבלת באופן רצוני ומודע.