פעילות גופנית עשויה למתן התמכרות בני נוער לסרטונים קצרים

בני נוער שדיווחו על יותר תסמיני דיכאון נטו גם לדווח על שימוש בעייתי יותר בסרטונים קצרים, ואילו בקרב בני נוער שהיו פעילים יותר מבחינה גופנית הקשר הזה היה חלש מעט יותר. כך עולה ממחקר חדש שפורסם ב-20.8.26 בכתב העת Scientific Reports.

המחקר כלל 4,020 בני נוער מארבעה מחוזות בסין, בגיל ממוצע של 14.7. כ-49% מהמשתתפים היו בנים וכ-51% בנות. המשתתפים מילאו שאלונים למדידת תסמיני דיכאון, שימוש בעייתי בסרטונים קצרים ורמת הפעילות הגופנית.

החוקרים מצאו מתאם חיובי בין תסמיני דיכאון לבין שימוש בעייתי בסרטונים קצרים. ככל שציון הדיכאון היה גבוה יותר, כך עלה גם הציון במדד השימוש הבעייתי. המתאם בין שני המדדים עמד על 0.339 ונמצא מובהק סטטיסטית.

הפעילות הגופנית החלישה מעט את הקשר

בניתוח נוסף נמצא כי פעילות גופנית שינתה את עוצמת הקשר בין תסמיני הדיכאון לבין השימוש בסרטונים הקצרים. בקרב בני נוער שדיווחו על רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית, הקשר בין שני המשתנים היה חלש יותר.

גם המין השפיע על עוצמת הקשר. לפי החוקרים, האפקט הממתן של פעילות גופנית היה בולט יותר אצל בנות מאשר אצל בנים. הממצאים היו מובהקים סטטיסטית גם לאחר שהחוקרים הביאו בחשבון את גיל המשתתפים ואת שכבת הלימוד.

עם זאת, גודל האפקט היה קטן. האינטראקציה בין דיכאון לפעילות גופנית הוסיפה רק כ-0.2% להסבר השונות בשימוש הבעייתי בסרטונים קצרים. האינטראקציה בין דיכאון למין הוסיפה שיעור דומה, והשילוב בין שני הגורמים יחד הוסיף כ-0.3%. לכן מדובר בממצא מובהק, אך לא בהשפעה גדולה.

לא אבחון של דיכאון

החוקרים לא אבחנו דיכאון קליני אצל המשתתפים. לצורך הערכת תסמיני הדיכאון נעשה שימוש בשאלון PHQ-2 - כלי קצר הכולל שתי שאלות מרכזיות ומשמש בעיקר לסינון ראשוני.

גם השימוש בסרטונים קצרים לא נמדד באמצעות נתוני הטלפון עצמו, אלא בשאלון דיווח עצמי. המחקר לא בדק כמה זמן בפועל שהו המשתתפים בטיקטוק, באינסטגרם, ביוטיוב או בשירותים דומים, אילו תכנים צרכו או כמה פעמים ביום צפו בהם.

המחקר כלל תלמידים בני 10 עד 18 מבתי ספר בארבעה מחוזות בסין - סצ'ואן, חונאן, גואנגדונג ושאנשי. המשתתפים גויסו בדגימת נוחות ולא באמצעות מדגם ארצי אקראי, ולכן אין לראות בהם מדגם מייצג של כלל בני הנוער בסין, ובוודאי שלא של בני נוער במדינות אחרות.

אין הוכחה שפעילות גופנית מונעת התמכרות

ההסתייגות המרכזית היא שמדובר במחקר חתך תצפיתי. כל הנתונים נאספו בנקודת זמן אחת, ולכן לא ניתן לקבוע מה קדם למה.

ייתכן שתסמיני דיכאון מעודדים בני נוער לשקוע יותר בצפייה בסרטונים קצרים, אך אפשר גם שהשימוש המוגבר תורם להחמרת מצבם הנפשי. אפשרות נוספת היא שגורמים אחרים - חברתיים, משפחתיים או אישיים - משפיעים במקביל הן על מצב הרוח, הן על הרגלי הצפייה והן על רמת הפעילות הגופנית.

לכן המחקר אינו מוכיח שפעילות גופנית מונעת התמכרות לסרטונים קצרים או מטפלת בה. החוקרים עצמם מציינים כי נדרשים מחקרי אורך ומחקרים שיכללו מדידות אובייקטיביות, כגון נתוני זמן מסך ומדי תאוצה למדידת פעילות גופנית.

החידוש - שילוב של שלושה גורמים

הקשר בין תסמיני דיכאון לבין שימוש בעייתי ברשתות חברתיות ובסרטונים קצרים כבר נמצא במחקרים קודמים. החידוש במחקר הנוכחי הוא בעיקר בדיקה משותפת של שלושה גורמים - תסמיני דיכאון, פעילות גופנית ומין - במדגם גדול יחסית.

לדברי החוקרים, הפעילות הגופנית עשויה להיות אחד הגורמים המשפיעים על האופן שבו תסמיני דיכאון מתבטאים בהרגלי שימוש בסרטונים קצרים, אולם הממצא דורש אישוש במחקרים שיבדקו לאורך זמן אם שינוי ברמת הפעילות אכן משנה גם את דפוסי השימוש.