מחקר ב-29 מדינות: הפער בפגיעות ראש מתחיל עוד לפני בית החולים

רמת הפיתוח של מדינה אינה מספיקה כדי לנבא את סיכויי ההישרדות לאחר פגיעת מוח טראומטית. מחקר בינלאומי גדול שפורסם ב-19.8.26 ב-Nature Medicine מצא כי לצד רמת הפיתוח קיימים הבדלים ניכרים בגיל הנפגעים, בסיבות לפגיעה ובדרך שבה הם מגיעים לטיפול רפואי.

המחקר, Global Neurosurgical Study-1, עקב אחר 2,165 נפגעי מוח טראומטי שטופלו ב-100 בתי חולים ב-29 מדינות בשנים 2022-2019. החוקרים חילקו את המדינות לארבע קבוצות לפי מדד הפיתוח האנושי, המשלב בין תוחלת חיים, השכלה והכנסה.

הממצא המרכזי היה דווקא מה שהחוקרים לא מצאו: לא התקיים מדרג עקבי שבו ככל שמדד הפיתוח נמוך יותר כך עולה הסיכון למוות.

תאונות דרכים מול נפילות

ההבדלים בין המדינות ניכרו כבר באופן שבו נפגעו המטופלים. במדינות בעלות מדד פיתוח נמוך, 65.8% מפגיעות המוח נגרמו בתאונות דרכים. במדינות בעלות מדד פיתוח גבוה מאוד התמונה הייתה שונה לחלוטין: נפילות היו הגורם המרכזי והיוו 66% מהמקרים.

גם גיל הנפגעים השתנה בצורה חדה. הגיל החציוני היה 32 במדינות שסווגו כבעלות מדד פיתוח גבוה, לעומת 63 במדינות בעלות מדד פיתוח גבוה מאוד.

אחד ההבדלים הבולטים ביותר נרשם עוד לפני שהחולה הגיע לבית החולים. במדינות בעלות מדד פיתוח נמוך הגיעו 69.3% מהנפגעים לבית החולים ברכב פרטי, לעומת 13% בלבד במדינות בעלות מדד פיתוח גבוה מאוד.

הנתון אינו מוכיח שפינוי ברכב פרטי עצמו מגדיל את הסיכון למוות. הוא משקף, בין השאר, פערים בזמינות של מערכי חירום, אמבולנסים וטיפול רפואי טרום-בית-חולים.

לא המדינות העניות ביותר

לאחר התאמה לגורמים נוספים נמצא כי דווקא קבוצת המדינות בעלות מדד פיתוח גבוה הציגה סיכוי מתוקנן גבוה יותר לתמותה בהשוואה למדינות בעלות מדד פיתוח גבוה מאוד. יחס הסיכויים היה 3.13, ורווח הסמך של 95% נע בין 1.12 ל-8.78.

לעומת זאת, במדינות בעלות מדד פיתוח נמוך ובינוני לא נמצאה עלייה מובהקת סטטיסטית בסיכון למוות לעומת קבוצת המדינות המפותחות ביותר.

רווח הסמך הרחב מחייב זהירות בפרשנות, ואינו מצדיק מסקנה שלפיה החיים במדינות בקבוצת הפיתוח "הגבוה" מסוכנים יותר לאחר פגיעת ראש. הממצא המשמעותי יותר הוא היעדר קשר מדורג ופשוט בין רמת הפיתוח לבין התמותה.

לדברי החוקרים, ההבדלים בתוצאות קשורים למכלול רחב של גורמים, ובהם מנגנון הפציעה, מאפייני האוכלוסייה והנגישות לטיפול לפני ההגעה לבית החולים. מכאן הם מסיקים שמדיניות למניעת פגיעות מוח צריכה להיות מותאמת לדפוס המקומי ולא להתמקד רק בשיפור הטיפול בתוך בתי החולים.

הממצאים רלוונטיים גם לישראל משום שהם מחברים בין רפואת טראומה לבין שני תחומים המצויים מחוץ לחדר המיון - מניעת תאונות ושרשרת הפינוי הרפואי.

המחקר אינו מאפשר להסיק ממנו ישירות על איכות הטיפול בישראל, אך הוא מדגיש ששיעור התמותה בבית חולים אינו מספר שניתן לפרש במנותק מהאופן שבו נפגעו החולים, מגילם, מחומרת הפגיעה ומהטיפול שקיבלו עוד בזירה ובדרך לבית החולים.

מחקר תצפיתי, לא הוכחת סיבתיות

מדובר במחקר עוקבה תצפיתי ולא בניסוי מבוקר, ולכן אין ממנו הוכחה לכך ששיטת פינוי מסוימת גורמת לתמותה גבוהה או נמוכה יותר. בתי החולים המשתתפים גם אינם מדגם מייצג של כלל מערכות הבריאות ב-29 המדינות.

איסוף הנתונים נעשה במרכזים המשתתפים בתקופות מוגדרות וכלל נפגעים שקיבלו הערכה נירוכירורגית דחופה. לפיכך ייתכן שהרכב הנפגעים שונה מזה של כלל מקרי פגיעות הראש באוכלוסייה.

המחקר פורסם לאחר ביקורת עמיתים. גרסה מוקדמת של הממצאים פורסמה כבר במאי 2025 כקדם-פרסום, אך המאמר הסופי עבר שינויים במדגם ובניתוח לפני פרסומו ב-Nature Medicine. המחברים הצהירו שאין להם ניגודי עניינים מסחריים.