יו"ר המפלגה החרדית החדשה: "אי אפשר לחיות כאן כאילו המדינה היא מלון"

הרב שלמה אלבוים, חבר מועצת עיריית בני ברק ומי שנבחר בשבוע שעבר למקום הראשון ברשימת מפלגת "הקהל", מציג חזון המבקש לערער כמה מהנחות היסוד של הפוליטיקה החרדית הממוסדת: בחירת נציגים בידי הציבור, קבלת החלטות רחבה באמצעות "מועצת הקהל", שיח שונה בסוגיית הגיוס ונכונות רבה יותר של הציבור החרדי לקחת אחריות גם על סוגיות לאומיות.

בראיון ל"הקול היהודי", שהוקלט בזמן הבחירות המקדימות של המפלגה ופורסם לאחריהן, תקף אלבוים בחריפות את המבנה הפוליטי הקיים בציבור החרדי וטען כי נציגים שאינם עומדים לבחירת הציבור עלולים להתנתק ממנו. "כוח משחית", אמר, והוסיף כי כאשר בעל תפקיד יודע שאי-אפשר להזיזו ממקומו, "המצב הוא מאוד מסוכן".

מאז הוקלט הראיון כבר הושלמו הבחירות המקדימות: 14,469 בני אדם השתתפו בהן, ואלבוים הגיע למקום הראשון בפער ניכר עם 5,282 קולות. אחריו דורגו יצחק חלה, ברוך אדלר, דוד גבאי ואליהו בן מויאל.

להחזיר את הכוח לציבור

אלבוים מציג את מפלגת הקהל כניסיון להחזיר לפוליטיקה החרדית מנגנון של ייצוג ציבורי רחב, שלדבריו התקיים בעבר גם באגודת ישראל. הוא טוען כי במשך כחמישה עשורים הוקפאה למעשה האפשרות של הציבור להשפיע על בחירת נציגיו, וכי בעלי אינטרסים העדיפו לשמר את יחסי הכוחות הקיימים.

לדבריו, השיטה החדשה אינה מסתיימת בבחירות המקדימות. חברי הכנסת שייבחרו מטעם המפלגה אמורים להיות כפופים להחלטות "מועצת הקהל" - גוף המורכב מנציגי קבוצות וקהילות. לדבריו, אדם שמרכז סביבו תמיכה של לפחות 100 איש יכול להשתלב במועצה, אף שהרף עשוי להשתנות בעתיד בהתאם להיקף הגוף.

"הציבור רוצה להיות שותף", אמר אלבוים. לדבריו, המטרה היא ליצור מנגנון שבו "יש נציגות סביב השולחן", וכך גם קהילה קטנה אינה נדרשת לבקש מנציג פוליטי שיטפל באינטרסים שלה, אלא יכולה להביא את עמדתה ישירות למוקד קבלת ההחלטות.

הוא מתח ביקורת גם על התנהלות פוליטית של קבוצות חרדיות המחפשות השפעה מחוץ למפלגות החרדיות. לדבריו, העובדה שחרדים מתפקדים לליכוד או מחפשים מסגרות פוליטיות אחרות מעידה על משבר עמוק: "במקום להשקיע במפלגה שלהם, במקום להשקיע ששם הדברים יתנהלו כמו שצריך, אנשים זנחו את זה והתחילו להשקיע במקומות זרים".

גיוס - לא רק פטור

אחת ההתבטאויות הבולטות בראיון נגעה לסוגיית הגיוס. אלבוים הגדיר אותה כבעיה הבוערת ביותר של הציבור החרדי, אך בניגוד לקו המבקש להתמקד רק בהסדרת מעמד בני הישיבות, הוא דיבר במפורש גם על אפשרות שירות למי שאינם לומדים.

"אנחנו מוכנים שיקימו איזשהו גוף ששם מי שלא לומד יוכל לשרת", אמר. התנאי המרכזי מבחינתו הוא שמסגרת השירות תהיה מותאמת באופן מלא לאורח החיים החרדי: "שאנחנו נהיה בטוחים שמי שנכנס חרדי יוצא חרדי, ויוצא עוד יותר חרדי ממה שנכנס".

עם זאת, הוא מתח ביקורת גם על הצבא וטען כי בצד השני עדיין לא הפנימו את עומק החששות החרדיים מפני פגיעה באורח החיים. לדבריו, קיימות עדיין דרישות ומסגרות שאינן מותאמות לציבור החרדי, ולכן נדרש שינוי ממשי מצד המדינה.

במקביל הפנה אצבע מאשימה גם כלפי הנציגות החרדית, שלדבריו לא השכילה לבטא הערכה כלפי המשרתים והלוחמים. "אנחנו מעריכים מאוד את אלו שהולכים ופשוט הקריבו את החיים שלהם והקריבו את הכל בשבילנו", אמר. לדבריו, במקום אמירות כאלה נשמעו לאורך השנים מסרים שיצרו ניכור, והוא אף הציע שבישיבות יקדישו לימוד לעילוי נשמת חללים ותפילות בעת מבצעים צבאיים.

לדבריו, הנתק הרגשי מהמתרחש במדינה היה "אם כל חטאת" ותרם להחרפת העימות סביב שאלת הגיוס.

"ברור שאנחנו ימין"

אלבוים מבקש להרחיב גם את גבולות העיסוק הפוליטי החרדי. כאשר נשאל אם מפלגת הקהל תעסוק רק בצורכי המגזר או גם בסוגיות ביטחוניות, כלכליות ולאומיות, השיב כי הציבור החרדי צריך לקחת אחריות על המדינה בכללותה.

"אי אפשר להסתובב פה כאילו שאתה נמצא באיזשהו מלון שלא אכפת לך מה יקרה פה אחר כך", אמר. "זאת ארץ ישראל, שהיא ארץ שהובטחה לנו... ואנחנו צריכים לקחת אחריות על כל דבר".

לדבריו, אחריות זו צריכה להיעשות "עם הצניעות הראויה", ובפרט מתוך הכרה במגבלות של ציבור שחלקו אינו משרת בצבא. למרות זאת, הוא סבור שאין הצדקה לכך שהנציגות החרדית תימנע מדיון בענייני ביטחון ומדינה.

אלבוים הציג גם עמדה ברורה באשר למיקומו הפוליטי האישי: "ברור שאנחנו ימין". לדבריו, לציבור שומר התורה והמצוות קיימת קרבה טבעית רבה יותר לימין בשל היחס לארץ ישראל, לשבת ולסוגיות דת ומדינה.

התיישבות ביו"ש - "הכיוון חיובי"

כשנשאל על ההתיישבות ביהודה ושומרון, אמר אלבוים כי אינו בקיא בפרטי המדיניות אך הזדהה במפורש עם העיקרון. "ברור שהכיוון הוא חיובי. זאת הארץ שלנו שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, ואנחנו צריכים ליישב אותה כמה שאפשר, כמה שצריך, כמה שיותר", אמר.

עם זאת, הוא סייג כי הכרעות מעשיות בנושאים מדיניים וביטחוניים יחייבו מבחינתו לימוד והתייעצות רבנית. אלבוים סיפר כי אחד מילדיו עבר לאחרונה להתגורר ביישוב ביו"ש, אך הדגיש כי אינו מבקש להציג עצמו כמומחה לפרטי הסוגיה.

גם כאשר נשאל על שלוש השבועות ועל הסוגיה ההלכתית של התגרות באומות, נמנע אלבוים מפסיקה עצמאית. הוא סיפר כי סבו, ניצול שואה שהיה לדבריו בין הראשונים שעלו להר-הבית, החזיק בתפיסה שלפיה לאחר השואה השתנתה המציאות - אך הבהיר כי אין בכוונתו להפוך מסורת משפחתית להכרעה ציבורית.

דעת תורה - אבל לא דרך "נכד של רב"

למרות המודל הדמוקרטי שמציעה הקהל, אלבוים מדגיש כי המפלגה אינה מבקשת להחליף את הסמכות הרבנית. המועמדים בבחירות המקדימות נדרשו לדבריו להציג אישור מרב מוכר לכך שהם ראויים לשמש נציגי ציבור, והחלטות כבדות משקל אמורות להתקבל לאחר התייעצות עם רבנים.

אלא שגם כאן הוא מציע שינוי בשיטה. במקום מועצה רבנית אחת הקובעת עבור הציבור כולו, הוא מתאר מנגנון שבו נציגי הקהילות יביאו לשולחן את עמדות הרבנים שלהם, ובמקרה הצורך יפעלו לחיבור בין הרבנים ולגיבוש הסכמות.

אלבוים תקף בחריפות מצבים שבהם לדבריו החלטה מוצגת כ"דעת תורה" לאחר שאדם המקורב לרב ניסח את השאלה והשיג תשובה מבלי שהציבור יכול לבחון כיצד התקבלה. "דעת תורה אותנטית זה שכל יהודי יש לו את הרב שלו שהוא מתייעץ איתו", אמר. לדבריו, עדיף שרב אחד יפנה בעצמו לרב בכיר ויציג בפניו את המורכבות, ולא שההליך יעבור דרך עסקנים ובני משפחה בעלי אינטרסים.

"הציבור החרדי צריך תיקון גדול"

אלבוים לא חסך ביקורת גם מהחברה שממנה הוא מגיע. לדבריו, מעבר למשבר הגיוס, הציבור החרדי מתמודד עם קשיי פרנסה, נשירה ותחושת חוסר אונים מול המערכות המוניציפליות.

כחבר מועצת בני ברק הוא מתאר תחושה של שליטה בידי קבוצות כוח ושל חלוקת משאבים בלתי הוגנת. לדבריו, גם אנשים המשתייכים לקהילות גדולות מגלים ברגע של מצוקה אישית - למשל כאשר בת אינה מתקבלת למוסד חינוכי - כי כוחו של הפרט מוגבל מאוד.

"המצב של הציבור החרדי צריך תיקון גדול", קבע. לדבריו, הקפדה הלכתית אינה יכולה לבוא במקום יחסים אנושיים בסיסיים: היחס למשפחה, לשכנים ולאדם האחר צריך לעמוד בבסיס החיים הדתיים ולא להידחק מפני חומרות ומנהגים.

כמשל תיאר אדם המקפיד לכסות את החלות בקידוש כדי שלא "לבייש" אותן, אך רגע קודם לכן צועק על אשתו. מבחינתו, זהו ביטוי להיפוך סדרי העדיפות: "קודם כל בן אדם תהיה יהודי".

עם זאת, הוא נמנע מהצגת הציבור הדתי-לאומי כחלופה לציבור החרדי. לדבריו, לכל אחד מן הציבורים יתרונות וחסרונות, והמתח ביניהם עשוי דווקא להיות חיובי כאשר הוא גורם לכל צד לבחון את עצמו ולהשתפר.

אפילו בתרחיש שבו ניתן היה להפוך ביום אחד את כל הציבור בישראל לחרדי וחסידי, אמר אלבוים, "לא יודע אם הייתי כל כך שמח". לדבריו, ייתכן שהשלמות דווקא דורשת קיומן של קבוצות שונות, שכל אחת מביאה עמה נקודת מבט אחרת - ובלבד שהן יישבו סביב שולחן אחד ולא ינהלו מלחמה זו בזו.