המלחמה באירן שוחקת את מחסני הנשק של ארה"ב

המלחמה הממושכת באירן מתחילה לגבות מחיר אסטרטגי מהצבא האמריקני: השימוש הנרחב בחימוש מתקדם בזירת המזרח התיכון שוחק את מלאי הטילים והמיירטים של ארה"ב ומעורר חשש בפנטגון מפני פגיעה ביכולת להרתיע את סין ורוסיה ולהתמודד עם משברים בכמה זירות במקביל.

ה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח (שבת, 29.8.26) כי השחיקה מורגשת בשורה של מערכות נשק מרכזיות, ובהן מיירטי פטריוט PAC-3, טילי ATACMS ומיירטים של מערכת THAAD. לפי הדיווח, מלאים שהיו מיועדים בין היתר לכוחות האמריקניים באירופה, ביפן ובקוריאה הדרומית הופנו בחלקם למזרח התיכון בעקבות המלחמה באירן.

החשש בפנטגון אינו שארה"ב עומדת להישאר ללא תחמושת, אלא שהירידה במלאים מגבילה את יכולתה להגיב במהירות אם יתפתח במקביל משבר משמעותי נוסף - ובראשו ניסיון סיני לפעול נגד טייוואן או החרפה צבאית מצד רוסיה באירופה.

מלאי הפטריוט במוקד

הבעיה החמורה ביותר נוגעת למיירטים שנועדו להתמודד עם טילים בליסטיים. סוכנות AP דיווחה השבוע, מפי גורמים אמריקניים ובנאט"ו, כי מלאי מיירטי הפטריוט האמריקניים באירופה הגיע לרמה שהוגדרה "מעבר לקריטית". לפי הדיווח, המלחמה באירן הייתה גורם מרכזי לשחיקה, לצד העברת מיירטים לאוקראינה ולבעלות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון.

לפי AP, במהלך המלחמה נצרכו או הועברו לזירה כמויות השוות לכ-65% ממלאי מיירטי הפטריוט האמריקני. הפנטגון דוחה את הטענה כי ארה"ב אינה מסוגלת לעמוד במשימותיה ומדגיש כי הצבא מחזיק במלאים הנחוצים להגנת המדינה וכוחותיה, אולם גורמים צבאיים ובנאט"ו מתארים תמונה מדאיגה יותר.

השחיקה אינה מוגבלת למיירטי ההגנה האווירית. רויטרס חשפה כבר בתחילת אוגוסט כי צבא ארה"ב השתמש במהלך המלחמה כמעט בכל מלאי הטילים המדויקים ארוכי הטווח שהיה זמין לו מסוגים מסוימים. השימוש המהיר בחימוש כזה המחיש את הפער בין קצב הצריכה במלחמה בעצימות גבוהה לבין קצב הייצור של התעשיות הביטחוניות.

המזרח התיכון בא על חשבון זירות אחרות

המשמעות האסטרטגית חורגת בהרבה מאירן. במשך שנים הגדיר הפנטגון את סין כאיום הצבאי המרכזי על ארה"ב, והיערכות לעימות אפשרי סביב טייוואן נשענת בין היתר על מלאים גדולים של טילים ארוכי טווח ומערכות הגנה אווירית.

אלא שהמלחמה במזרח התיכון אילצה את וושינגטון להסיט מערכות, תחמושת וכוחות מזירות אחרות. לפי ה"וול סטריט ג'ורנל", הירידה במלאי משפיעה על התוכניות האמריקניות הן באירופה והן באזור האוקיינוס השקט. החשש הוא שבתרחיש של התלקחות נוספת תיאלץ ארה"ב לבחור לאן להפנות את מערכות הנשק המצומצמות ביותר.

גם המלחמה באוקראינה מעמיקה את הבעיה. קייב ממשיכה לבקש מיירטי פטריוט נוספים כדי להתמודד עם התקיפות הרוסיות, אולם המחסור האמריקני מקשה על הגדלת האספקה. הדבר יוצר תחרות ישירה על אותו סוג חימוש בין צורכי הכוחות האמריקניים, הגנת בעלות הברית במזרח התיכון והסיוע לאוקראינה.

הפנטגון כבר פועל להרחבת הייצור. עוד לפני השחיקה הנוכחית דרש משרד ההגנה מיצרניות הנשק להגדיל משמעותית את קצב ייצורם של 12 סוגי טילים מרכזיים כחלק מההיערכות האפשרית לעימות עם סין. אלא שהקמת קווי ייצור, הכשרת עובדים והגדלת שרשרת האספקה הן פעולות שנמשכות שנים ולא חודשים.

המשמעות לישראל

מבחינת ישראל, הממצאים נוגעים באחת הסוגיות המרכזיות של מלחמה ממושכת באזור: יכולתה של ארה"ב להמשיך להזרים לאורך זמן מיירטים וחימושים מתקדמים למזרח התיכון מבלי לפגוע בהיערכותה בזירות אחרות.

ארה"ב מחזיקה במזרח התיכון מערכי הגנה אווירית וטילים שנועדו להגן על כוחותיה ועל בעלות בריתה מפני טילים אירניים. ככל שהמערכה נמשכת והחימוש נצרך בקצב גבוה, גובר הלחץ על וושינגטון לאזן בין צורכי הזירה לבין שמירת עתודות למצבי חירום אחרים.

רויטרס העריכה השבוע, בסיכום שישה חודשים למלחמה, כי השחיקה בכוח האדם, בציוד ובפריסות הצבאיות כבר הפכה לאחת מתוצאותיה האסטרטגיות של המערכה. נושאת המטוסים "ג'רלד פורד" וכוחות נוספים נדרשו לפריסות ממושכות, והעומס מעורר שאלות לגבי יכולתה של ארה"ב לקיים לאורך זמן נוכחות צבאית מוגברת בכמה אזורים בעולם בעת ובעונה אחת.

בבית הלבן ובפנטגון ממשיכים להדגיש כי לארה"ב יש די חימוש כדי לעמוד במשימותיה. אלא שהחשיפות האחרונות מצביעות על בעיה עמוקה יותר: גם מעצמה המחזיקה בתקציב הביטחון הגדול בעולם מתקשה לייצר טילים מתקדמים בקצב שבו הם עלולים להיצרך במלחמה מודרנית ממושכת.